שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "תחליט, אתה נכה או גבר?": המוזיקאי שלא נותן לנכות לעצור אותו

    "כל אחד רוצה נכה מחמד", שר איתמר בק באחד משירי הבלוז שלו, דוחף למאזינים את האמת בפנים וגם גורם להם לרצות לרקוד. בריאיון הוא מספר כיצד שיתוק המוחין עמו נולד הוא דווקא מקפצה להצלחה, ולמה למרות התכנים הקשים בשיריו הוא מסרב לקרוא לעצמו זמר מחאה

    חמש שנים עברו מאז איתמר בק החל את דרכו המוזיקלית ברחוב, לבד, עם המפוחית והגיטרה, ליד דוכן פלאפל בחיפה תחתית. משם הוא התקדם לפאבים באזור ולאט לאט אסף סביבו חבורה של מוזיקאים אותם הכיר בג'אמים שארגן מול הדוכן. היום הם מרכיבים את הלהקה שמלווה אותו - "פקידי הקבלה", שכבר מוכרת מעבר לגבולות השכונה החיפאית. ועדיין, בעולם מוזיקלי נטול גבולות ז'אנרים, פיוז'ני להכעיס, בק בן ה-30 בוחר לעשות בלוז - מוזיקה שורשית, יש שיגידו מיושנת, אחרים יכנו אותה על-זמנית.

     

     

    איתמר בק (צילום: מלי ארואסטי)
    איתמר בק(צילום: מלי ארואסטי)

    הפורקן מחד והאופטימיות מאידך תופסים את לב המוזיקה של בק, הנאמנה לטבע של הבלוז לא רק ברמת המקצב והצליל, אלא בהתכנסות שלה פנימה, בהיעדר היומרה, בפשטות היומיומית. כשלא מטים אוזן למילים אפשר לפספס את התכנים הלא פשוטים: "השירותים הציבוריים תמיד גורמים לי להרגיש קצת לא בסדר, תחליט מהר מה אתה יותר? נכה או גבר?"

     

     

    "יש בטקסט הזה הרבה הומור", אומר בק, "איזושהי מהות של בלוז מצד אחד, מצד שני חוויה של בדידות. אם אני תופס את המקום שלי בשירותי נכים אני נשאר לבד, ממודר מעצם היותי גבר ונכה, אז אני צריך להחליט אם אני רוצה להיות זה או זה. וזה גם מעלה את השאלה אם אני רוצה להיות שניהם. בכלל, מבחינתי זו שאלה מגדרית, מה זה אומר בכלל להיות גבר, שזה בכלל לא קשור להיותי נכה".

     

    בק נולד עם שיתוק מוחין. הוא הולך עם קביים, מנגן בגיטרה ושר על החוויה שלו. הוא מעיד שהילדות שלו הייתה טובה וההורים שלו שלחו אותו להתמודד בגבורה עם עולם שלא תמיד יהיה קל ונגיש. אבל בעוד האדם הממוצע עשוי לראות בנכות שלו קושי, הוא רואה בה הזדמנות וקרש קפיצה. "אם לשים את כל הקלפים על השולחן, זה שאני מקבל קצבת נכות מביטוח לאומי לפעמים משחרר אותי מהעניין הזה של איך אני שם לחם על השולחן, עם כל זה שאני עושה מוזיקה".

     

     

    איתמר בק (צילום: תומר שיינפלד)
    "אני מוזיקאי אני לא אקטיביסט"(צילום: תומר שיינפלד)

    העובדה שקצבת הנכות מאפשרת לו לנשום קצת יותר מהמוזיקאי הממוצע, אין משמעותה שלבק אין ביקורת על יחס המדינה. זו מופיעה בשיריו וגם קיבלה צד פעיל כשהשתתף במחאת הנכים, חסם כבישים והופיע על מסכי הטלוויזיה. "המחאה הייתה קיימת הרבה לפני שראו אותה בכותרות העיתונים אז אני חושב שהיא תמשיך להתקיים. היא עברה לערוצים יותר דיפלומטיים כרגע".

     

    "אני תופס את עצמי כמוזיקאי, אני לא אקטיביסט", הוא מדגיש, "זה שאני כותב על הנכות שלי בכלל לא בא ממקום אקטיביסטי. אני פשוט כותב את איך שאני מרגיש. הפסקתי ללכת לחסימות כבישים כשהתחלתי להקליט את האלבום. זה פשוט גבה ממני מחיר, לקחתי את הצד האנוכי ושמתי את המוזיקה לפני המטרה הנעלה. אבל בגדול עוולות ימשיכו לקרות והבלוז, להבדיל ממוזיקה אחרת בעולם כמו רגאיי וראפ, זו לא מוזיקת מחאה".

     

    כשהוא שר על הכאב שלו, על בתי הזיקוק של חיפה או מקדיש שיר למשה סילמן ששרף את עצמו במחאה החברתית בשנת 2012 (ב"הבלדה על ג'ון הנרי", שלא במקרה נקראת על שם גיבור הפולק האפרו-אמריקני) - בק מעדיף לראות את המוזיקה שלו כעוסקת באישי. באותה מידה, הוא אומר, יכול היה לשוחח על הנושאים הללו מעל כוס בירה עם חבר.

     

    "כל אחד כן, כל אחד רוצה נכה מחמד / כדי לזרוק לו הערות / סתם באמצע הרחוב / לגרום לעצמך להרגיש הרבה יותר טוב. כמו למשל: 'תהיה בריא חמוד' / 'כל הכבוד לך!' / 'פלא באמת איך שאתה מזיז את עצמך לצלילי הבלוז, באמת זה מיוחד' / 'אני חושבת לאמץ אותך עכשיו בתור נכה מחמד', הוא שר בשיר "נכה מחמד".

     

    "המוזיקה שלי חזקה בלחיות עם זה שיש אי צדק, תסכול וחוסר שוויון. הבלוז חי עם זה, מאפשר לך לשמוח לרגע ולהמשיך לחיות. לנסות לשזור כל מיני רגעים של שמחה והתעלות בתוך הייאוש. זה מה שאני מנסה לעשות. בד בבד עם זה שאני כן מאמין שאפשר להביא לשינוי חברתי משמעותי".

     

    לפני ארבעה חודשים בק והלהקה, שמורכבת מאייל מיטלמן הגיטריסט, גיל הילמן על הבס, אסף אחיטוב על הבנג'ו ואלון תבורי המתופף, הוציאו את אלבום הבכורה שלהם. עכשיו הם עומדים לעלות בפעם השנייה על הבמה המרכזית בהופעת צהריים בפסטיבל סולם יעקב שיתקיים בין ה-16 ל-18 במאי במלון חוף גינוסר בכינרת, בפעם ה-43.

     

    מלבד הופעות עם האלבום בפסטיבלים ובמועדונים, הם גם מחפשים דרכים מקוריות לשווק את המוזיקה שלהם ולאפשר לקהל לתמוך בהם, בין שמדובר באלבום שהקליטו אצל סטודנטים לסאונד במכללת כינרת או במרצ'נדייז דוגמת כובעים וחולצות. "אנשים רוצים לתמוך במוזיקה, הם מחפשים דברים פיזיים ואסתטיים שהם יכולים להשתמש בהם. זה מעסיק אותי איזה עוד דברים יצירתיים אפשר לעשות, כי תכלס לא בא לי להמשיך לפרנס מפעלי יזע מסין".

     

    אתם רואים את עצמכם יוצאים לחו"ל ומחפשים שוק יותר רחב?

    "אחרי הופעת ההשקה אורי ורטהיים שעשה לנו מיקס, אמר לי משהו שלא חשבתי שאשמע, שלדעתו אנחנו מוכנים לפסטיבלים בחו"ל. שבוע אחרי ההשקה שלי כבר נסעתי לבד וניגנתי בטורקיה, במועדונים וברחוב כמו שאני עושה פה. מרגיש לי שזה יכול לעבוד לגמרי. לכולם חוץ ממני בלהקה יש דיי ג'וב, לאלון המתופף יש גם ילדים אז זה לא פשוט להחליט שנוסעים, אבל אנחנו פתוחים להזדמנויות וכשהן יבואו נקפוץ עליהן".

     

    איתמר בק ופקידי הקבלה יופיעו ב-3 במאי במועדון הבית שלהם - הטאקו סלאש בחיפה, ב-18 במאי בפסטיבל סולם יעקב, ב-25 במאי במחנה השבלולים בחאן גמלייה וב-5 ביוני בעשן הזמן בבאר שבע.

     

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: תומר שיינפלד
    איתמר בק
    צילום: תומר שיינפלד
    לאתר ההטבות
    מומלצים