ההידרדרות של גיא לוזון

גיא לוזון עושה לעצמו שם נוראי בשנים האחרונות. כל קבוצה שמביאה אותו מתחרטת על כך מספר חודשים לאחר מכן, ולוזון מוצא את עצמו שוב במדור הדרושים מחפש את ידיו ואת רגליו, במקום להיות עם קונוסים ביד ימין, כדור ביד שמאל ומשרוקית בפה. אך זה לא תמיד היה כך. לא בהתחלה. אבל לוזון עדיין צעיר, ויכול לשקם את הקריירה שלו. אז בואו נסתכל אחורה, ונראה מה היה בה.

התחלה טובה, בסך הכל

הקריירה של לוזון ככדורגלן הייתה טראגית. הוא שיחק מגיל עשר במכבי פ"ת, כמובן, ובגיל 18 עלה לבוגרים. אחרי שלוש שנים בלבד נפצע מול בית"ר ירושלים ולא שב לשחק. לכן את קריירת האימון שלו בבוגרים החל כבר בגיל 26, כשהחליף את אלי אוחנה במשרת המאמן של המלאבסים. הוא אימן שש שנים את פתח תקווה, והביא אותם להישגים מרשימים מאוד - מקום שלישי, סגנות, זכייה בגביע הטוטו, אירופה והשיא הגיע עם שלב הבתים בגביע אופ"א. הוא קיבל אותה כקבוצת אמצע טבלה, והשאיר אותה כקבוצת צמרת. הוא התקדם להפועל ת"א והוביל אותה בפעם השנייה ברציפות לשלב הבתים של גביע אופ"א. אולם בליגה הדברים לא הלכו חלק בלשון המעטה. אחרי 10 מחזורים הפועל הייתה במקום האחרון עם שש נקודות בלבד, כשאת הניצחון הראשון היא משיגה רק במחזור התשיעי. לוזון התפטר בנובמבר, וחזר לבית בפתח תקווה. והוא ריסק שם את העונה.

גיא לוזון(צילום: עוז מועלם)

הוא דירדר את פ"ת מהמקום השני לתשיעי, השיג ב-17 מחזורים רק 11 נקודות (!), קבוצתו כבשה ב-17 המשחקים האלה 10 שערים בלבד וספגה 25. במצב זה לוזון התפטר בפעם השנייה באותה עונה, כשפ"ת משיגה שבע נקודות בששת המחזורים שנשארו, משפרת את ההגנה וסופגת רק חמישה שערים, כולם משלוש התל-אביביות. השנים הבאות כבר היו טובות יותר. הוא בילה שנתיים מצוינות בבני יהודה. הוא קיבל אותה במקום ה-9 והביא אותה לצמרת (מקומות 4 ו-5), פלייאוף הליגה האירופית (שם הפסידה לאיינדהובן) וגמר גביע המדינה (בו הפסידה להפועל ת"א). לוזון הרגיש שנמאס לו מהארץ, ועבר לזירה הבינלאומית.

מאמן באירופה

בתור התחלה הוא לא התרחק יותר מדי, ואימן שלוש שנים את הנבחרת הצעירה. היא העפילה אוטומטית ליורו 2013 כי אירחה אותו, ושם לוזון וחניכיו הצעירים ניצחו את אנגליה הגדולה משער של אופיר קריאף. אחרי התקופה הזו הוא עלה ברמה והגיע לסטנדארד ליאז', הקבוצה שנחשבת בעיני רבים לשנייה בטיבה בבלגיה. השנה הראשונה הייתה נהדרת. הוא פיספס אליפות רק בגלל הקיזוז, והסתפק במקום השני ושבירת שיא רצף הניצחונות של ליאז' - 13. אך בקיץ של 2014 קרה משהו, ואחריו הקריירה של לוזון לא שוקמה. הוא איבד את חדר ההלבשה, פיזית ומנטלית. שחקנים התחילו לצאת נגדו בפומבי, כל הכוכבים נמכרו (מלך שערי הקבוצה וסגנו ביניהם) ולא הגיעו שמות גדולים. רק רכש אחד היה ברמה של שחקן הרכב. כל זאת בעיקר הודות לעזיבתו של המנהל המקצועי, אי-הבאת מחליף והבור שנוצר בתפקיד הזה.

גם היחסים עם ההנהלה לא היו במיטבם. הסגל שלוזון רץ איתו בליגה הושלם רק כמה מחזורים לתוך העונה, ולא היה ברמה של הצמרת (לוזון אמר בתחילת העונה: "רף הציפיות שלנו צריך להיות תואם למה שיש לך מבחינת סגל השחקנים. כרגע סגל השחקנים שלנו הוא לא סגל לצמרת. אם נגייס את השחקנים המתאימים, נוכל לדבר על צמרת, אבל כרגע לא".) והלחץ עליו היה ענקי. התקשורת הבלגית לא היטיבה איתו בלשון המעטה, וגם התוצאות היו גרועות - עם רצף הפסדים ו-12 נקודות ב-10 משחקים בפתיחת העונה. ב-20 באוקטובר 2014 הוא פוטר לראשונה בקריירת האימון שלו. המעבר לצ'רלטון אתלטיק מליגת המשנה באנגליה לא עשה לו טוב. הוא הפך אותה מקבוצה שהגיעה לרבע גמר הגביע לקבוצה  עם רצף של תשעה משחקי ליגה ללא ניצחון. גם שם פוטר, והחליט שהוא חוזר ארצה.

התרסקות הקריירה

בשלוש העונות האחרונות שלו הוא עבר בארבע קבוצות, פוטר משתיים מהן ומאחת התפטר. ב-53 משחקים הוא השיג כמות מביכה ובלתי נתפסת של 58 נקודות. את הפועל ת"א, בקדנציה השנייה במועדון, הוא קיבל במקום ה-9 והותיר בליגת העל, כשהשיג ב-17 משחקים שלושה ניצחונות בלבד. את מכבי חיפה הוא הפך מקבוצה שנאבקת על מקום בפלייאוף העליון לקבוצה שמנסה להתרחק מהקו האדום. את בית"ר ירושלים הוא הפך מקבוצת צמרת שהודחה ממרוץ האליפות רק כמה מחזורים לסיום ומגיעה לאירופה וגמר גביע המדינה, לקבוצת תחתית ששקועה עד הראש בבוץ של המקום האחרון עם חמש נקודות בלבד בשבעה משחקים. עם פ"ת הוא השיג שבע נקודות בלבד בשישה משחקים, קבוצתו כבשה רק חמישה שערי זכות וספגה לא פחות מ-13. סה"כ בקריירה שלו הוא עבר עשר פעמים בין קבוצות, רק שלוש פעמים בעקבות שדרוג החוזה והמעמד. מאז הקדנציה הראשונה בפ"ת הוא לא החזיק יותר משלוש שנים בקבוצה אחת, וגם זה בנבחרת הצעירה.

השכונה בפתח תקווה

כל פעם שלוזון הרגיש שהקריירה שלו הולכת למקום רע, הוא חזר לבית בפ"ת. והמשפחה מקבלת אותו בזרועות פתוחות. זה טוב בשבילו, אבל רע בשביל הקבוצה. לוזון לא עושה טוב כרגע לאף קבוצה, אבל השכונה שמשפחת לוזון מנהלת שם חוגגת. שני מעזוריו של גיא הם בני דודיו, נאור ותמיר. אופיר מנהל את מחלקת הנוער, והדודים אבי, עמוס ואיציק מחזיקים בתפקידים בכירים בקבוצה. והמשפחה הזו מזיקה לקבוצה בתור מועדון מקצועני. כי מה שקורה שם עובר את הגבול המקצועי. גם איציק וגם אבי נקנסו בחודש האחרון ב-2,000 שקל והורחקו משני משחקים. נאור ותמיר גם כן הועמדו לדין, תמיר יחד עם אביו אבי. עמוס טינף על קלינגר שעקץ את לוזון כשרמז על אשמתו בנוגע למצב של בית"ר, למרות שקלינגר צדק - לוזון דירדר את בית"ר למקום האחרון וקלינגר הוליך אותה להתמודדות על הפלייאוף העליון.

מה שקורה בפ"ת זו שכונה, ואני בספק אם זה טוב לגיא לוזון. הוא בתקופה רעה כמאמן, וכשהממונים עליו משלים אותו (אבי אמר: "הוא המאמן הכי טוב והכי מתאים למכבי פ"ת" אחרי שספגה תחתיו 12 שערים ב-3 המשחקים האחרונים), הוא לא יצליח לשקם את הקריירה שלו. אולי הוא מתכנן להישאר רק בפ"ת, אבל לאוהדים זה יימאס. בינתיים אני מציע לו, לפני שהוא עוזב, לסיים את החוזה בפ"ת, בעיקר אם היא תרד ללאומית. זה ייתן לו זמן להירגע, אחרי חמש השנים הנוראיות בקריירת האימון שלו. גם קבוצות יבינו שהוא לא הורס ועוזב, אלא הורס ומתקן. הרי יש לו עוד זמן, הוא רק בן 43. וכמו שראינו בהתחלה בבלגיה, בקדנציה הראשונה בפ"ת ובבני יהודה, יש לו כישרון. הוא רק צריך לנצל אותו לטובת תוצאות.