הרופא רשם אינסולין? כל מה שחייבים לדעת
אלפי חולי סוכרת נאלצים להזריק אינסולין על בסיס יומי, אבל כמה אנחנו באמת יודעים על החומר הזה? מה ההבדל בין אינסולין ארוך-טווח לקצר-טווח? מה היתרונות של החומר, ואיך מתמודדים גם עם החסרונות? המדריך המלא
בשיתוף גפן מדיקל
בכל מה שקשור לאינסולין נדמה כי רב הנסתר על הגלוי: אלפי חולי סוכרת משתמשים בחומר הזה על בסיס יום-יומי, אבל לא כולם מודעים לטווח ההשפעות שלו, למטרות השימוש בו או לסוגים השונים הקיימים בשוק. בין אם אתם משתמשים ותיקים ובין אם ממש עכשיו קיבלתם מרשם מהרופא - מומלץ להעמיק את ההיכרות עם אינסולין.
האינסולין הוא חומר שנוצר על ידי תאי בטא המצויים בלבלב. התפקיד העיקרי שלו הוא לנצל את הסוכר ואת חומצות השומן, באמצעות הכנסתם לשרירים ולשומנים. האינסולין עושה אחד משתי פעולות - או אוגר את הסוכר, או שורף אותו למטרת ייצור אנרגיה שהגוף צורך לפעולותיו השונות.
תפקיד נוסף של האינסולין הוא לקחת את חומצות השומן שבגוף, ולהפוך אותן לשומן שבדרך כלל נאגר ברקמת השומן. האינסולין מווסת את רמת הסוכר בדם על-ידי הכנסתו לתאים, או על-ידי הכבד שהוא בית חרושת ליצירת סוכר באדם. במצב שבו סוכר הדם גבוה אחרי האוכל, עולה הפרשת האינסולין ומונעת מהכבד להמשיך ולייצר סוכר. לעומת זאת, במצב של צום - למשל ביום כיפור, חסר סוכר בדם, ואז רמת האינסולין המופרשת קטנה מאוד. אין מה שיעצור את הכבד מלייצר סוכר, והכבד מייצר סוכר כדי למנוע נפילות סוכר בדם.
במצב של סוכרת, ישנו חוסר באינסולין. מצב זה מתחלק לשני סוגי המחלה: בסוכרת סוג 1 התאים מייצרי האינסולין בלבלב מותקפים על ידי התאים הלבנים בגוף, שרואים בהם איבר זר. זו התקפה אוטו-אימיונית, בה מערכת החיסון תוקפת את עצמה. מצב זה מתרחש יותר בילדים בין הגילים 3-15, אך יכול לקרות בכל גיל, מגיל הלידה ועד לגיל הזקנה המופלגת. במצב זה, בדרך כלל רוב התאים מפרישי האינסולין לא עובדים, והוא מחייב מתן אינסולין חיצוני שיבטיח את הכנסת הסוכר וחומצות השומן לשריר ולרקמת השומן. במידה וזה לא יקרה, ולא נספק אינסולין, ייווצר מצב של רמות סוכר גבוהות מאוד בדם, דבר שהוא מסכן חיים.
סוכרת סוג 2 היא הסוכרת השלטת, והיא מופיעה בכ-90 אחוז מהחולים. המחלה מתאפיינת בדרך כלל בהשמנה, חוסר תגובה מספקת לאינסולין וירידה בכמות התאים מפרישי האינסולין לפחות ב-50 אחוז. בחולים אלה אחרי שנים רבות של הסוכרת, בדרך כלל 10-20 שנה, יהיה הרס כמעט מלא של תאי הבטא, ומכאן הצורך לטפל בהם באינסולין.
מהסתכלות על האדם הבריא, ישנם שני סוגי הפרשות אינסולין: הראשונה היא הפרשה קבועה של אינסולין במשך 24 שעות, שאינה תלויה באוכל. השנייה, הפרשה מהירה של אינסולין, שמתרחשת בעקבות עלייה חדה ברמת הסוכר, הנובעת בדרך-כלל מאכילת פחמימות. כשמטפלים בחולה סוכרת סוג 1 או 2 הזקוק לאינסולין, המטרה היא לכסות את הפרשת הסוכר הקבועה, וגם את הפרשת האינסולין שבעקבות עלייה חדה בסוכר. לשם כך ייצרו אינסולין מתאימים שיוכלו לכסות הן את הצורך בהפרשת אינסולין קבועה (אינסולינים ארוכי-טווח הפועלים למעלה מ-24 שעות), והן אינסולינים שיכסו את עליית הסוכר החדה בשעת האוכל (אינסולינים קצרי-טווח בעלי נפח פעילות שנע בין שעה ל-4-6 שעות).
מחקרים הראו שהאינסולינים ארוכי הטווח מורידים מאוד את הסיכון לנפילות סוכר בלילה. כאשר הודגם שלאינסולינים עם הטווח הארוך ביותר - יתרון על האינסולינים הקצרים יותר, בעלי משך זמן של 28 שעות. כיום, ישנה אפשרות למתן שילוב של האינסולינים ארוכי הטווח עם חומר שנקרא GLP1,כאשר השילוב של שניהם נותן איזון טוב יותר מאשר כל אחד לחוד. אך הוא כרוך לעיתים בתופעות לוואי של בחילה עד הקאה.
אינסולינים קצרי טווח ניתנים בעיקרון לפני הארוחה בסוכרת סוג 1, ובסוכרת סוג 2 של מבוגרים לרוב רק לפני הארוחה העיקרית. רצוי לתת אותם אם אפשר רבע שעה לפני האוכל, אך בהחלט ניתן לתת אותם גם עם תחילת האכילה או בתום האכילה, כדי להחליט על כמות האינסולין בהתאם לכמות הפחמימות שאכלנו.
ישנן גם זריקות מעורבות, המשלבות אינסולינים קצרים עם אינסולינים ארוכים, אך הן משומשות היום הרבה פחות.
משאבות אינסולין נותנות את האפשרות לאיזון הטוב ביותר, מכיוון שניתן לכוון את כמויות האינסולין לאורך היום ואף לאורך הלילה, באופן שיימנע נפילות ועליות חדות בסוכר. אולם האינסולין הניתן במשאבות הוא אינסולין קצר טווח. בשנים הקרובות ניחשף יותר ויותר ללבלב המלאכותי, המקשר בין החיישן שבודק את רמת הסוכר בכל רגע נתון, לבין הפרשת האינסולין על ידי המשאבה.
כיום, אין עדיין מצב שבו נדע לתת תמיד את כמות האינסולין המתאימה לפני האוכל, בצורה שתכסה טוב על רמות סוכר הדם שאחרי האוכל. דבר זה לא נעשה כרגע בצורה טובה על ידי הלבלב המלאכותי, אלא על-ידי המטופלים במה שנקרא "הזרקה חכמה", שבה המכשיר מייעץ למטופל מה כמות האינסולין להזריק בהתאם לכמות הפחמימות שיאכל ורמת הסוכר לפני האוכל.
לאינסולין מספר חסרונות. לרוב, החומר יגרום לעלייה במשקלו של המטופל, כאשר רוב המטופלים סובלים מראש מהשמנת יתר. בנוסף, האינסולין עשוי לגרום לנפילות סוכר. החיסרון השלישי הוא שקשה להביא לאיזון באמצעות שימוש באינסולין בלבד.
30 אחוזים ממטופלי האינסולין בסוכרת סוג 1 בישראל היום, הם מאוד לא מאוזנים. לאחרונה נחשפנו לתרופה חדשה שנקראת SGLT2. בארץ קיימות שתי תרופות מסוג זה, שנמצאו כתרופות מצויינות באיזון של חולי סוכרת המטופלים באינסולין הן בסוכרת סוג 1 והן בסוכרת סוג 2. התרופות מורידות את השינויים החדים בין סוכרים גבוהים לסוכרים נמוכים, אך עדיין אינן מונעות נפילות סוכר.
תרופות אלה נושאות סיכון למטופלים באינסולין, בפרט אלה שנזקקים למספר זריקות אינסולין ביום, מכיוון שהן בעצמן נוטות להעלות את החומצות בדם. גם הורדת מינוני האינסולין שבאים בעקבותיהם יכולה לגרום לעליית חומצות השומן בדם ובסך הכל לגרום למצב מסכן חיים. ולכן כיום כשאנו נותנים תרופות אלה למטופלים באינסולין בפרט אלה עם סוכרת מסוג 1, אך גם אלה עם סוכרת מסוג 2, אנחנו מחייבים אותם לשימוש בערכה שבודקת את כמות הקיטונים בדם כדי לוודא שאין סיכון בלקיחת התרופה.
קיים צורך במעקב סוכר 24 שעות ביממה, כדי להבטיח איזון אופטימלי ולמנוע את המצב הקיים היום בקרב חולי סוכרת בישראל. ישנם מספר חיישנים שיכולים לתת מושג מצוין על רמות סוכר הדם 24 שעות, ומומלץ להשתמש בהם תחת פיקוחו של רופא כדי להגיע לאיזון אופטימלי של המחלה.
פרופסור איתמר רז הוא יו"ר המועצה הלאומית לסוכרת, ומנהל רפואי של מרכז DMC לטיפול בסוכרת.
בשיתוף גפן מדיקל
לפנייה לכתב/ת 
