הכדים שנשכחו חשפו מפעל לצבע ארגמן בחיפה
בתל שקמונה, סמוך לחוף הים בדרום חיפה, נמצאו בעבר מאות שברי כדי חרס. הכדים נשכחו לפני כ-40 שנה - ועתה הם התגלו על-ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה. במחקר התברר כי במקום גודלו חלזונות, שמהם יוצר הצבע הנדיר
במשך 40 שנה נשכח במרתפי המוזיאון הימי בחיפה אוצר ארכיאולוגי: חוקרים מאוניברסיטת חיפה גילו את האוצר ה"אבוד", הכולל מאות שברי כדי חרס, שהוצאו מאתר תל שקמונה, שבדרום חיפה בשנות ה-60 ו-70- ומאז העלו אבק. הממצאים עומדים במרכזו של מחקר, שגילה שבאתר הקדום פעל בתקופת המקרא מתקן לייצור בגדי ארגמן יוקרתיים.
"עד כה לא נמצאו עדויות ארכיאולוגיות ישירות למפעלים לייצור טקסטיל צבוע בארגמן מתקופת הברזל (תקופת המקרא), גם לא בצור וצידון, שהיו המרכזים הפיניקיים הגדולים של ייצור צבע הארגמן. אם הזיהוי שלנו נכון, תל שקמונה שעל חוף הכרמל הופך להיות אחד האתרים הארכיאולוגים הייחודיים באזורנו", הסבירו פרופ' איילת גלבוע ותלמיד המחקר גולן שלוי מאוניברסיטת חיפה, שחקרו את הממצאים הנשכחים מתל שקמונה.
אזור התל נחפר ביסודיות בין השנים 1977-1963 על ידי ד"ר יוסף אלגביש ממוזיאון חיפה, בתמיכתו הפעילה של ראש העיר המנוח אבא חושי. אלא שמסיבות שונות, מרבית הממצאים לא פורסמו מעולם, ורובם היו חבויים מעיניהם של החוקרים. חוסר היכולת לבחון את הממצאים גרם לכך שמסתורין רב אפף את היישוב המקראי הקטן: סיבת מיקומו של התל הקטן מעולם לא הייתה לגמרי ברורה לארכיאולוגים וזאת מכיוון שקו החוף המסולע הנושק לתל אינו מאפשר עגינה בטוחה.
האזורים שסביב התל אינם פוריים ולכן גם חקלאות לא הייתה יכולה להיות הסיבה להתיישב במקום. בנוסף, על פי הכתוב בתנ"ך, מקובל לחשוב שבימי המקרא היה חוף הכרמל תחת הגמוניה ישראלית ובתל אף זוהו חומת סוגרים ובית ארבעה מרחבים, המקובלים במחקר כשייכים לתרבות הישראלית. אלא שעל פי מעט הממצאים שכן פורסמו, היה ידוע לחוקרים כי נמצאו באתר כלי חרס שמקורם אינם בישראל, אלא מאזורים אחרים כדוגמת קפריסין.
תל שקמונה, שוכן על תלולית חוף קטנה בפאתיה הדרומיים של חיפה, מוכר בעיקר בזכות היישוב הביזנטי שסביבו, ובו פסיפסים מרהיבים. היישוב החל לפעול בתקופת הברזל (בין המאות ה-11 עד ה-6 לפני הספירה), בימי הממלכה המאוחדת (שאול, דוד ושלמה) ותקופת ממלכות ישראל ויהודה. גודלו של התל כחמישה דונם סך הכול מתוך כ-100 הדונמים של העיר הביזנטית בשיא גודלה.
לאחר שלחוקרים ניתנה גישה לממצאים, החלו להתברר דברים חדשים על היישוב הקדום: מאות שברי כלי החרס חשפו תרבות פיניקית עשירה וכמויות עצומות של כלי ייבוא שהגיעו מעבר לים. כך התברר כי במספר אגני חרס, מהאלף הראשון לפני הספירה, נשתמר צבע ארגמן בגוונים שונים. בדיקה כימית שנערכה על-ידי ד"ר נעמה סוקניק, אוצרת חומרים אורגניים ברשות העתיקות, בשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת בר אילן, הוכיחה שמדובר בצבע ארגמן אמיתי שהופק מחלזונות ימיים.
"נדיר למצוא שברי כלים מהתקופה הזו ועליהם צבע ארגמן. ממצאים כאלו נמצאו לאורך החוף הצפוני של ישראל אך הם מעטים. והנה, בשקמונה מספר החרסים האלו מתקרב ל-30. זהו ממצא יוצא דופן", אמרו החוקרים. יחד עם העדויות לייצור ארגמן נתגלו עשרות רבות של משקולות פלך וטוייה, המעידים על ייצור צמר וטקסטילים שנצבעו במקום.
בתקופת המקרא, מכיוון שהיו דרושים אלפי חלזונות כדי לייצר קילו אחד של צבע, לבישת בגדים בצבע ארגמן הפכה לסמל אצולה ומלוכה. בממלכות רבות נאסר על אזרחים רגילים ללבוש אותם. עם התקדמות המחקר מציעים החוקרים נקודת מבט חדשה להבנת תל שקמונה: האתר המבודד לא היה כפר או יישוב, אלא מפעל מבוצר לייצור ארגמן ולצביעת בדים וצמר. מיקומו על חוף סלעי משונן, ללא אפשרות עגינה נוחה, היה ככל הנראה בית גידול אידיאלי לחלזונות הארגמן. "הזיהוי שלנו של אופייה ותפקידה של שקמונה הופך את אזור חוף הכרמל לאחד האזורים החשובים ביותר לייצור ארגמן בעת העתיקה בכלל ובתקופת המקרא בפרט", סיכמו החוקרים.
פרויקט שקמונה מתקיים בחסות מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ונתמך על ידי רשות העתיקות והמוזיאון הימי הלאומי בחיפה.
לפנייה לכתב/ת 
