שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ואף על פי כן, נוע תנוע

    רון ויינריך עלה לישראל מניו ג'רזי ולמרות האהבה למוזיקה, התעקש ללכת הכי קרבי שאפשר. אחרי שנפצע במלחמת לבנון השניה ותהליך שיקום קשה, עבר לאל איי ומקים רשת מרכזים שיקומיים

    לפעמים, דווקא כשהחיים מחליטים לתת לך ניעור, או מכה שלא בדיוק ציפית לה , בעיקר כשזו מגיע בעוצמה גדולה כל כך, ובדיוק כשאתה בשיא שלך, שיא הפריחה, העשייה וההגשמה, לפעמים דווקא אז אתה מגיע להבנה מעשית. הבנה בהירה של מי אתה, למה אתה כאן ומה הייעוד שלך בחיים האלו.

    רון וויינרייך, בחור יפה תואר בן 33 יליד ישראל, גדל ובילה את כל ילדותו בניו ג'רזי. הוא היה ילד מוסיקלי, שלמד נגינה ושר בכל הזדמנות. כאשר מלאו לו 15, בהחלטה שרובנו כאן מכירים את ההתלבטויות לגביה מקרוב, חזרה המשפחה לישראל.

     

    כמו כל נער בישראל, התגייס לצה"ל בגיל 18. לצבא היה לא מעט להציע לילד מניו ג'רזי בתחום המוזיקלי, אבל רון ביקש הרבה יותר. במקום ללכת באופן טבעי למימוש יכולותיו ואהבתו למוסיקה, היה ברור לווינריך שאת שירותו הצבאי הוא יקדיש לתרומה אמיתית ופנה לקריירה צבאית של לוחם שריון. את השירות שלו העביר כמפקד טנק 4 ולמרות כל הקשיים הכרוכים בכך, מעיד גם היום שעבר עליו שירות צבאי מעניין ומאתגר מאד.

     

    ב-2006 הגיעה מלחמת לבנון השנייה ושינתה הכל. במהלך ימי הלחימה, פגיעה ישירה גרמה לפציעה מורכבת במיוחד בעמוד השדרה של הלוחם הצעיר, חדור המוטיבציה בן ה-20. ממפקד טנק מורעל שהסתער בשדה הקרב ומחוצה לו, פתאום קיבל, כפי שהוא מגדיר "סטופ לחיים."

     

    דגכדגכ ()
    רשת לשיקום. ויינריך

     

    הפגיעה הקשה שחטף רון באותו יום ארור במלחמה הקשה ההיא, הובילה לשיתוק מהחזה ומטה והמפקד הצעיר הפך לשבר כלי. פתאום, כפי שהוא מתאר, מצא

    עצמו תלוי בסביבה באופן מוחלט, כאשר איננו יכול להתלבש בעצמו, ללכת לשירותים מבלי שמישהו יסייע לו, לא יכול להתנהל בעצמו בכל שלב בסיסי. בכל הפעולות הבסיסיות שהיו מובנות מאליהן, היה זקוק כעת לסיוע אינטנסיבי. "בפגיעה כזו בעמוד השדרה", מסביר רון בראיון ל'ידיעות אמריקה', "ישנו הליך רוטיני ובו, כאשר נצפתה התייצבות והפציעה הסוערת תופסת מקום של מציאות, מגיע הרופא לשיחה רשמית בה הוא מסביר לך שבעצם, לא תלך יותר". הרגע הזה, בו קיבל בעצם הודעה חד משמעית אודות המציאות החדשה שתלווה את חייו, אודות ההתמודדות שתלווה אותו בכל רגע בכל יום, שתהפוך להגדרה, לחלק מהמהות שלו, זה היה הרגע המכונן עבור רון.

     

    רון חישב מסלול מחדש. החיים, כפי שהכיר אותם, הגיעו לקיצם ומציאות אחרת יצאה אל הדרך. רון העניק פתח קטן לעצב, לתחושת הייאוש, הלחץ, אבל הוא מתאר את הימים הללו כמעטים. ההתמודדות שלו הגיעה עם כמיהה לחיים עצמם.

     

    ווינריך החליט להחזיר לעצמו את השליטה בחייו, לחזור ולהתמקד בתחום החשוב ביותר עבורו, להחליט החלטות ולבצען.

    הוא מתאר שתי הגדרות חדשות שאימץ לעצמו. האחת, שהוא הולך לחיות את החיים במובן הכי עוצמתי שאפשר. והשניה, שהפציעה הזו איננה הופכת להגדרה שלו. נכון, הוא נפצע, נכון הוא משותק, אבל הוא עוד המון דברים אחרים ויש לו עוד המון חלומות שהוא בטוח ביכולתו לממש אותם וזה מה שהוא הולך לעשות. כמו שהוא יודע. כמו לוחם. כמו מפקד.

     

     

    דגכגדכדג ()
    כמיהה לחיים עצמם. ויינריך

     

    ההחלטה האופרטיבית הראשונה היתה שהוא לא מקבל את הבשורה, הוא מאמין שאם נלחמים, אפשר לשנות את רוע הגזירה. רון האמין שהוא יוכיח לרופאים ולעולם ולרפואה, שהוא עוד יוכל ללכת. הוא נכנס למשטר של אימונים, ולמרות הסקפטיות מצד הסביבה, הצליח להגיע לתוצאות ממשיות, שהפתיעו גם את הרופאים.

    במונחים רגילים, התוצאות הובילו לשינוי מאוד נקודתי ומוגבל, אבל יחסית למצב הגופני של רון, היו אילו הישגים מרשימים של ממש, הוא הצליח להוביל לתזוזה ואפילו מספר צעדים ללא ההליכון. ניתוח הכרחי שנאלץ לעבור באותם ימים גדע את ההתקדמות ורון חזר לכסא הגלגלים.

    הוא קבע את מקום מושבו בלוס אנג'לס, המשיך לעסוק בנגינה ושירה ואפילו השתתף בתחרות כוכב נולד בארץ, וזכה להצלחה ניכרת.

    כחלק ממאמציו לקחת חלק בסיוע וקידום אנשים, ובעיקר לוחמים, עם מוגבליות, הצטרף לעמותת The Independence Fund, עמותה למען לוחמים וטרנים אמריקאיים, שהציבה לעצמה יעד שאפתני, לספק לפצועי מלחמה את כל מה שהממסד הרשמי איננו ביכולתו לספק עבורם.

     

    כל מה שחורג מגבולות הקריטריונים הרשמיים, החל מכסאות גלגלים ממונעים ואפילו עד לבית עבור מי שגורלו לא שפר עליו גם מבחינות אחרות. רון היה חלק מהבורד של העמותה, בה כל העובדים היו מתנדבים, פצועי מלחמות בעצמם, שעשו ימים כלילות במאמצים להשיג עבור פצועי המלחמות את כל מה שנדרש, וזאת ללא כל תמורה או שכר.

     

    הציבור האמריקאי ובראשו בעלי אמצעים וקרנות שונות, התרגשו מהארגון הפילנטרופי-מעשי הזה והודות לאהדה וההערכה שזכו לה, הצליחה העמותה לגייס באמצעות פעילות אינטרנטית בלבד למעלה מ-40 מיליון דולר.

     

    עם השנים שחולפות, הבין רון שפציעות כמו שלו לא נשארות סטטיות וצפויים לו שינויים נוספים שמגיעים עם הריגרסייה במצב הגופני. ההכרה בכך, כמו גם ההיכרות עם עולם פצועי המלחמה בפרט ואנשים עם מוגבלויות בפרט, הביאו את רון לחזון שהוא מפתח בימים אלו.

     

    החזון, שבימים אלו מתגבש למציאות, הינו הקמת רשת מרכזים שיקומיים, איכותיים ומצוידים היטב, באווירה מפוארת ומפנקת שתשמש מוקד לשירותים מובחרים בעולם השיקום. ממש כמו פיטנס קלאב, עם דגש עמוק ל'וול ביאינג', שאליו יוכל להגיע כל מי שנפצע, לקבל חוות דעת אופרטיבית מטובי המומחים בקשת של טיפולים והיבטים, שייעצו, יכוונו ויבצעו את כל מה שניתן לעשות על מנת לסייע לפצוע לחזור למעגל החיים, מכל בחינה. במרכז יקבלו הפצועים מידע מלא על כל השירותים והאפשרויות שעומדים לרשותם.

     

    דגכדגכ ()
    ויינריך בתהליך השיקום.

     

     

    שמו של המיזם מייצג את עוצמתו והשפעתו – נוע. השם, הוא מסביר לנו, מבטא כל כך הרבה בהוויה של רון, לקוח ממשפטו המפורסם של גלילאו גלילאי: "ואף על פי כן, נוע תנוע".

     

    רון לא מכוון לתרומות ועמותות לצורך המיזם. לטענתו, שוק השיקום היום הוא פרימיטיבי, מאחור, בעיקר בגלל העובדה שהוא בנוי על עמותות, תרומות ולהגדרתו "קומבינות".

     

    החזון הוא ליצור מודל מסחרי ריווחי. מדובר בהקמת עסק , שהוא מאמין שיעשיר את השותפים לו גם כלכלית וגם רוחנית ונפשית. בשלב זה כבר החל רון במגעים לחוזה עם משרד הביטחון בישראל וגיוס בורד של מספר אנשים המהווים דמויות משמעותיות בתחום זה. בשלב ראשון מתכנן רון להקים רשת סניפים בישראל, אבל שואף ליצור מודל שיתפשט בעולם ויחולל טרנספורמציה בתחום השיקום. שינוי מהותי בתפיסה ובביצוע שיסייעו לכך שהפצועים לא ייפלטו ממעגל החיים.

     

    נכון להיום רון מחלק את חייו לשלושה חלקים עיקריים: שליש מחייו מוקדש למוסיקה ושירה, שליש נוסף מוקדש לחזון של פרוייקט "נוע", והאחרון לאימון ופיתוח מנהיגות במסגרת חברה שנקראת לנד- מארק. בזכות פעילות זו, מאמין רון, יוכל לקדם את מטרת העל שהציב לעצמו : להביא שלום למזרח התיכון, עוד בגילגול הזה. כן, הוא יודע שזה קצת יומרני, כן הוא יודע שזה חלום גדול, אבל הי, מה זה שלום במזרח התיכון בשביל לוחם אמיתי?

    ואהבה? מה עם אהבה? "אהבה זה חשוב" אומר רון. לא מזמן הסתיים קשר זוגי בן שנה וחצי ועכשיו בנות, הוא פנוי. מה חשוב לו בזו שתהיה לצידו? אשה חכמה, אומר רון, עצמאית ובעלת בטחון עצמי וכמובן טובת לב. אני שואלת " לפי סדר החשיבות הזה"? רון חושב שניה ומבקש לדייק: " אוהבת אדם, טובת לב, רק אז כל היתר. חברה לחיים, לעשייה של דברים גדולים יחד."

     

    ביום ראשון ייקח רון חלק בועידת ROI, שמסייעת גם לו לקדם שינויים חיוביים. ״סוכני השינוי המרשימים שנבחרו לקחת חלק בועידת ROI השנה כבר הוכיחו את יכולתם ואת נכונותם ליזום ולהוביל, ואנו נלהבים מהפוטנציאל הבלתי מוגבל שלהם לחולל שינוי", מוסיפה נעה גורלין, סמנכ"לית קהילת ROI. "המפגשים שלהם בועידה עם משתתפים אחרים נועדו לפתוח אותם לרעיונות חדשים ולשיתופי פעולה ולתרום להעצמתם. ביחד עם התמיכה של קהילת ROI הגלובלית אנו מקווים לסייע להם לקדם שינוי חיובי בעם היהודי, במדינת ישראל ובעולם כולו״.קהילת ROI היא רשת בינלאומית של פעילים ומנהיגים צעירים כמו ווינריך, המגדירים מחדש מהי מעורבות יהודית עבור דור חדש של אזרחים גלובליים. לחברי קהילת ROI מגוון רחב של השקפות עולם, מיומנויות ותחומי עניין, אותם הם מתעלים לקידום רעיונות ושיתופי פעולה לחיזוק הקהילות היהודיות ולשיפור העולם כולו. קהילת ROI מעצימה את חבריה באמצעות קיום הועידה השנתית ובאמצעות תמיכה חדשנית, הכוללת יצירת הזדמנויות מתמשכות לפיתוח מקצועי, נטוורקינג ותמיכות כספיות, ומניעה ומכשירה אותם לקחת חלק מרכזי בעיצוב העתיד של העם היהודי. הארגון, שהוקם בשנת 2006, מהווה חלק מקרן משפחת צ'ארלס ולין שוסטרמן, אירגון גלובלי המבקש לשפר חיי בני אדם, לחזק קהילות ולצמצם אי-שוויון.

     

     

    www.ronnyw.com

    Ron@nua.center

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים