ככל שמתקרבים אל יום הבוחר, אנו עדים למספר מהלכים אשר השלכתם איננה רלוונטית רק ליום הבחירות אלא גם על פניה של מדינת ישראל והחברה הישראלית ביום שאחרי. ראש הממשלה נתניהו, אשר החל כחלק מקמפיין הגוועלד שניהל בהצלחה מרובה בשנת 2015, במסע דה-לגיטימציה של ערביי ישראל (הערבים נוהרים אל הקלפיות), בחר בקלף זה שוב וביתר שאת – חוק המצלמות שלא צלח את ועד הכנסת, לא באמת נועד לדאוג לטוהר הבחירות שכן הוא נולד חטא ומת בחטא. חוק המצלמות היה עוד סחריר, שנועד למקד את הבחירות בערביי ישראל ולהשפיע בשלושה מישורים –

הטלת רפש ביריביו הפוליטיים – "ממשלת שמאל - ערבים בראשות גנץ, לפיד, ליברמן ואיימן עודה". אם היה נדמה שעד הקדנציה האחרונה רק השמאל והתקשורת היו לא מאוזנים, אזי כיום כל מי שמוצא את עצמו בעימות אל נתניהו מתויג אוטומטית כיריב ומכאן כפועל יוצא כ"שמאל" וכ"סכנה למדינת ישראל". ברור לכל בר-דעת שליברמן הוא הכל מלבד שמאל. הסיכוי שליברמן ישב או יתמוך בקואליציה המבוססת על קולות הערבים נמוך מהסיכוי שליברמן יתמוך כרגע בקואליציה עם החרדים (כזכור עם החרדים הוא ישב וניהל יחסים טובים משך מספר קדנציות, כשותפים בממשלות ישראל).

המרצת מצביעים החרדים מפני קואליציה בשיתוף הרשימה המאוחדת- זו כזכור מפלגה לגיטימית במדינת ישראל. בשנת 2015 הביא קמפיין הגוועלד של הליכוד עוד כ-250,000 בוחרים אל הקלפיות אחרי השעה שמונה בערב וסייע לנתניהו לנצח את הבחירות בגדול. הפחד מפני המפלגות הערביות והערבים בכלל הוא מניע טוב להמרצת מצביעים מן הצד הימני של המפה אל הקלפי.

פגיעה בלגיטימיות של הבחירות וערעור על תוצאות הבחירות במידה והתוצאה לא תהיה טובה לנתניהו- נתניהו חוזר על עניין הזיופים בקלפיות ולא נותן לעובדות לבלבל אותו מאחר והוא מכהן כבר 13 שנים לסירוגין ו-10 שנים ברצף כראש ממשלה והיה לו די והותר זמן לטפל "בבעיית הזיופים". גם בשנים קודמות היו טענות לזיופים ואף נפסלו קלפיות, אולם היו אילו זיופים מינוריים שאינם בקנה המידה אותו מתאר נתניהו. מעשיו פוגעים באמון המוגבל שיש גם כך לערביי ישראל במערכת הבחירות (אחוז ההצבעה הנמוך ביותר בקרב אזרחי מדינת ישראל העומד על 49% השתתפות בבחירות האחרונות) ובאמון המוגבל שיש לקהל תומכיו בכל מה שהוא לא נתניהו. מה באמת יקרה אם הליכוד יפסיד את הבחירות? האם בוחריו ישארו בבית או שהליכוד יפעל דרך הרחוב להפעיל לחץ על מערכת שלטון החוק? קשה לדעת. ואולם, נדמה כי הימים האחרונים לא סייעו לנתניהו ולליכוד בקמפיין.

(צילום: רויטרס, AP, EPA, AFP, טל שחר)

ברמה הדיפלומטית בה נתניהו מנסה להציג עצמו כליגה אחרת, נחל נתניהו מספר הפסדים – חברו הטוב ראש ממשלת הודו, נרנדה מודי, הנמצא בבעיות פנים קשות, ביטל פגישה משותפת. חבר אחר, אליו דווקא כן טס נתניהו, בוריס ג'ונסון, מבוסס אף הוא עד צוואר בבעיות פנים, כאשר נדמה כי לא יהיה לו מנוס מאשר ללכת לבחירות. עמו דווקא היה פוטו-אופ ואולם, המפגש לא נלקח ברצינות. "חבר" נוסף, ולדימיר פוטין, אמנם אמור לקבלו לביקור ביום חמישי, ואולם קשה לראות איזו כותרת "מדינית" תצא מן הביקור שכן פוטין הוא זה שתומך ונותן יד חופשית לאירן להתבסס בסוריה ולחמש את חיזבאללה. בזכות אותו הפוטין יש לנו כרגע את אירן והחיזבאללה על הגדרות בגבול סוריה ולבנון. מקור הבקי במתרחש בסוריה, טוען כי נמצאו עצמותיו של המרגל אלי כהן, וכי ככל הנראה, פוטין יעניק אותן לנתניהו כמחווה דיפלומטית או כמתנת בחירות.

אדם דגול כמו אלי כהן זכרו לברכה, ראוי שיזכה למנוחת עולם ולכבוד במדינה ממנה נשלח ואותה שירת נאמנה ובהצטיינות. ואולם נשאלת השאלה, מדוע צריך אלי כהן לשמש תפאורה לנתניהו? בכל מקרה, בסוגיה זו אשמח לראות את נתניהו מקבל את עצמותיו של אלי כהן ומשיב אותו הביתה. ואולם, המכה הכי גדולה מבחינת נתניהו היא המהלכים שמבשל ידידנו הטוב, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הן ברמה הביטחונית והן ברמה הדיפלומטית. השבוע פיטר טראפ את היועץ הביטחוני, ג'ון בולטון, שגריר ארה"ב באו"ם לשעבר ותומך ישראל גדול.

בולטון היה מתנגד גדול לכל משא ומתן עם צפון קוריאה אירן והמהפך ההצהרתי של טראמפ ביחס לאירן (מוכן להיפגש עם נשיא אירן ללא תנאים מוקדמים) מציבים את נתניהו בעמדה הפוכה מחברו. אין כאן ניסיון לנתח את המהלך של דונלד טראמפ, אלא רק להציג את העניין כבעיה לנתניהו שמנפנף בקלף האירני ובידידות עם נשיא ארצות הברית ואולם כעת ניצב מול שוקת שבורה, מאחר וידידו מבקש לנהל שיח עם מי שנתניהו קורא שנים להחרים. בצד הבטחוני, מנסה נתניהו לחזור לציר אירן והגרעין ואולם, התזמון והאירועים מחלישים את אמינותו. נדמה שהאמת שטפחה גם על פניו של "מר בטחון", בדמות הברחתו מהבמה בכנס בחירות באשדוד בגלל אזעקת צבע אדום, הצליחה להציגו כחלש ופגיע וכמי שאין לו באמת פתרון למצב.

התמונות של נתניהו מוברח מהבמה משמשות כחומר תעמולה ליריביו, ואני מאמין שימשיכו לככב עד ליום הבחירות כתזכורת לחיים עצמם. ואולם, נתניהו זכה לתואר "הקוסם" בזכות. קשה לדעת כיצד יפעל בימים הקרובים, אולם נתניהו הוא מתאגרף רחוב, שהסיר את הכפפות מזמן ונלחם עד טיפת הדם האחרונה. יריביו העיקריים נראים נרפים (בני גנץ ומפלגת כחול-לבן) והיחידים שבאמת תוקפים אותו הם שניים שאמינותם הציבורית נשחקה עד דק (ליברמן וברק). כולי תקווה כי יום הבוחר יעבור בצורה שקטה ומסודרת עם אחוזי הצבעה גבוהים. השתתפות פוליטית היא עדות לחברה דמוקרטית בריאה. יום הבוחר שמח לנו. נמשיך לעדכן.

 Kobi.cohen@gmail.com