הלו מיסטר קומישנר / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם נזכר בביקור בארץ של דייויד סטרן, אז האיש החזק ב-NBA ויהודי חם שאפילו קיבל הצעה לעלות ארצה. מי זכה לפגוש אותו, מה הוא חשב על הדרים־טים ואיך החזון שלו מתקשר למשבר הנוכחי של הליגה מול סין
משהו מיוחד. סטרן(צילום: איי פי)
איך אפשר לדרג זכרונות? זו משימה בלתי אפשרית לייחס לכל אחד מהם חשיבות משלו. הרי במשך עשרות השנים בהם סיקרתי אירועים, צברתי אינספור זכרונות - ומה חשוב יותר? התוצאה במשחק? האירועים מסביב? אני זוכר דברים כאילו התרחשו אתמול או שלשום, ובעיניי כולם עדיין משמעותיים. אבל לפחות לאותה התקופה בה עוסק היום במדור, האירוע הגדול והמרגש ביותר היה הביקור בארץ של דייויד סטרן, אז הקומישנר של ליגת ה־NBA.
סטרן הגיע ארצה באפריל 1994, כאורח כבוד של הפיינל־פור האירופי שנערך בת"א (גם אלכסנדר גומלסקי הגיע יחד עם משפחתו כאורח מיוחד). פגשתי את אשתו ואותו כשנחתו בארץ בסביבות 4־3 לפנות בוקר, ובהמשך בקבלות הפנים והאירועים שנערכו לכבודו. הראיון שערכנו אריה מליניאק ואני איתו הותיר בנו רושם כי מדובר באיש יוצא דופן, צנוע ככל האפשר, שנתן לאלה שנפגשו איתו הרגשה כי הם שווים אליו והוא עצמו לא משהו מיוחד. רק מה? החברה בראשה עמד גילגלה מיליארד דולר רק מזכויות טלוויזיה ל־3 שנים, ומחזור מכירות כללי של 3 מיליארד דולר.
סטרן בביקור בישראל(מתוך ידיעות אחרונות)
סוכם שנקבל רק 15 דקות לשיחה איתו במלון "הילטון" בת"א, אבל זה עלה ל־25 דקות בזכות השקט והסבלנות של סטרן. זה עמד בניגוד להתנהגות של אנשי יחסי הציבור שאירגנו לו את הביקור הדחוס בארץ, והיו עצבניים למדי מחשש שלא יוכלו לכבד את סדר היום של הבוס. אבל סטרן בשלו, השתדל לא לאכזב אף אחד, ואפילו הופיע בפני ילדים בקייטנה במוסד אונים שאירגנו המאמנים רלף קליין ז"ל ומשה וינקרנץ. עוד זכו לפגוש את סטרן: הנשיא עזר ויצמן, ראשי הערים רוני מילוא ואהוד אולמרט, ונתן שרנסקי. מרוב פגישות הוא בקושי מצא זמן להחליף חולצה. מישהו שראה את הצילומים ב"ידיעות אחרונות" שאל אותי בצחוק מדוע לא השאלתי לו את העניבה שלי.
את מליניאק ואותי מיסטר בסקטבול הפתיע עם כותרת: "כדורסל זה לא הדבר הכי חשוב בחיים". זו הייתה תשובתו לשאלתנו על הסיכויים של דורון שפר להגיע ל־NBA. הוא טען: "זה רעיון לא רע שישחק עוד שנתיים בקונטיקט ויסיים קודם את התואר האקדמי". בנוסף, הוא שיבח את הארגון של הפיינל־פור, ואז שאלנו: "אז ארגון מעולה כבר יש בארץ, אולי חסרים לנו כמה שחקנים כדי להקים קבוצת NBA? הוא ענה בכובד ראש: "מבחינת ארגון ושחקנים אתם מוכנים, אבל הבעיה שהשוק שלכם קטן והמרחק מארה"ב מקשה".
פתח את ה-NBA לשווקים חדשים. סטרן(צילום: AFP)
הוא גם הגן על הדרים־טים ("הדרך הטובה להשתפר היא לשחק נגד הטובים ביותר"), וסיפר על אחד הדברים הגדולים שעשה במהלך תקופתו, פתיחת ה־NBA לשווקים חדשים: "זה חשוב לנו מאוד גם מבחינת התרומה לפיתוח הכדורסל בעולם וגם מבחינה עסקית. הרי אנחנו מנהלים פה עסק ומעוניינים למכור זכויות טלוויזיה, כובעים וחולצות בכל שוק אפשרי. יש לנו משרד באירופה, ואנחנו פותחים נוספים בהונג־קונג וביפן". מרתק להיזכר בכך כאשר הליגה מתמודדת בימים אלה על המשבר מול סין, בו עומדת היציאה נגד התערבות בהונג־קונג מול החשש לפגיעה כלכלית ב־NBA בגלל ביטול חסויות. הוא בטח לא דמיין לעצמו מצב כזה.
30 שנה עמד האיש היקר הזה בראשות הליגה והותיר היטב את חותמו על הספורט האמריקאי כולו. עו"ד יהודי שהפך גם לסמל בקרב הרבה ישראלים שהעריצו אותו. האמת היא שכאשר ביקר כאן היו כאלו שהציעו לו לעשות עלייה כאשר יסיים את תפקידו ב־NBA, ואפשר רק לדמיין מה היה קורה אם הוא היה משתלט על העסק, לעומת אנשי הכדורסל פה שדואגים לרוב לעצמם ולמועדונים שלהם ולא לכדורסל.
לפנייה לכתב/ת 
דייויד סטרן
צילום: AP
מומלצים
