למרות ההפסד: פדרר הוא פנומן

וואו. זאת המילה שיצאה מהפה שלי בלי הפסקה במערכה החמישית בגמר ווימבלדון. לפני כמעט שנה הייתי בחופשה בניו יורק בדיוק בשבוע בו התחיל US OPEN היוקרתי. כרטיס למשחק של פדרר לא היה זול, והאמת היא שבאותו יום הייתה הופעה של דרייק בגארדן. אמרתי לעצמי שדרייק כול לשיר עד גיל מבוגר, אבל זו הזדמנות חד פעמית לראות אגדת טניס שקרובה לפרישה.

היום, כמעט שנה אחרי, הבחירה לראות את פדרר נתפסת בעיניי כאחת המוצלחות בחיי. לטעמי הגמר מול ג'וקוביץ' התעלה על הגמר ב-2008 של פדרר ונדאל מבחינת הדרמה והמתח האדיר, וגם תחלופת המומנטום המשוגעת בין שני שחקנים מהטובים בהיסטוריה של המשחק. מגיעות לג'וקוביץ' המון מחמאות על הניצחון ועל טורניר נהדר, אבל הסיפור שייזכר הוא של פדרר.

הענקים אחרי הגמר(צילום: AP)

שתי נקודות אליפות על הסרב שלו, כל כך קרוב אבל כל כך רחוק. אין מילים לתאר את מה שהשחקן הזה עושה גם בגיל 37. גדולה של ספורטאים באמצע העשור הרביעי לחייהם היא לגלות הבנה להזדקנות של גופם ולסגל לעצמם משקל שונה (כמו שחקנים ב-NBA), או לשנות סגנון משחק במקרה של פדרר שעושה זאת באופן פנומנלי. למעט שוברי השוויון, פדרר התעלה על ג'וקוביץ' בווינרים, אייסים, נקודות ושבירות, והוכיח שהוא כאן כדי להישאר בטופ העולמי. אני מקווה שנראה עוד הרבה קסמים מבית היוצר של פדרר ומשתי הצלעות האחרות (ג'וקוביץ' ונדאל) במשולש ששולט בטניס העולמי כבר כמעט שני עשורים.

ובנימה אישית, אם אתם חובבי ספורט אמיתיים, תקנו לעצמכם כרטיס לראות את פדרר, לפני שייגמר!