"נתת לאנשים תקווה": מכתב מאסירה בנווה תרצה לנחמה ריבלין

רעיית הנשיא נחמה ריבלין שהלכה לעולמה לפני שבוע פגשה את דלאל דאוד, אסירה בנווה תרצה, באחד מביקוריה בבית הסוהר. דאוד חשה קשר קרוב במיוחד לגברת הראשונה, והקדישה לה מכתב כשכבר הייתה במיטת חוליה.

נחמה ריבלין ז"ל - כתבות נוספות:

• דיוקן שמן ציורי ילדים וגן ושוקולדים: פינת "כותבים לנחמה"
• הגינה הקהילתית שהקימה הגברת הראשונה בבית הנשיא
• אובמה, אפלפלד וקורבנות תקיפה. הטורים של נחמה
  

"לגברת נחמה היקרה, אני מאחלת לך החלמה מהירה. אני רוצה להגיד לך שאת אישה מיוחדת במינה" – כך נפתח המכתב מדאוד, שאותו נחמה כבר לא הספיקה לקרוא. "בכל פעם שפגשתי אותך התרגשתי מאוד. אישה צנועה ומיוחדת, מלאת שמחת חיים ונותנת לאנשים תקווה. אנשים כמוך אין הרבה", כתבה לה.

דאוד כלואה כבר 18 שנים בנווה תרצה. ריבלין פגשה אותה בהופעות של התיאטרון הקהילתי בבית הסוהר, ומאז הגיעה רעיית הנשיא להצגה נוספת של דאוד ולהרצאה שלה. המפגשים האלה הותירו על האסירה חותם עז.

האסירה דלאל דאוד ואשת הנשיא שהלכה לעולמה (צילום: אלכס קולומויסקי, לע"מ)

מכתב ההוקרה מהאסירה לגברת הראשונה(צילום: עמית שאבי)

"ראיתי בעיניים שלך כמה שאת רוצה לעזור לנשים שנפגעו מינית ומאלימות, ואני אחת מהן. ראיתי אותך נפגשת עם אנשים ועוזרת ואוזן קשבת לנשים האלה, במיוחד כשביקרת בכלא שלוש פעמים למרות הבריאות שלך והקושי", כתבה דאוד.

"דלאל מאוד רצתה להזמין את נחמה שוב לכלא, וגם לדיון בעניינה בוועדת השחרורים. כשראו שהמצב לא טוב היא הייתה אמורה להעביר לה מכתב, אבל בסוף המצב ממש החמיר והמכתב לא עבר", סיפרה עו"ד ספיר סלוצקר-עמראן, מרכזת מטה המאבק למען שחרורה של דלאל מהכלא.

"דלאל מספרת שהאסירות מאוד שמחו לראות אותה ושהיא דיברה איתן אחרי הצגות. הן מאוד התרגשו לדעת שהיא מגיעה, לא רק בגלל שהיא אשת הנשיא אלא בגלל שהיא דיברה איתן בצורה מאוד אנושית והומנית ורגישה. זה לא הרגיש להן כאילו היא מגיעה מתנשאת מבחוץ, אלא יותר כמישהי שמבינה את המצוקה שלהן ובאה לשמוע את הסיפור שלהן בגובה העיניים".

נחמה ריבלין עם אסירות וסגל בית הסוהר נווה תרצה(צילום: דוברות שב"ס)

(צילום: דוברות שב"ס)

דלאל, שכאמור כלואה כבר כמעט שני עשורים, צפויה לעמוד בפני ועדת השחרורים בעוד כשבועיים. ב-2014 קצב הנשיא דאז שמעון פרס את עונה ל-25 שנות מאסר, ולפני שנתיים הורה הנשיא ראובן ריבלין להקדים את הדיון בשחרורה.

מפקדת בית הסוהר, גונדר-משנה שרה פרידמן, תיארה את גישתה הייחודית של רעיית הנשיא כלפי האסירות: "נחמה דיברה אליהן מלב אל לב. כאימא, כסבתא, לא כאשת הנשיא", היא אמרה. "היא דיברה כאדם אל אדם. המוטו היה שאף שחלק מהאסירות עשו דברים נוראיים, צריך לשקם אותן ולתת להן תקווה, וזה מה שהיא הצליחה להעביר להן בשיחות. לא פעם היא אמרה לי 'שרה, אתם עושים עבודת קודש'. היא שוחחה גם עם הילדים של האסירות, זה היה מאוד מרגש.

"האסירות בהתחלה חושבות שאף אחד בעולם לא רוצה אותן ושאף אחד לא מחכה להן בחוץ, וכשמגיעה אישיות כמו אשת הנשיא היא פותחת פתח בעבורן", היא מוסיפה. "הן מאוד מעריכות את זה שהיא לא ויתרה והגיעה, במיוחד למרות המצב הרפואי שלה".

נחמה ריבלין עם אחת האסירות. "הרגישו שנתנה לגיטימציה לקיום שלהן"(צילום: דוברות שב"ס)

קצינה נוספת בשירות בתי הסוהר סיפרה: "אחת האסירות תיארה את התחושה שהיא עמדה מול אשת הנשיא שמעודדת אותה, כסוג של לגיטימציה לקיום שלה. אחרי שהיא נדחקה כבר לשולי החברה והגיעה לבית הסוהר, אשת הנשיא אומרת לה 'אני רואה את התהליך שאת עושה' - העוצמות של זה היו מדהימות עבורה. היא אמרה 'לא ידעתי שזה החיבוק האחרון אבל אני מרגישה שהיא נתנה לי מתנה'".

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו אמרה כי "נחמה ריבלין הייתה אישה אצילית ויוצאת דופן ובעלת רגישות לעוול ולכאב. כעת הלב נצבט מהמכתב האחרון הזה, שנחמה לא הספיקה לקרוא.

"המילים של דלאל מספרות בדיוק מי הייתה נחמה, שבמבטה החומל ראתה את מי שהחברה השאירה מאחור, שהגיעה שלוש פעמים לנווה תרצה כדי לשמוע על הגיהינום הפרטי שהביא את דלאל למקום הזה ושהבינה את אחריות החברה לראות ולשמוע את מי שהתחננה לעזרה מהמדינה.

סוליציאנו. "במבטה החומל, ראתה נחמה את מי שהחברה השאירה מאחור"(צילום: תמר סולומון)

"בעוד שבועיים דלאל תעמוד מול ועדת השחרורים, בזכות שתי החנינות שהעניק לה הנשיא, במקביל ואולי בגלל העבודה של נחמה. היא תעמוד שם אחרי 18 שנים ארוכות במאסר ואינספור תהליכי שיקום. אנו מקוות כי גם שם יימצאו האנשים הנכונים שיבינו את גודל האחריות, ושיאפשרו לה, אולי לראשונה בחייה, להיות חופשייה", מסכמת סוליציאנו.

עו"ס תמר דהאן, חוקרת ופעילה חברתית למען נשים נפגעות אלימות שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל, שמלווה את דאוד, אמרה כי "נחמה ריבלין משקפת לנו הציבור ערכים של נתינה ודאגה לזולת, אותם ערכים המשותפים גם לדלאל, וזאת לאחר היכרות קרובה עימה. כאשר שואלים את דלאל על תוכניותיה וחלומותיה לאחר שחרורה, אחת המטרות העיקריות שהיא הציבה לעצמה היא לסייע לנשים כמוה, שחוות אלימות ונמצאות במצוקה מתמשכת - סיוע ועזרה שלהם היא עצמה לא זכתה.

חייה וחיי ילדיה היו בסכנה מתמדת ועל רקע זה היא ביצעה את מקרה העבירה. על כן, החיבור בין נחמה ודלאל אינו מפתיע וצר לי מאוד שדלאל לא תזכה לפגוש אותה מחוץ לכותלי בית הסוהר כמו שתכננה לכשתשתחרר. זו ההזדמנות שלנו כחברה לאמץ ולהנחיל בנו את ערכיה של נחמה ולהוציא את דלאל לחופשי בהקדם האפשרי".