שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מחקר: כך פרעה סייע לאדומים בתעשיית הנחושת

    במחקר, שבו נבדקו אתרים בישראל ובירדן על-ידי חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב נמצא, כי ההתערבות המצרית במאה ה-10 לפני הספירה - הפכה את אדום למעצמת הנחושת הגדולה ביותר במזרח הקדום

    חוקרים טוענים כי מצאו ראיות לקפיצה טכנולוגית וחברתית משמעותית בממלכת אדום המקראית במאה ה-10 לפני הספירה, לאחר מסעו של פרעה שישק בערבה. במחקר הארכיאולוגי, שבראשו עמד  פרופ' ארז בן יוסף מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, נחשף סיפור צמיחתה של ממלכת אדום המקראית באמצעות בחינת פסולת תעשיית הנחושת בערבה. המחקר, שהתפרסם אמש (יום ד') בכתב העת PLOS ONE, נערך בשיתוף אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

     

    פירות אוניברסיטת תל אביב במכרות נחושת קדומים בתמנע. (צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב)
    פירות אוניברסיטת תל אביב במכרות נחושת קדומים בתמנע.(צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב)

    חפירות סדנת הפקת נחושת קדומה באתר "גבעת העבדים" בבקעת תמנע. (צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב)
    חפירות סדנת הפקת נחושת קדומה באתר "גבעת העבדים" בבקעת תמנע.(צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב)

     

    החוקרים ניתחו מאות ממצאים ממכרות הנחושת הקדומים בירדן (פינאן) ובישראל (תמנע) בכדי ללמוד על תעשיית ייצור הנחושת לאורך כ-500 שנה, בין השנים 1,300 ל- 800 לפני הספירה. לדברי החוקרים, באמצעות בדיקות מיקרוסקופיות וכימיות של סיגי נחושת זוהו שינויים טכנולוגיים ברזולוציית זמן גבוהה.

     

    "יש חוקרים שמנסים לגמד את הפקת הנחושת באזור הערבה בתקופה הזו", מסביר פרופ' בן יוסף. "טענתם היא שמדובר באוסף רופף של שבטים שהפיקו נחושת באופן ארעי ומזדמן, אולם הממצאים שלנו סותרים את התפיסה הזאת ועולים בקנה אחד עם הסיפור המקראי, לפיו הייתה ממלכה באזור. את הראיות שמצאנו לתעשיית הנחושת בערבה ניתן לייחס אך ורק לממלכה ריכוזית והיררכית כלומר לאדום הקדומה והמקראית".

    חפירות פסולת תעשייתית בעובי של מעל 6 מטרים בח'רבת אנ-נחאס (
    חפירות פסולת תעשייתית בעובי של מעל 6 מטרים בח'רבת אנ-נחאס ("חורבות הנחושת") בוואדי פינאן (ירדן)(צילום: תום לוי)

    איסוף דוגמאות סיגים ופחם מ
    איסוף דוגמאות סיגים ופחם מ"גבעת העבדים" בבקעת תמנע(צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב)

     

    נחושת, שימשה בעת העתיקה להפקת כלים וכלי-נשק, ונחשבה למשאב היקר ביותר בחברות המזרח הקדום. הפקתה נחשבה לתהליך מורכב, שדרש מומחיות. על חרש הנחושת היה לבנות כבשן חומר, לספק לכבשן כמות מדויקת של חמצן ופחם, לשמור על טמפרטורה של מעל 1,200 מעלות צלזיוס, להזרים פנימה כמות קבועה של אוויר ולהוסיף לקדירה תערובת מורכבת של מינרלים.

     

    "התוצאות שלנו מלמדות בפעם הראשונה על הזמן והאופן שבו הופיעה חברה שחלשה על המרחב כולו", הסביר פרופ' בן יוסף. "חברה זו מזוהה עם אדום המקראית, שעל פי המקרא נכבשה ושועבדה לישראל בימי דוד. ניתוח התפתחות הטכנולוגיה מראה כי השינוי המשמעותי ביותר התרחש כתוצאה מהתערבות מצרית באזור בימי פרעה שישק במחצית השנייה של המאה ה-10 לפני הספירה, אחרי כיבושי דוד".

     

    במחקר נותחו סיגי נחושת, שנחשבים לפסולת הכבשנים, ובו הצליחו להראות נפילה סטטיסטית ברורה בכמות הנחושת בסיגים. לדברי החוקרים, הדבר מצביע על זינוק ביעילות תהליך ההפקה.

     

    את הזינוק הזה מייחסים הארכיאולוגים למסע הצבאי של פרעה שישק. "הראינו סטנדרטיזציה פתאומית של הסיגים, מפינאן בירדן ועד הערבה בישראל, כלומר בו-זמנית על אזור בן כ-2,000 קמ"ר שהתרחשה בדיוק בזמן המיוחס להתערבות המצרית באזור", קובע פרופ' בן יוסף. "בבת אחת עולה יעילות תעשיית הנחושת באזור, יעילות שמצביעה על עבודה לפי פרוטוקולים מדויקים שאפשרו ייצור כמות גדולה מאוד של נחושת במינימום אנרגיה. כצרכני נחושת מיובאת, למצרים היה אינטרס מובהק בייעול התעשייה בערבה, ונראה שדרך קשריהם רחוקי-הטווח הם היוו זרז לאימוץ אדומי של חידושים טכנולוגיים מהמרחב כולו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב
    המכרות בתמנע, שם נערכו החפירות
    צילום: ארז בן יוסף ומשלחת חפירות תמנע של אוניברסיטת תל אביב
    מומלצים