בניון, למה אתה צריך את ההתבזות הזו?
ההחלטה לעבור למועדון שמאמנו והסמכות המקצועית העליונה בו לא רוצים אותך עלולה להיות אקורד סיום צורם לקריירה מפוארת. יוסי, לא מגיע לך להיצרב בתודעה כמי שלא ידע לפרוש בזמן
יוסי יקר, אתה ודאי מכיר את הקלישאה (וכדורגל הוא הזירה האולטימטיבית של כל הקלישאות) תמונה אחת שווה אלף מלים. תמונתך, דומע, יושב ברכבך ברגע עזיבתך את בית"ר ירושלים מייתרת כל מילה. היא אומרת הכל ללא מלים. אם זה התחיל בדמעות זה לא יכול לא להיגמר בבכי.
אתה יודע טוב מכל פרשן כי כיום המכל מתרוקן. כי אתה על אדי הדלק האחרונים, כשחקן. אבל מה שעלול להיות המהלך השגוי האחרון ואקורד הסיום הצורם של הקריירה המפוארת והמזהירה שלך היא ההחלטה לעבור למועדון שמאמנו והסמכות המקצועית העליונה בו לא רוצים אותך בו. האמת? אין לך מקום בהרכב. ספק אם ייוותר לך מקום בקצה ספסל המחליפים, אשר כל דקה של ישיבה זו גורעת עוד טיפה מכבודך.
זה שוב ייגמר בדמעות? בניון
אמרו וכתבו את זה קודם לפניי לא משנה - אניח זאת כאן בפעם המי-סופר-כמה. עזוב. הרפה. למה לך? המעבר הזה, המיותר, עלול להתברר כבר בעתיד הקרוב כמהלך אומלל. אתה ודאי יודע שמדרון הוא תמיד חלקלק. מקובל להניח כי הזיכרון האנושי הוא קצר. בעיקרון זה נכון, אבל גם מי שזיכרונם רפה וקצר זוכרים ויזכרו אותך כאחד מגדולי הכדורגלנים שהצמיחה הארץ הזאת. הבאת הרבה כבוד למדינה.
הודות למזג הנעים שלך, לצניעותך, לביישנותך, נכנסת ללב של רבים. חובבי הכדורגל זוכרים לך הופעות מעוררות השראה. ריגשת. העפלת אל פסגות שמעטים מסוגלים להעפיל אליהן. היית שם, במקום של התהילה, של הכסף הגדול, של הכבוד. אבל זה עבר. זה נגמר. נכון וראוי לרדת מהבמה באותה מידה של אצילות שבה כיכבת עליה. זה הזמן.
עכשיו הזמן לכנס מסיבת עיתונאים ולהיווכח בכמות העצומה של אהבה וכבוד ויקר שרוחשים לך כאן. הם מגיעים לך בזכות. לא מגיע לך להיצרב בתודעה ולהישמר בזיכרון כמי שלא ידע לפרוש בזמן והתעקש שזה עוד לא הזמן גם כשהוא עבר מזמן. אתה עלול להיזכר כמי שנאחז בקרנות המזבח או כטובע בגלגל הצלה, משווע לעוד דקה על המגרש, לעוד תשואת חן ואולי לעוד התבזות. לעוד הופעה מיותרת, מביכה, אומללה.
יפה שעה אחת קודם, יוסי יקר, כלומר- עכשיו.
בהצלחה.
נ.ב. אתה לא חייב לי, לכולנו, כלום. שום דבר. אתה חייב לעצמך. הכול.
לפנייה לכתב/ת 
בניון
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
