אין לתפילת "שמע ישראל" מקום במגרש
קריאת "שמע ישראל" אינה מיועדת למגרשי הספורט בכלל והכדורגל בפרט. קריאת "שמע ישראל" זו תפילה. תפילה עיקר מקומה הוא בבית הכנסת, ולא בטדי, במושבה או בוומבלי
כבר עשרות שנים באירופה שלא מעט שחקנים נוצרים נכנסים למגרש ומצטלבים. המוסלמים משתטחים על הדשא ומתפללים. המצב אצלנו היהודים מורכב יותר. קריאת "שמע ישראל" היא סממן מובהק לאמונה ביהדות המבטאת הכרה באל ושייכות לעם היהודי המאמין. ההלכה אומרת "בשכבך ובקומך". משמע שיש לומר קריאת שמע בבוקר ובערב, ועל המיטה כנגד מזיקים.
מצד אחד, יש כאן זילות וחוסר כבוד. קריאה זו אינה מיועדת למגרשי הספורט בכלל והכדורגל בפרט. קריאת "שמע ישראל" זו תפילה. תפילה עיקר מקומה הוא בבית הכנסת, ולא בטדי, במושבה או בוומבלי. אם לא בבית הכנסת, לאחרונה תפילה זו התפרסמה לשעת צרה ואסון. ראו את סגן רועי קליין שנפל במלחמת לבנון השנייה, כשזינק על רימון על מנת להציל את חבריו וזעק "שמע ישראל".
מאידך, יש כאן "אבל" חשוב מאד. עד כמה שזה נראה לא ראוי, יש הטוענים שזה נובע מתוך אמונה תמימה המחזקת אותם בכל מקום, גם במגרשי הכדורגל. ניתן לראות שזה מאפיין בני דתות שונות. משהו בהם מאמין ומחזק שהאל איתם בכל מהלך. ניתן להסיק ששחקנים העושים זאת הם אנשים מאמינים ולטעמי יש בזה משהו יפה. קריאת "שמע ישראל" שליוותה בכל דורות את היהודים לקראת מותם בייסורים היא שונה. אני חש בכרסום בחשיבותה וזלזול בה. איני בא לשפוט אף אחד, האמונה היא עניין פרטי ולא ציבורי. רק בבקשה, תחשבו שוב לפני שאתם שמים את היד על העיניים.
לפנייה לכתב/ת 
