שחקני מפתח
הבחירות בישראל מתקרבות וגם אם אנחנו רחוקים, העניין שלנו בכל המתרחש ומבעבע במערכת הפוליטית בישראל, גדול. לכן, בכל שבוע נציג את הדברים משם, כפי שמשתקפים כאן, בעזרת האקטיביסט הפוליטי המקומי קובי כהן, פעיל בעולם היהודי, מנהל תכנית לעברית בצפון אמריקה, שגם אחרי שנים ארוכות בניו יורק מגדיר את עצמו כציוני גאה ופעיל ישראלי אזרחי ופוליטי.
מועד הבחירות נקבע לתשעה באפריל 2019 וכמו כל בחירות בישראל, גם אלו מוגדרות כגורליות, מאחר והן שיקבעו לאיזה כיוון מדינת ישראל תצעד בשנים הקרובות. הבחירות מעניינות ביותר. מצד אחד של הזירה ישנו מאתגרף, אלוף במשקל כבד שאין אף אחד שיאתגר אותו במחנהו (ולמי שלא ניחש – ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו) שאם ינצח בבחירות יזכה לכהן קדנציה חמישית כראש ממשלה. מהצד השני של הזירה ניצבים נכון להיום שלושה טוענים לכתר – אבי גבאי בראשות מפלגת העבודה, יאיר לפיד בראשות יש עתיד והטוען החדש לכתר – רב-אלוף במילואים בני גנץ שהקים רק עכשיו את מפלגת חוסן ישראל.
בבחירות הקודמות התמודדו 26 רשימות, מתוכן רק עשר מפלגות עברו את אחוז החסימה אשר הועלה ממש לפני הבחירות ל-3.25% מכלל הקולות הכשרים. 16 הרשימות שלא עברו את אחוז החסימה גרפו ביחד 189,517 מתוך כלל הקולות הכשרים שנספרו (4,210,884). על-מנת שמפלגה תעבור את אחוז החסימה נדרשו כמעט 137,000 קולות, הווה אומר שכמות קולות השקולה לכחמישה אחוזים (או ששה מנדטים) התבזבזה.
על הנייר מצבם של ראש הממשלה נתניהו ומפלגת הליכוד טוב ביותר. מפלגת הליכוד בראשותו מובילה בבטחה בסקרים והוא זוכה לאחוז התמיכה הגבוה ביותר בקרב המצביעים כמועמד הטוב ביותר לראשות הממשלה ובפער ניכר. יחד עם זאת ישנם גורמים אשר עשויים לשנות את התמונה – הכרעת היועץ המשפטי לממשלה בתיקי החקירה בהם חשוד ראש הממשלה בקבלת שוחד, אשר צפויה להתפרסם במהלך חודש פברואר עשויה להשפיע על מצביעים, פיצול קולות במחנה הימין עשויים להשפיע גם כן ומהלך של איחוד גדול שיבצעו הטוענים לכתר משמאל יכול להטות את הכף לרעתו.
ישנם כמובן שחקנים נוספים שעשויים להשפיע על מפת המנדטים ועל תוצאות הבחירות. עד כה הוקמו או הוכרז על הקמתן של תשע מפלגות חדשות – מפלגת חוסן לישראל בראשות בני גנץ, מפלגת הימין החדש בראשות השרים נפתלי בנט ואיילת שקד שהתפצלו ממפלגת הבית היהודי, מפלגת גשר בראשות אורלי לוי-אבוקסיס – בתו של שר החוץ לשעבר דוד לוי וחברת כנסת מזה שמונה שנים הקימה לתחייה את מפלגת גשר של אביה, מפלגת העצמאים בראשות עו"ד רועי כהן – נשיא להב, לשכת ארגוני העצמאים, מפלגת אחי ישראלי בראשותה עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, מפלגת תל"ם (תנועה לאומית ממלכתית) בראשות רא"ל משה (בוגי) יעלון שפרש מהליכוד לאחר שהודח מתפקיד שר הביטחון, מפלגת מגן ישראל בראשות תא"ל במילואים גל הירש, מפלגת ביחד שעל הקמתה הודיע אלוף במילואים יום-טוב סמיה שפרש ממפלגת העבודה ומפלגת תנועת המחאה בראשה עומד עו"ד אלדד יניב שעברו הפוליטי רצוף הקמה ומעבר בין מסגרות פוליטיות.
בעת כתיבת שורות זו נמסר כי חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש להתפלג מהרשימה המשותפת ועל כוונתו להתמודד בנפרד עם מפלגת תע"ל. חשוב להדגיש כי קיים סיכוי סביר למיזוגים ופרישות, כאשר לחלק מהרשימות הסקרים מחמיאים (חוסן לישראל, הימין החדש וגשר), אך רוב הרשימות כלל לא עוברות את אחוז החסימה.
אלמנט חשוב לא פחות במשחק הפוליטי החם הינו- אדישות – בבחירות האחרונות עלה אמנם מספר המצביעים לכ-72% מכלל בעלי זכות הבחירה, אך במספרים גסים אחוז ההצבעה במגזר העירוני עמד של 70%, המשמעות היא שכל אזרח שלישי לא מימש את זכותו הדמוקרטית. גידול במספר המצביעים ביישוב העירוני יכול להחליש את כוחן של המפלגות הסקטוריאליות (חרדים ומתנחלים).
ישנם עוד שלושה חודשים בלבד עד הבחירות ובטוח יהיה מעניין. כל שחקן נוקט באסטרטגיה שונה, אך מה שישפיע באמת הוא הבידול. ינצח מי שיצליח למשוך את תשומת הלב של הציבור. המלצתי למתחרים של בנימין נתניהו: אל תנסו להיות בנימין נתניהו. המקור תמיד מוצלח יותר מהחיקוי כך שכדאי למתמודדים כמו לפיד, כנץ וגבאי לנסות ולהציע משהו אחר.
החודשים הקרובים יהיו מרתקים ואכן גורליים למדינתנו היקרה. בכוונתי לעקוב מקרוב ולחלוק עמכם את רשמיי. בשבוע הבא נסקור את המתרחש בתוך המפלגות, הדינמיקה בין השחקנים השונים, וכל מה שעומד מאחורי המהלכים השונים ו"ההחלטות הדרמטיות" למיניהן.
