הטרנדים האלכוהוליים שלא מאוחר לכם לאמץ

זה בדרך כלל קורה כמה שנים אחרי שהגענו לגיל שבו החוק כבר מאפשר לנו לשתות. אחרי הסיבוב ההכרחי בין הבקבוקים שנשלפים רק בתאריכים ספציפיים, ערבי הבירה עם החברים והדרינקים שמתרוקנים ביחד עם צלחות האוכל באירועים מיוחדים - כולנו בדרך כלל ננעלים על כמה פייבוריטים ברורים. יש לנו סוג אחד של בירה (או מקסימום שניים) שאנחנו מקפידים להחזיק במקרר, איזה בקבוק וודקה או וויסקי למקרה שיגיעו אורחים נורא צמאים, ואולי איזה קוניאק למקרה שנרצה להרגיש נורא אירופאים.

העניין הוא שאפילו בתחום מיתולוגי ומסורתי כמו אלכוהול יש המון דברים שמתחדשים כל הזמן, ולא מעט טרנדים שבאים והולכים. והכי כייף? שאפשר בקלות לגלות אותם באיחור אופנתי, כי ממילא תוך כמה לגימות אף אחד כבר לא יזכור איפה ועם מי כל הסיפור הזה התחיל. אז הנה כמה טרנדים אלכוהוליים כאלה שעדיין תוכלו לאמץ. רק תכינו מראש משהו בצד שיהיה לנשנש, כן?

(צילום: shutterstock)

מיסטר ג'ין

קצת מוזר לדבר על ג'ין במונחים של טרנד אלכוהולי, אם לוקחים בחשבון שמדובר בדרינק שמסתובב בינינו כבר כמה מאות שנים. למעשה, הערבוב שלו עם טוניק החל אצל חיילי האימפריה הבריטית שחיפשו משהו שיעזור להחליק בגרון את התרופות נגד מלריה שהתבקשו לצרוך בכל מיני פינות נידחות של העולם. אבל האמת היא שתחום הג'ין באמת חווה רנסאנס משוגע בעשור האחרון. אולי זה בזכות העובדה שעולם הקוקטיילים נמצא בתנופה מטורפת (ג'ין נחשב למרכיב של כבוד אצל כל ברמן/מיקסולוג), ואולי זה סתם כי חובבי אלכוהול בכל העולם מחפשים טעמים חדשים, וג'ין הוא מלכתחילה דרינק עם אלף טעמים אפשריים בזכות המרכיבים שאפשר לרקוח פנימה די בקלות. כך או כך, למותגים הוותיקים כמו Bombay Sapphire, Beefeater, Gordon's ו־Tanqueray נוספו בשנים האחרונות עשרות ג'ינים חדשים ומיוחדים, עד כדי כך שברים שלמים על טהרת המשקה הזה בלבד צצו בכל אירופה, ואפילו כאן אצלנו – לרווחת העם הלוגם בציון.

ברבן סטריט

מותגי וויסקי אמריקאים אף פעם לא נהנו מתדמית מפרגנת במיוחד. בניגוד לבני הדודים מאזור האי הבריטי שתמיד הקפידו לקחת את עצמם ברצינות תהומית וציפו שגם אתם תיישרו עם זה קו – הברבנים שמגיעים מארצם של האמיצים לא מבזבזים זמן על סיפורי מורשת קרב מטרחנים. מבחינתם זה בסדר אם תערבבו את הוויסקי שלהם עם כל דבר מקולה, דרך מיץ חמוציות ועד כוס בירה ענקית. אז זהו, שבשנים האחרונות עוד ועוד בתי וויסקי בארצות הברית החליטו בכל זאת להתרחב לעוד קהלים חדשים. התוצאה היא ליין של וויסקים שנקראים (בהכללה גסה): Small Batch. כלומר, וריאציות חדשות של המותגים המוכרים, שנוצרו לאחר התיישנות של 6 שנים ומעלה במספר מצומצם וספציפי מאוד של חביות. בהתאם, הדרינקים האלה בדרך כלל פחות מתוקים מהמקובל בז'אנר הברבנים האמריקאי, וקלים יותר לשתייה בצורה נקייה או מקסימום עם קצת קרח. תת ז'אנר נוסף שצבר תאוצה חזקה בשנים האחרונות הוא Rye Whiskey, או בעברית "וויסקי שיפון" – בעצם וויסקי המיוצר מלפחות 51% שיפון, כששאר המרכיבים לרוב כוללים בעיקר תירס ושעורה. החדשות הטובות הן שגם עם מוצרי הפרימיום של תעשיית הוויסקי האמריקאי – אף אחד לא יעקם את הפרצוף אם תחליטו לערבב את זה עם מה שבא לכם.

אגף המיקסים

אפילו אם אתם חובבי אלכוהול מושבעים, סביר להניח שקוקטיילים לא ממוקמים אצלכם גבוה מדי במעלה הרשימה. כנראה שילוב של התקופה שבה קוקטייל כלל בעיקר מטריה ורודה ואלכוהול בצבעי כחול מטאלי, ביחד עם התדמית הקצת מפונפנת מדי של כל הז'אנר. רק שאם יצאתם בשנים האחרונות לבר שלא ממוקם בסלון הביתי שלכם, בטח שמתם לב שהקוקטיילים חזרו, ובגדול. בתור התחלה, מי שרוקח עבורכם היום את הקוקטיילים בכלל יעדיף שתקראו לו 'מיקסולוג'. בתור המשך, תיק העבודה של אותו מיקסולוג התפתח משמעותית מאז ימי המגבת הקטנה על כתפו של הברמן, והוא כולל היום שלל גאדג'טים וכלים קטנים שנועדו להניח מולכם בסופו של תהליך דרינק מוקפד, מושקע, ובעיקר טעים במיוחד. במסגרת התרחבות הטרנד הזה, היום כמעט ואין מסעדה איכותית שבה לא יציעו לכם להתניע את הארוחה עם קוקטייל מעניין, ובמקרים מסוימים אפילו יתאימו לכם אחד לפי מנות האוכל שהזמנתם. אגב, למרות כמות האלכוהול לנפש הדי מביכה ביחס לעולם, דווקא בתחום ברי הקוקטיילים ישראל נחשבת למעצמה קטנה, כשרק בתל־אביב פועלים כמה שכבר מככבים בדירוגי הברים הכי לוהטים בעולם.

הבועות המיוחדות

אחד הסימנים המובהקים לכך שמדובר ביותר מטרנד חולף, נעוץ ביכולת שלו להעמיק שורשים בקרקע, או במקרה שלנו – בפאב. בירות הבוטיק התחילו לתפוס תאוצה רצינית כבר בעשור הקודם (בעיקר בארה"ב), וכיום גם בישראל לא תמצאו שתיין בירה מובהק שלא נתן צ'אנס אמיתי לתת הז'אנר האלכוהולי הזה. בגדול, אנחנו מדברים כאן על בירות של מבשלות קטנות מאוד עד בינוניות, שנפלטות מפס הייצור בהיקפים מזעריים ביחס למותגי הבירה הגדולים, אבל מפצות על זה עם סקאלת טעמים בעלת פוטנציאל אינסופי. כי כשלא חייבים לייצר משהו שיקסום למכנה משותף ענקי, אפשר לזרוק למתכון שלך מרכיבים יותר מתוחכמים משעורה, חיטה או מקסימום ציפורן, ובעצם להשתגע עם פירות טרופיים, ירקות חריפים, וכיו"ב צמחים ועשבים אקזוטיים. התוצאה היא כמעט תמיד בירה שקצת קשה לשתות הרבה ממנה, אבל שמספקת חגיגת טעמים קטנה בכל לגימה. החסרונות – אם כבר מדברים – נעוצים בעובדה שרמת האיכות לא תמיד אחידה (בטח במבשלות הממש קטנות), ושמדובר בבירות יקרות משמעותית מאלה שכולם קונים בסופרמרקט באריזת שישיה. פועל יוצא של פס הייצור הקטן והמרכיבים המתוחכמים יותר. אז איך בכל זה משלבים את הטרנד? נסו לתת צ'אנס לבירת בוטיק אחת על כל 3־4 בירות "רגילות" שאתם שותים. עולם אלכוהולי שלם עומד להיפתח בפניכם.

(צילום: shutterstock)

אל תספרו לטראמפ

יש לי יסוד סביר להניח שהפעם האחרונה שבה רוקנתם כוסית טקילה הייתה ברחבת ריקודים של איזו חתונה. נו, אתם מכירים את זה, הברמנית האקטיבית מתקרבת לכיוונכם עם בקבוק ביד וכמה כוסות קטנות, ודקה אחת אחר כך אתם כבר תוהים בשביל מה הייתם צריכים את זה. אבל האמת היא שיש לא מעט טקילות איכותיות שלא מייצרות את האפקט של מי אש בגרון, ואם אתם בכלל רוצים לקחת את כל הסיפור לשלב הבא – פשוט לכו על מזקל. בניגוד לטקילה המוכרת, שאותה מכינים אך ורק מצמח האגבה הכחולה, את המזקל מזקקים מערבוב סוגים שונים של אגבה הגדלים בכל רחבי מקסיקו. יכול להיות שאתם בכלל מכירים אותה בתור "הטקילה עם התולעת בפנים", אפילו שברוב המקרים לא תמצאו בבקבוק עוד משהו חוץ מאחוז אלכוהול היסטרי. בפועל, רוב המפגשים שלכם עם מזקל (בטח בישראל) צפויים להתקיים רק במקרה של קוקטיילים מאוד ספציפיים שעשו את דרכם לשולחן שלכם, בדרך־כלל עם מספיק מרכיבים מסביב שיעזרו לכם להתגבר על הטעמים המאוד לא מתחנפים שמקובלים בז'אנר. מה שכן, שניים שלושה כאלה ברצף, ויש סיכוי שהראש שלכם ירגיש נפוח מדי בשביל להיכנס אפילו בסומבררו.

לא רק לאוליגרכים

במסגרת חוקי האלכוהול החדשים שעברו לפני כמה שנים, עשרות מותגי וודקה זולה קיבלו עדכון תעריפי כלפי מעלה. במקביל, התחרות בקטגוריית הפרימיום־וודקה הלכה והתרחבה, מה שהוביל להורדת מחירים ולמצב שהפער בין הוודקות "הזולות" לאלו שנמזגות באירועים של אוליגרכים, נראה פתאום הרבה פחות מפחיד. נכון, אם את הוודקה שלכם אתם מקפידים למהול עם עוד כמה דברים, או משתמשים בה רק כבסיס לקוקטיילים, סביר להניח שאתם לא באמת חייבים להצטייד במותגים הכי יקרים שיש. אבל אם אתם מעדיפים את הפורמט של צ'ייסר נקי וקטן ליד ארוחת המאזטים שלכם (דג מלוח/כבוש איפשהו זה חובה, כן?), אז זה לא יהיה רעיון רע להשקיע עוד כמה עשרות שקלים בשביל בקבוק כמו Grey Goose, Stoli Elit, Beluga וכו'. ממש כמו הקוניאקים היקרים או הסינגל־מאלטים המדופלמים, גם יצרניות הוודקה משקיעות היום אין סוף אנרגיה בניפוח המיתולוגיה שמאחורי הנוזל שלהם.

סיפורים על שימוש במי מעיינות סודיים, שיטות זיקוק שפותחו בנאס"א וביקבוק בידיהם הענוגות של נערות סיביריות בגיל 14־17. אבל גם אם נתעלם מכל הקשקושים, אי אפשר שלא להעריך וודקה חלקה ו'נקייה', אפילו קצת ארומטית לעיתים, שתשמח לכם את הערב גם כשחמסין בחוץ, וגם כשמזג האוויר מאפשר לקרר את הבקבוק פשוט על אדן החלון.