שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אל תהיי כועסת, אני כועס כבר די לשנינו": הצצה למכתבים של קפקא בעברית
    בשנות ה-30 לחייו, פרנץ קפקא החל ללמוד עברית במסגרת עניינו הגובר בציונות וחלומו לעלות לארץ ישראל. לבסוף, מחלת השחפת גדעה את תוכניותיו. כעת נחשפים חומרים חדשים מתוך מחברות הלימוד שלו, בתום מאבק משפטי ארוך שנים, שבסופו הועברו לספרייה הלאומית מאות כתבים שלו ושל חברו מקס ברוד
    שנת 1917 הייתה שנה גורלית בחייו של פרנץ קפקא. בשנה זו, אותה שנה שבה אובחן בתור חולה שחפת, החל קפקא ללמד את עצמו עברית. כששמע על כך חברו מקס ברוד, הוא הופתע. כיצד ייתכן שבמשך יותר מחצי שנה לומד חברו הקרוב עברית מבלי ליידע אותו – פעיל ציוני שמתעתד לעלות לארץ ישראל? הגילוי הזה הוליד התכתבות ענפה בעברית, שבה ביקש הסופר והמשפטן הצ'כי-יהודי לתרגל את העברית שלו עם דובר כשיר ממנו.

     

    אם בתחילה ראה ברוד במעשיו של חברו בעיקר ניסיון בשעשוע אינטלקטואלי חדש, ככל שהלך והתעמק קפקא בלימוד השפה גבר עניינו בציונות ובמסורת אבותיו. מעבר לרצונו העז לקרוא את התנ"ך בשפת המקור, הוא החל להתעניין בזרם הסוציאליסטי של הציונות. הוא עקב אחר כמה כתבי עת ציוניים בגרמנית והקפיד להתעדכן בקורותיה של העלייה השנייה לארץ ישראל.

    קפקא (צילום: Getty Images Imagebank)
    פרנץ קפקא(צילום: Getty Images Imagebank)

     

    עדות לכך אנו מוצאים באחת משמונה מחברות העברית של קפקא, מחברת שהגיעה לספרייה בחלק מעיזבון מקס ברוד בתום הליך משפטי ארוך שנים. מלבד רשימות מילים עבריות ותרגומן הגרמני, ב"מחברת הכחולה" תיעד קפקא שביתת מורים בארץ-ישראל שהתרחשה בנובמבר 1922. תיעוד זה מאפשר את תיארוכה של המחברת – שנתיים לפני מותו ממחלת השחפת בקלוסטרנויבורג, אוסטריה. באותה עת הייתה מורתו של קפקא לעברית בחורה צעירה בשם פועה בן טובים, בת היישוב הארץ-ישראלי שהגיעה לפראג כדי ללמוד רפואה. גם כשהידרדרה בריאותו, התמיד בלימודי העברית ושקד עליהם.

     

    כתב היד של פרנץ קפקא בעברית (ארכיון מקס ברוד, הספרייה הלאומית)
    כתב היד של פרנץ קפקא בעברית(ארכיון מקס ברוד, הספרייה הלאומית)

     

    וכך כתב קפקא (בעברית!) למורתו פועה במכתב שמתפרסם כאן לראשונה:

     

    "בטרם את תתקני כל השגיאות במכתב (…) אהיה כבר שוב בבתיך. רק על כן עשיתי שגיאות (…) אני הכינותי גם ספר תחת מכתבי. ספר שאולי תענין (יענין) אותך. אבל אם אי אפשר לך להמתין כתבי מתי את תבואי מחר. כי אני מקוה בטח, כי את תשמחי אותי בלכתך מחר. עוד פעם אחת: אל תהיי כועסת אני כועס כבר די לשנינו."

      

    ועוד תיעד קפקא שביתת מורים שהתקיימה ביישוב:

     

    "…מהאנחות הכבדות והעמוקות הבוקעות ועולות מתוך הלחץ הכלכלי שהציונות והעבודה הא"י נתונות בו. לקחו המורים תשעה קבים ושמונה קבים מאלה לקחו מורי ירושלים. אין קץ לאיומי-שביתות ואין מספר למחאות ולתזכירים (?) העפים מהכא להתא (מפה לשם) בסגנון מרעיש עולמות. מתקבל רשם כי אכן נפלו המורים במצבם לרע מכל העובדים את עבודה הישוב והם היחידים הסובלים ומקופחי השכר. שאלת-משכורת המורים נעשתה לשאלה מרכזית והכי בוערת. כאילו בה מתחילה ובה מסתימת כל פרשת היסורים וההתאבקות הקשה של תקופה מחוסרת אונים זו".

     

    כתב היד של פרנץ קפקא בעברית (ארכיון מקס ברוד, הספרייה הלאומית)
    כתב היד של פרנץ קפקא בעברית(ארכיון מקס ברוד, הספרייה הלאומית)
     

     

    המפנה הרציני הגיע בשנה האחרונה בחייו, 1924, כאשר סיפר לאהובתו, דורה דיאמנט, על תוכניותיו לעתיד: להשתקע בארץ ישראל ולפתוח מסעדה שתשרת את חלוצי המהפכה הציונית. התוכנית הייתה פשוטה להפליא – דורה תהיה אחראית על בישול האוכל, והוא יהיה מלצר ולמנהל המסעדה. התוכנית שרקח ודאי נשמעה לדורה כעוד אחד מהסיפורים הרבים שאהב הסופר לפרוש בפני מכריו. אולם, ייתכן שהייתה בה יותר ממשאלת לב: כבר שנה קודם לכן התכתב קפקא עם חברו מימי האוניברסיטה, הפילוסוף והמחנך שמואל הוגו ברגמן ורעייתו אלזה לגבי האפשרות שהוא, קפקא, ילווה את אלזה במסעה חזרה לארץ ישראל.

     

    בפועל, למרות שברגמן נתן את הסכמתו לתוכנית, הוא ניסה להתחמק מההתחייבות לקפקא בשלל טיעונים שונים, כולם בעלי רגליים: לאשתו אלזה סיפר שהוא מעדיף שקפקא יחכה באירופה עוד זמן מה. היות שהבית קטן מדי, הוא יאלץ לישון בחדר הילדים, ובעיקר – קפקא חולה מדי בשביל המסע המפרך והתנאים הלא פשוטים שיפגוש בארץ ישראל.

     

    כתב היד של פרנץ קפקא בעברית (ארכיון מקס ברוד, הספרייה הלאומית)
    כתב היד של פרנץ קפקא בעברית(ארכיון מקס ברוד, הספרייה הלאומית)

     

    בסופו של דבר, מצבו הרפואי הקשה אכן ביטל כל אפשרות כזאת. משהתברר שאזלו הכרטיסים בספינה שבה תכננה אלזה לחזור לארץ ישראל, סיפר לה שאל לה לייחס חשיבות רבה לתוכניתו ללוותה כיוון שהייתה פנטזיה של אדם חולה, אך לא פסל את האפשרות שיגיע לבקרם משעה שתשתפר בריאותו.

     

    איורים של קפקא (צילום: AP)
    איורים של קפקא מוצגים בספרייה הלאומית(צילום: AP)

     

    יותר משבע שנים שקד קפקא על לימודי העברית שלו. התכנון לפתוח מסעדה בארץ כנראה לא היה יותר מחלום בהקיץ, אולם השאיפה שלו לחזות במו עיניו ביישוב העברי המתפתח ולפטפט בשפת המקומיים החלוצים נותרה בעינה עד מותו.

     

    הוא לא זכה מעולם לעשות את המסע הזה כיוון שנפטר ב-3 ביוני 1924 בבית ההבראה בקלוסטרנויבורג, אוסטריה. הסופר היהודי-צ'כי הובא למנוחות בפראג שבה התגורר מרבית שנותיו, ובה כתב את מרבית היצירות שהעניקו לו תהילת עולם. 

     

    לעוד סיפורים ומידע על ארכיון קפקא, בקרו באתר הספרייה הלאומית .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים