נושקת לנובל

מחלת הסרטן איננה מחלה אחת, אלא קבוצת מחלות המורכבת מלמעלה מ-100 סוגים שונים, כאלה שגם בעידן הטכנולוגי הנוכחי, הרופאים מתקשים למגר. אחד מהסממנים הקשים של מחלת הסרטן, מתבטא בסבל הרב שעוברים המטופלים בכימותרפיה. זאת מורכבת משני שלבים: לפני הניתוח ולאחריו.

הטיפול הראשון, נועד לחסל את התאים הממאירים ולרפא את החולה ממחלתו ובמקרים רבים הוא משלב מספר תרופות. הטיפול הכימי יכול להינתן גם בשילוב או בנוסף לטיפולים אחרים, כמו: טיפול בקרינה, טיפול ביולוגי או טיפול הורמונלי.

הכימותרפיה לאחר הניתוח - מהווה טיפול משלים, הניתן גם לאחר שהוסר הגידול הסרטני, או רוב חלקיו הנראים לעין, בשל הסיכון שתאים אחדים נשארו בגוף. המטרה במקרה זה, היא להשלים את הטיפול ולהרוס גם את תאי הגידול הבלתי נראים, או את אלה שלא הייתה אפשרות להסירם בניתוח.

בשני המקרים נפגעים גם תאים בריאים. ועוד לא דיברנו על תופעות הלוואי כתוצאה מקבלת הטיפול הכימי, שכוללות: כאב, נשירת שיער, בעיות במערכת העצבים והשרירים, ירידה ביכולות הקוגניטיביות, אנמיה, זיהומים ודיכוי מוח העצם.

וכעת תוסיפו לכל זה, את זמן ההמתנה מורט העצבים - האורך לעיתים מספר חודשים - על מנת לדעת את תוצאות הטיפול והאם בכלל הוא עזר.

הסיבה להמתנה הארוכה בפענוח התוצאות, נעוצה מתברר, בחיסרון משמעותי שיש לטיפולים הכימותרפיים הנוכחיים, והוא בעובדה שהרופאים לא יכולים לעקוב אחרי נדידתם של התאים החדשים שהושתלו בגוף, ולכן אין להם את האפשרות לזהות את השפעתם על המטופל, ועל המחלה עצמה.

את כל זה - מתכוונת לשנות פרופסור רחלה פופובצר, מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן, שמספרת לנו איך בדיוק זה יקרה, ומבקשת שתחזיקו לה חזק אצבעות.

פרופ' פופובצר במרכז עם צוות המעבדה שלה בפקולטה להנדסה (צילום: חן דמארי)

ה"ווייז" של הגוף

פרופ' רחלה פופובצר, בת 46, נשואה ואם לארבעה, היא חוקרת בכירה וסגנית דיקן בפקולטה להנדסה ובמכון לננו טכנולוגיה ולחומרים מתקדמים, באוניברסיטת בר-אילן.

מעבדת הננו רפואה, שבראשה היא עומדת, נמצאת בחזית המחקר בתחום. את מה שלא הצליחו עד היום מדענים בכירים בחקר הסרטן בעולם, היא הצליחה לעשות במסגרת מעבדת המחקר שלה.

פרופ' פופובצר, פיתחה למעשה מערכת מיפוי, אשר עוקבת אחרי המסלול שעושים התאים בגוף ואחרי האפקטיביות של הטיפול בסרטן, בעזרת תאי מערכת החיסון. במילים אחרות, היא פיתחה מעין "ווייז" של גוף האדם.

פריצת הדרך המדעית שאליה היא הגיעה, זיכתה את פרופ' פופובצר לאחרונה, במענק מחקר נדיר בשווי 6.8 מיליון יורו (כ־27 מיליון שקלים) מהאיחוד האירופאי, במסגרת התוכנית "הורייזן 2020" (גוף התומך במחקר אקדמי ובפיתוח תעשייתי).

כדי להבין איך השיטה שהיא פיתחה עובדת, פרופ' פופובצר מסבירה, כי היא משתמשת במחקריה בננו־חלקיקים (חלקיקים מזעריים) מיוחדים מזהב, שאותם היא מכניסה לתוך התאים הטיפוליים - וזאת מבלי לפגוע בפונקציונאליות שלהם. הדבר טוב לדבריה לא רק לאבחון מחלת הסרטן אלא גם למחלות, כמו: אלצהיימר, סוכרת, ודיכאון, וכן לצורך מציאת טיפולים יעילים וחדשניים לחולים בהן.

פופובצר מדגישה, כי מדובר באקט חשוב מאוד "כיוון שהתאים הם - הם הטיפול. באמצעות הננו חלקיקים, אנחנו יכולים לעקוב אחרי התאים עד חודש אחרי שהם הוזרקו לגוף. כך ניתן יהיה לדעת מתי תאי מערכת החיסון מגיעים לגידול הסרטני, כמה תאים מגיעים וכמה זמן הם נשארים באזור, וגם מה קורה להם בגוף עצמו. מתוך כל זה - ניתן יהיה לדעת, כיצד כדאי לטפל בחולה בהמשך.

- מה היא המטרה הסופית שעומדת לנגד עינייך?

המטרה היא להגביר את האפקטיביות של הטיפולים האימונותרפים (טיפולים ביולוגיים), שבמקום להרעיל את הגוף - כמו בכימותרפיה, הם יגרמו למערכת החיסונית לתקוף את התאים הסרטניים".

מערכת המיפוי שפרופ' פופובצר פיתחה, עשויה לשים את הקץ לחוסר הוודאות של החולים, שעברו את הטיפולים הקשים. כך הם יוכלו לדעת כבר במהלך הטיפול הכימותרפי, האם חל שיפור במצבם, או שהטיפולים מיותרים ועליהם לחשוב על אלטרנטיבה אחרת. הוא הדין גם לגבי מחלות קשות, כמו: טרשת נפוצה, לוקמיה, מחלות שרירים ועוד.

אישה בעולם של הנדסה

ההישג של פרופ' פופובצר מתעצם אף יותר, נוכח העובדה כי מדובר באישה בעולם של הנדסה, הנשלט ברובו ברחבי העולם, בידי גברים; ואף באישה דתייה, שומרת תורה ומצוות, שמנהלת ביד רמה גם משק בית, עם בעל וילדים.

פופובצר לא מתרגשת מכך. "חונכתי בבית בו העניקו לי ביטחון רב ביכולותיי, דירבנו אותי להשקיע, ללמוד ולהציב לעצמי מטרות גדלות. תמיד העניקו לי תחושה שהשמיים הם הגבול וזהו החינוך שאני מנסה להעניק גם לילדיי וגם לסטודנטים שלי".

- במה משפיעה - אם בכלל, העובדה שאת אישה דתייה בעולם תחרותי כזה?

"אני לא חושבת שיש לכך השפעה. תחום העיסוק שלי משתלב ביחד עם הסגנון והאופי של חיי, ואני דואגת שהבחירות שלי יתאימו למי שאני".

- האם חשת סתירות בין עולם המדע לעולם האמונה?

כאישה דתייה אני מאמינה שהתחומים הולכים יד ביד, ומעולם לא נתקלתי בסתירה בין השניים".

פרופ' רחלה פופובצר הפקולטה להנדסה בר אילן(צילום: חן דמארי)

- ומה באשר לעובדה שאת אישה?

"הביטוי לרוב הגברי שעוסקים בתחום, מתחיל כבר בתוך האוניברסיטאות וממשיך בסביבות העבודה. אבל בשנים האחרונות ניתן לראות שינוי ניכר. יש יותר ויותר נשים שבוחרות בקריירה מאתגרת, והן מגיעות ללמוד הנדסה ותחומים מדעיים אחרים. העבודה שאני 'אישה בעולם של גברים' כיום, איננה משקפת את המציאות במלואה. מעולם לא חשתי התייחסות שונה בגלל היותי אישה. המחשבה הזאת גם לא עברה לי אף פעם בראש. אני מיוצגת על־ידי עבודתי ומחקרי, ועצם היותי אישה לא משפיע על טיב הישגיי. עם הרבה מוטיבציה, עבודה קשה ואמונה עצמית ניתן להגיע רחוק".

- ובכל זאת, אחוז הנשים במקצוע ההנדסה נמוך משמעותית מאחוז הגברים

"קיימת דעה קדומה ובעיניי שגויה, שאי אפשר לנהל קריירה תובענית ביחד עם ילדים ומשפחה. תחום ההנדסה, גם כיום, נחשב למקצוע גברי, אבל לדעתי מדובר בקביעה שגויה. אין שום סיבה שהיא תהיה נכונה, אין סיבה שלאישה לא תהיה אפשרות להעז ולחלום, ומקצוע ההנדסה בהחלט מאפשר גם קריירה וגם משפחה.

באשר אליי, מאז ומתמיד אהבתי את תחום המדעים וידעתי שאעסוק בזה. אמנם לא היה לי מסלול מסודר ומתווה מראש, אבל אני התקדמתי צעד, צעד, ואחרי כל שלב עצרתי, על מנת לשקול את האפשרויות הניצבות בפניי. היום אני שלימה עם החלטתי ואני שמחה ומסופקת שבחרתי בתחום בו אני מרגישה שאני מממשת את כישוריי".

- תחום ההנדסה נשמע תובעני

"אין ספק ,שמדובר בתחום הדורש להקדיש זמן רב ללמידה, חריצות, חשיבה ויצירתיות. אבל דרישות אלו אינן ייחודיות דווקא לתחום ההנדסה, אלא נכונות לכל תחום אחר.

הבחירה ללמוד הנדסה עבור נשים, צריכה להיות זהה להליך הבחירה ללמוד כל דבר אחר, והיא מבוססת על תחומי עניינן וכישוריהן. אין לי ספק, שעם רצון, השקעה רבה ומוטיבציה להצליח, סטודנטיות שבוחרות בתחום זה, יכולות להגיע למקומות הגבוהים ביותר.

"ההצלחה פה - כמו בכל תחום תובעני אחר, טמונה בשתי עקרונות יסוד: ניסוח סדר עדיפויות נכון ונכונות להשקיע. מצד אחד, צריך לדעת להסתכל רחוק, ולחשוב איפה את רואה את עצמך בעוד חמש או עשר שנים. צריך לדעת להציב מטרות קדימה ולפיהן להחליט מה מהדברים הוא בעל חשיבות וכיצד לנהל את סדר היום.

מצד שני, כל אחת צריכה לדעת שאי אפשר להיות 'מושלמת' בכל תחום בחיים, וגם אין צורך. החיים של היום דורשים מאיתנו מולטי־טאסקינג ואנחנו צריכות להיות המון דברים. צריך להפריד בין עיקר לטפל ולדעת איפה צריך להשקיע ואיפה לוותר".

נובל דרך עכבר

בתור מי שלא מוותרת והולכת עד הסוף עם הפיתוח פורץ הדרך שלה, פרופ' פופובצר, ניסתה עד כה בהצלחה את אמצעי המעקב שפיתחה, בעכברים בלבד. ועם זאת, ברור לכל כי אם תימצא הדרך לשכפל את הטיפול בבני אדם, יהיה מדובר בפריצת דרך בקנה מידה עולמי, שעשויה כאמור אף לזכות את ישראל בפרס נובל נוסף.

"על העכברים זה עבד בצורה מעוררת השראה", אומרת פופובצר, ומפרטת: "ננו־חלקיקים הוחדרו לתאים של עכברי מעבדה חולים, ובאמצעות MRI ו־CT הצלחנו לעקוב אחרי השינויים בתאים בטווח מיידי שלאחר ההזרקה, מבלי לחכות תקופת־מה".

- מה תהיה השפעת הפיתוח שלך על החולים?

"בניגוד לתרופות קונבנציונליות שמאופיינות לרוב במולקולה יציבה ומיוצרות במפעל תרופות, הזרקת תאים היא טיפול שלוקח את ההתערבות הרפואית צעד אחד קדימה. הטיפול נועד לספק למערכות הגוף כלים נוספים למאבק במחלות שונות. הטיפול יכול להגדיל את מספרם של התאים במערכת החיסון, להשתיל תאי גזע באיבר פגוע או לשפר תאים שנלקחו מחולה והשבתם לגופו.

ניתן להשתמש בטיפול הזה כדי לתקן רקמות לב פגועות כחלק מטיפול במחלות שרירים וטרשת נפוצה, ולהשתיל תאי מערכת החיסון שנלקחו מגוף האדם ושדרוגם כטיפול בלוקמיה.

בחלק מהשיטות הקיימות כיום כבר נעשה שימוש רפואי אך רובן עדיין בשלבי ניסוי קליני שונים".

כל מי שעבר כימותרפיה, או בני משפחה וחברים שיקירם עבר את הטיפול, יודע שאין ביטוח. הטיפולים יכולים להבריא את הסרטן, יכולים לדחות את הקץ ויכולים גם, חלילה, לא להשפיע כלל ובכך לגזור את דינו את החולה. הטיפולים, מתברר, לא משפיעים על כל החולים באותו אופן ושיעורי ההצלחה משתנים. השונות היא מאוד גבוהה ולא ברור מדוע אצל חלק מהמטופלים זה עובד ואצל חלק לא. "אנשים מחכים חודשים ארוכים כדי לראות כיצד מגיב הגוף. כשמדובר בטיפול בסרטן זה מינימום חודשיים, בטיפול בתאי גזע במחלות אחרות ממתינים אף יותר כדי לראות אם התוצאות חיוביות", היא אומרת.

"המטרה שלנו היא שהננו־חלקיקים יספקו תמונת מצב בנוגע להתקדמות התאים המושתלים והגעה שלהם אל האזור הפגוע. אנחנו גם נדע לנתח תוך כדי טיפול אם הוא נכשל, מדוע ואם ניתן לתקן זאת. הטיפול באמצעות תאים הוא הרבה יותר רגיש מטיפול בתרופה".