תמונת הגושים נשארה כשהייתה, כאשר השינוי המשמעותי הוא רק בהתחזקותן של שתי מפלגות – ישראל ביתנו של ליברמן והרשימה המשותפת.

שתי המפלגות הגדולות – הליכוד מימין וכחול-לבן סיימו ככל הנראה בתיקו (דברים עוד עשויים להשתנות מאחר בזמן כתיבת הטור טרם נסתיימה ספירת הקולות), בדיוק כמו בבחירות הקודמות, כאשר לנתניהו באופן תיאורטי יש יותר ממליצים לנשיא מאשר גנץ ואולם אלא אינם מספיקים.

לא לנתניהו ולא לגנץ יש 61 ממליצים ועל-כן הסיכוי הסביר ביותר הוא שהנשיא יזמן את ראשי שתי המפלגות לפגישה משותפת ויפעיל את כובד משקלו לטובת ממשלה רחבה, מה שבטעות מכונה ממשלת אחדות.

המנצחים והמפסידים של מערכת הבחירות

אין ספק כי המנצחים הבלתי מעורערים הם ישראל ביתנו והרשימה המשותפת:

ישראל ביתנו – אביגדור ליברמן ששוב מיצב עצמו כאביר המלחמה בחרדים, חיזק את כוחו ונמצא באותה עמדת מפתח שהוא כל-כך אוהב. בלעדיו לא תתקיים ככל הנראה קואליציה ובלעדיו לאף אחד מהצדדים אין 61 ממליצים. ליברמן הוא לשון המאזניים וכוחו הנוכחי הוא בכך שהוא יכול ומנסה לכפות על הצדדים ממשלה רחבה, דבר אותו נתניהו שולל מאחר וכך ייאלץ להתפשר על עניין החסינות. ליברמן כבר יצא בקריאה לנשיא המדינה ליזום פגישה משולשת עם ראשי המפלגות הגדולות ואולם נדמה כי הנשיא ינסה קודם להיפגש עם נציגי שאר המפלגות להתייעצויות בטרם יגבש החלטה.

הרשימה המשותפת – הרשימה המשותפת היא המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. לכך יש השלכות רבות שנדמה כי נתניהו לא חלם עליהן. הרשימה המשותפת ככל הנראה לא תצטרף לאף קואליציה (הרחבה בהמשך) וככל הנראה מתוקף גודלה, תוביל את האופוזיציה בישראל. איימן עודה יכהן כיושב ראש האופוזיציה, אשר לו מעמד בחוק וכל ראש ממשלה יהיה חייב לזמנו לעדכונים תקופתיים. כיצד יראו תידרוכים בענייני ביטחון המדינה? לא בטוח. מה שבטוח – יהיה מעניין.

אביגדור ליברמן.

בצד המפסידים ניתן למנות את הליכוד ואת מפלגות השמאל:

הליכוד – בנימין נתניהו, בדומה לג'וקי, רוכב על סוס מרוץ מנצח, אשר שכח שמדי פעם צריך לתת גם לסוס זמן לנשום. לאחר שגרר את המדינה לסבב בחירות נוסף, לאחר שהתנגד להחזיר את המנדט לנשיא ולתת לכחול-לבן את הסיכוי להקים קואליציה, ניהל קמפיין הסתה לתפארת כנגד אזרחי המדינה הערביים, גילה שגם לבוחריו אפסו הכוחות. אמנם הציבור הישראלי יצא להצביע, אולם היו אלו בעיקר החרדים (שכוחם עלה מ-16 מנדטים ל-17 מנדטים) והערבים, שם קמפיין הדה-לגיטימציה של נתניהו פעל כחרב פיפיות ודווקא עודד אותם לצאת להצביע. אם לסכם במספרים – נתניהו איבד שלושה מנדטים לליכוד ועוד ארבעה מנדטים של כולנו, קרי שבעה מנדטים בסך הכל. הערבים הגדילו את כוחם בכנסת וראש הממשלה בנימין נתניהו יכול להיות חתום על שיא נוסף – יושב ראש אופוזיציה ערבי ראשון בכנסת ישראל.

בנימין נתניהו.

מפלגות השמאל – העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי. מה ניתן לומר על מפלגות שהפכו לכמעט לא רלוונטיות בשיח הישראלי ומסרבות להבין את הרמזים? עמיר פרץ שגה כשהימר על אורלי לוי וטרפד סיכוי לריצה משותפת של איחוד מפלגות עם מרצ. הימור זה כמעט ועלה לו בכך שמפלגת העבודה התנדנדה בסקרים סביב אחוז החסימה. ומה קרה במרצ, או במה שהפך למחנה הדמוקרטי? ובכן, האיחוד הגדול בין ברק למרצ ולסתיו שפיר לא הביא את התוצאות להן הם ייחלו. אני חושש שבלי ברק, הם גם לא היו עוברים את אחוז החסימה. ניתן לומר כי יש כאן גם מסר של צניעות – סתיו שפיר שמגיע לה ח"ח רציני על ההימור ועל הניסיון הגלוי והאמיץ להוביל לאיחוד של העבודה ומרצ קיבלה החלטה לעזוב את ביתה הפוליטי לטובת המהלך. ואולם, כוחה האלקטורלי נחשף. בסופו של יום שפיר לא העבירה מנדט מהעבודה למרצ וגילתה אף היא שיש לה עוד הרבה עבודה על-מנת להתנחל בלבבות הציבור הרחב. ברק הוכיח שוב אומץ לב ציבורי כאשר שם את עצמו ברקע ולא בפרונט. ואולם, למצער, אהוד ברק "שרף" את עצמו בקרב קהל מצביעי השמאל שאינו סלחן כמו בימין, והניצחון אינו חזות הכל בעיניו – רבים בשמאל זוכרים לברק את אובדן התקווה לשלום (אין פרטנר), את אובדן הבחירות לשרון ב-2001 ואת השמירה על נתניהו כראש ממשלה, אז הגדיל ופיצל את מפלגת העבודה. אין ספק שבזמן שבימין עסוקים בלנצח – בשמאל מומחים בלנטור טינה.

את התרחישים האפשריים נדע למנות לעומקם בשבוע הבא, לכשתתברר התמונה המלאה, אך כפי שזה נראה כעת, אלו האופציות האפשריות:

קואליציה רחבה (א) – כחול-לבן + ליכוד + ישראל ביתנו (ואולי עוד כמה מפלגות) - גנץ ראש ממשלה ראשון, נתניהו תלוי בשימוע. סיכוי קלוש. נתניהו רוצה חסינות.

קואליציה רחבה (ב) – אותו הרכב ואולם נתניהו ראש ממשלה ראשון. סיכוי קלוש. אם גנץ רוצה לשמור על יושרה ציבורית, עליו לדבוק בהבטחתו שנתניהו לא יכהן אם לא יזוכה.

ממשלת ימין-חרדים – סיכוי קלוש. הימין חייב את ליברמן וליברמן עומד על שלו שהממשלה חייבת להיות ללא החרדים. ליברמן הזדרז בליל הבחירות להוסיף את תנאי לימודי הליבה לחרדים שזו צפרדע שהחרדים ונתניהו לא יוכלו לבלוי.

קואליצית ימין-חרדים + העבודה-גשר – החשש הגדול של רבים ממצביעי השמאל. אמנם עמיר פרץ גילח את שפמו, שהיה לו לסמל, ואולם החשש שנתניהו יפתה את העבודה להצטרף אליו שריר וקיים. פרץ, בדיוק כמו ברק, כבר רץ אל חיקו של נתניהו בעבר ורבים בשמאל חוששים כי גם הפעם יצליח נתניהו לפתות אותו עם הבטחות שווא (תמיכה בו לתפקיד נשיא המדינה) ותיקים שמנים – אוצר או בטחון לפרץ, תיק הבריאות לשמולי, תיק בכיר נוסף לאורלי לוי. תרחיש עם סיכוי נמוך ואולם בפוליטיקה הישראלית גם לא מופרך.

ממשלת שמאל-חרדים – נכון לעכשיו סיכוי קלוש. אמנם יש כאן תרחיש לקואליציה של 62-63 מנדטים (בצירוף תמיכה מבחוץ של הרשימה המשותפת) ואולם, תהיה בכך הפניית עורף לבוחרים. בוחרי כחול-לבן מתנגדים לעיגון ההעדפה של החרדים והחרדים ישבו רק עם מי שהם ידעו בוודאות שלא ייקח מסיר הבשר שלהם.

בקיצור – חוזרים לנשיא ושיהיה לנו בהצלחה.

נמשיך לעדכן.