ביתר את גופת חברתו - אך העונש הומר להריגה

איימן דמירהן והקורבן אילונה דניס (צילום: מוטי קמחי)

בית המשפט העליון החליט היום (ד') להמיר את עונשו של עובד זר מטורקיה שהורשע לפני כשלוש שנים ברצח חברתו לעבירת הריגה, והוא ירצה 20 שנות מאסר בלבד. למעשה, העליון אישר הסדר טיעון בין הצדדים שהסכימו על הרשעה בהריגה ועל העונש - 20 שנה בכלא. פרשת "הגופה במזוודה" הסעירה את המדינה לאחר שחלקי גופתה של אילונה דניס פוזרו ברחבי תל אביב - וראשה לא נמצא עד היום.

ב-2016 בבית המשפט המחוזי בתל אביב דמירהן הורשע אמנם ברצח, אבל ברוב דעות השופטים ולא פה אחד. דעת מיעוט של השופט רענן בן יוסף הציעה להרשיעו בהריגה בלבד. בהיעדר עדים לאירוע, ובהיעדר ממצא פורנזי לגבי גרימת המוות (הראש, כאמור, לא נמצא), ההרשעה התבססה על גרסתו. שופט המיעוט קיבל את גרסתו בעיקרה וקבע שהיא מבססת עבירת הריגה בלבד.

שופטי הרוב דחו חלקים מגרסתו וקבעו כי הוכחה עבירת הרצח. בין השאר הסתמכו השופטים על ביתור הגופה על ידו לאחר המוות שמאפשרת לקבוע קיומה של כוונה תחילה לרצוח. לפי הראיות אין חולק כי ביתור הגופה היה לאחר גרימת המוות, לכן, טענו הסנגורים בערעור שמדובר באירועים נפרדים והביתור לא מעיד בהכרח על כוונה תחילה להמית קודם לכן.

עורכי דינו של דמירהן מהסנגוריה הציבורית, סוזי עוזסיני ארניה, טל ענר ויגאל בלפור, טענו בערעור כי יש לאמץ את גרסתו שמבחינה משפטית לא מוכיחה כוונה להמית את המנוחה. בדיון שנערך בעליון הודיעו שלושת שופטי ההרכב שלדעתם יש קושי בהותרת ההרשעה ברצח, והציעו לצדדים להסכים להרשעה בהריגה.

דמירהן בבית המשפט (צילום: מוטי קמחי)

ביתה של אילונה דניס (צילום: ירון ברנר)

ביתר את גופתה - וניקה את הדירה

הפרשה החלה לאחר שבשלושה באוגוסט 2013 אזרח גילה ליד גשר בדרום תל אביב מזוודה שחורה ובתוכה גופת אישה - ללא ראש, ללא רגליים וללא כפות ידיים. בהמשך אותו יום התגלו בפחי אשפה בסביבה בשקיות, חלקי גופתה המבותרים האחרים. מאוחר יותר נלכד דמירהן בן ה-59.

לפי ההרשעה במחוזי, דמירהן הכיר את דיאניס הרומנייה בת ה-46, שעבדה בארץ כסועדת קשישים. בין השניים התפתח קשר רומנטי והם נפגשו בסופי שבוע בדירה שהוא שכר בתל אביב. לילה לפני המקרה הוא דרש ממנה שתשתתף בשכר הדירה. נוצר ויכוח והוא החליט לשים קץ לחייה. המשטרה קבעה כי הוא תקף אותה והיכה אותה עם חפץ קהה שגרם למותה.

עורכת הדין סוזי עוזסיני ארניה ועורך הדין טל ענר

לא ברור מה גרם להתקף הטירוף שהוביל את דמירהן לבתר את גופתה של המנוחה ולפזר את חלקיה. את הרגליים הוא שם בתיק צד, את הידיים בשקית-  ואת הגוף במזוודה שהניח באזור התחנה המרכזית. לאחר מכן שב לדירתה והחל לנקות, ובמקביל ביקש ממעסיקו לקנות לו כרטיס טיסה בחזרה לטורקיה, אולם כאשר הגיע לקחת אותו הוא נעצר.

זהותה של ניס התבררה פחות מ-24 שעות לאחר מציאת גופתה. חוקרי ימ"ר תל-אביב נעזרו בדגימות DNA מחלקי גופתה, והסתייעו בעובדה שעובדים זרים שמגיעים לארץ נדרשים למסור נתונים ביומטריים, ובהם טביעת אצבע. במהלך המשפט במחוזי טען הנאשם שהמנוחה הרימה פטיש ונופפה מולו בסכין, והוא כהגנה עצמית היכה אותה בפטיש. "נתתי לה כסף בשביל שכר דירה אז היה לה חוב אצלי. סך הכול רציתי אלף דולר כדי להיות בחג שלי בטורקיה. היא הבטיחה לי שלוש פעמים להחזיר, אבל טענה שאין לה כסף'".

הנאשם אף תיאר כי ביתר את גופתה של המנוחה באמבטיה, עישן ושתה קפה בעת המקרה. "הכול נעשה שחור. איך חתכתי אותה? אני לא יודע, זה הורס אותי. אחר כך שמתי את הדברים בתוך המזוודות וזרקתי אותן שמאלה ימינה".

עורכת הדין עוזסיני ארניה מסרה: "המשמעות של הזיכוי והמעבר להריגה היא שלא ניתן לקשור בין מעשה הביתור, לבין הכוונה הפלילית לרצח שכן הביתור בוצע לאחר המוות. יש לעונש משמעות מרחיקת לכת כי גזר הדין אינו מאסר עולם אלא עונש שנקצב ל-20 שנות מאסר והדבר יאפשר את הסגרתו למדינת הלאום - טורקיה תוך שנתיים, והניסיון מלמד שתוך זמן קצר הוא בטח גם ישתחרר שם".

מפרקליטות המדינה נמסר: "בדיון בערעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון, בהסתמך על דעת המיעוט, עמדה הפרקליטות על כך שהנאשם התכוון להרוג את המנוחה ולכן יש להותיר בעינה את הרשעתו בעבירת הרצח. לאחר שנשמעו עמדות הצדדים בערעור, אמרו השופטים כי לעמדתם לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח, כיוון שלא ניתן להוכיח את כוונת הקטילה, והציעו לצדדים להסכים להרשעת הנאשם בעבירת הריגה, וכן שיוטל עליו עונש מאסר שינוע בין 16 ל-20 שנים. בנסיבות העניין, ובייחוד לאור עמדת העליון, נתנה הפרקליטות את הסכמתה להרשעתו של הנאשם בעבירת הריגה. עם זאת, לאור חומרת מעשי הנאשם, התנתה הסכמתה זו בכך שייגזרו על הנאשם 20 שנות מאסר- העונש המרבי לעבירת ההריגה".