שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      מה תפקיד הגנטיקה בכושר שלכם?
      עד כמה הגנטיקה באמת משפיעה על עלייה במסת שריר וירידה בשומן, והאם אנשים ללא "גנטיקה טובה" צריכים להפסיק להתאמן?
      לכולנו יש את החבר הזה שאוכל מה שבא לו, מתאמן פעם וחצי בשבוע, שותה ומעשן ובכל זאת מחזיק במסת שריר מרשימה שלא תבייש אדם שמתאמן 5 פעמים בשבוע, שאוכל לפי הספר. איך זה קורה, אתם שואלים? התשובה פשוטה: יש לו גנטיקה טובה. אז כמה הגנטיקה באמת משפיעה על עלייה במסת שריר וירידה בשומן, והאם אנשים ללא "גנטיקה טובה" צריכים להפסיק להתאמן? כל התשובות בכתבה.

       

      גנטיקה היא מושג המתאר את חקר הגנים ואת התפקיד שלהם בתורשה – כיצד תכונות מסוימות עוברות הלאה מדור לדור. גנטיקה משחקת תפקיד משמעותי מאוד

      בכל מה שקשור לעלייה במסת שריר וירידה בשומן. למעשה, הגנטיקה משחקת תפקיד כל כך משמעותי, כך שבמחקר מ-2007 שהתפרסם בכתב העת Journal of Applied Physiology נטען כי 90% ממסת השריר שאיתה אנחנו מתחילים היא כתוצאה מתורשה גנטית. נוסף על כך, מחקר מ-2005 שהתפרסם בכתב העת Medicine & Science in Sports & Exercise בדק האם אנשים שונים מגיבים בצורה שונה לאותו האימון. 585 אנשים קיבלו את אותו התרגיל ליד הקדמית, פעמיים בשבוע, למשך 12 שבועות. בסיום המחקר התוצאות הראו כי הייתה שונות גדולות מאוד בעלייה במסת השריר, כאשר ישנם כאלו אשר עלו באחוזים בודדים, לעומת אחרים שעלו ב-59% (רוב האנשים היו באמצע – בערך 20% עלייה).

       

      גנטיקה (צילום: shutterstock)
      מחקר גנטי(צילום: shutterstock)

       

      יתר על כן, מחקרים נוספים מצאו כי לאנשים שונים יש כמויות שונות של סיבים מסוג 1 וסיבים מסוג 2, כך שיש כאלה שיתאימו יותר לאירובי ויש כאלה שיתאימו יותר לכוח, בהתאמה. גם בהקשר של חלוקת הסיבים נמצא כי החלוקה לסיבים היא כ-45% הודות לתורשה גנטית. זה מעניין משום שסיבים מסוג 2 גדלים בכ-50% יותר מאשר סיבים מסוג 1, כלומר, הם יותר רגישים לשינויים ביולוגיים (עלייה במסת שריר), כך שהיגיון בסיסי אומר שאם יהיו לי יותר סיבים מסוג 2, אשר פועלים משמעותית יותר בזמן אימון כוח, אני גם אגיב טוב יותר לאימוני כוח ואף אוכל להיות חזק יותר ביחס לאוכלוסיה הכללית. מנגד, אלו אשר יהיו להם יותר סיבים מסוג 1, סיבים אשר פועלים בעיקר בפעילות אירובית, יגיבו אליה טוב יותר ויהיו בה טובים יותר ביחס לאוכלוסיה הכללית. מחקר נוסף מצא קורלציה בין כמות הסיבים בשריר לגודל שרירי הבייספס (יד קדמית), כך שאלו שהיו להם יותר סיבים, גם היחתה להם יותר מסת שריר (אצל מפתחי גוף).

       

      בהקשר של גנטיקה ועלייה בשומן, מחקר תזונתי משנת 1990 שהתפרסם בכתב העת The New England Journal of Medicine ביקש מזוגות של תאומים לאכול 1,000 קלוריות יותר ממה שגופם צריך (מאזן קלורי חיובי) במשך 100 ימים. המחקר מצא כי היו זוגות של תאומים אשר עלו רק ב-4.3 קילוגרמים לעומת כאלו שעלו ב-13.3 קילוגרמים, כלומר הבדלים של פי 3. נוסף על כך, נמצא כי אלו אשר היו "מבורכים גנטית" ועלו מעט במשקל, לא חוו עלייה בשומן הבטני לעומת אלו אשר עלו הרבה במשקל, וחוו עלייה של 200% בשומן הבטני.

       

      אך האם בהתאם לכל המידע שהוצג, אלו אשר אינם מחזיקים בגנטיקה טובה צריכים להפסיק להתאמן? ממש לא. הגנטיקה משחקת תפקיד מאוד משמעותי, אך היא רק חצי מהתמונה. אדם אשר בורך בגנטיקה טובה אך לעולם לא התאמן, לא מנצל את הפוטנציאל שלו. לעומתו, אדם אשר נולד עם גנטיקה ממוצעת, אך ישקיע בתזונה ובאימונים, יתקדם יפה מאוד ויראה עלייה טובה במסת שריר. רוב האוכלוסיה נמצאת איפשהו באמצע, ולכן השקעה בתזונה טובה אשר עתירה בחלבונים, בשילוב של תוכנית אימון מבוססת, מדע והיגיון, בתוספת של השקעה סיסטמתית באימונים, בהחלט יובילו לתוצאות טובות ולכן אין פה מקום לוותר ולהאשים את הגנטיקה. כמו כן, אנשים שונים יגיבו אחרת לתוכנית אימונים שונה, כך שמה שעובד עבור החבר שלכם, לא בהכרח יעבוד עבורכם, ולכן צריך לשים לב ולראות מה עובד עבורכם הכי טוב.

       

      לשאלות נוספות, ניתן לפנות אליי בעמוד האינסטגרם שלי

      https://www.instagram.com/manor_noam/

       

      *חשוב להתייעץ עם מדריך לפני עבודה בחדר כושר

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים