כשאבא לא בבית: תסמונת חסך בדמות אב
להורים שלנו יש תפקיד חשוב בהתפתחות שלנו כילדים, אבל מה קורה כשהאב אינו נמצא מספיק או בכלל בחייו של הילד? לאונרדו דניאל מסביר על תסמונת החסך באב על פי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית
לחוויות שלנו בשנותינו הראשונות בחיים ישנה השפעה מכרעת על מי נהיה ואיך נרגיש בחיינו הבוגרים. דמויות המפתח לעיצוב הביטחון העצמי והביטחון החברתי שלנו שנבנה מגיל ינקות, הם ההורים שלנו. הם האחראים העיקריים בבניית הזהות העצמית שלנו כלפי פנים וכלפי חוץ.
לאמא ולאבא יש תפקידים מוגדרים מאוד בהקניית היכולות האישיותיות של הילד. האם אחראית על הקניית הזהות הפנימית של הילד, הערך העצמי שלו, הביטחון במי שהוא בעולם הזה, והביטחון להרגיש שלם עם גופו ועם החיבור הפיזי והרגשי לאדם אחר.
תפקיד האב הוא להוות את הגשר אל העולם החיצון. הוא, למעשה, הנציג של החברה שמחוץ לבית, והיחסים בין האבא לבין הילד יקבעו אם הילד ירגיש בנוח בסביבות חברתיות או האם ירגיש חסר ביטחון, כמו דג מחוץ למים.
החיבור של הילד עם אמו מתחיל עוד בהיותו עובר ברחם. החיבור לאב, לעומת זאת, מתחיל להיות משמעותי כשהתינוק מתחיל לפתח את היכולות המוטוריות שלו והיכולות הקוגנטיביות. בתקופה הזאת הילד מתחיל להבין שיש עוד אנשים בעולם והאב הוא הגורם המתווך בין העולם הפנימי של הילד אל העולם שבחוץ.
כשאבא לא בבית
לפי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית, כאשר האב לא נמצא מספיק שם בשביל הילד, הדבר יכול ליצור סינדרום הנקרא "חסך בדמות אב", שלרוב נוצר כשיש אמנם אב, אבל או שהוא עסוק מאוד, עובד שעות רבות ואין לו זמן מספיק כדי להקדיש לילד, או שאין לו מספיק עניין בילד.
כדי שההתפחות של הילד ברמה החברתית תהיה אופטימאלית, הקשר עם האב חייב לכלול 3 מרכיבים, לפי ד"ר ארנולד הולצמן, חוקר הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית:
1. הזדהות: הילד חייב להרגיש שהאבא מזדהה איתו באופן מוחלט. זאת אומרת, שאביו שם לב אליו, מתייחס אליו בכבוד ובהבנה ונמצא של בשבילו.
2. אינטגרציה: הכוונה כאן היא שהאב מקשר בין הקיום שלו עצמו לקיום של הילד, הוא יוצר חוויות משותפות בינו לבין הילד כמו טיולים משותפים, קריאה, משחק וכו'.
3. אינטימיות: חשוב שהילד יחווה קרבה פיזית ורגשית אל אביו. למשל, כשהאב מחבק את הילד, מחזיק אותו בידיו, ונותן לו הרגשה של ביטחון.
ילד שחווה בצורה חיובית את שלושת המרכיבים האלה במהלך ילדותו, ירגיש הזדהות ונוחות כלפי הסביבה החברתית שלו. הוא ירגיש ביטחון בתקשורת עם אנשים אחרים, ירגיש שייך לחברה ומעורב.
לעומת זאת, במצב של סינדרום "חסך בדמות אב", כאשר האב עסוק שעות רבות בעבודה או שאין לו זמן או רצון לחלוק את חייו עם הילד, זה ירגיש הרגשה של דחייה וריקנות ולא יוכל להרגיש שייך ב-100% לעולם החיצוני. הילד, ובהמשך המבוגר, ירגיש הרגשה של ניכור, חוסר ביטחון, ומתח באינטרקציות החברתיות שלו.
כיצד מזהים את הסינדרום בכף היד? לפי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית, כשהאצבע המורה נמוכה מהקמיצה, קיים סינדרום של חסך בדמות אב. הרבה אנשים מפורסמים, כדוגמת ברק אובמה, חולקים את סינדרום חסך האב. על ברק אובמה ידוע שגדל עם חסך אב שלא היה נוכח בחייו, לא היה בקשר איתו ולא היה שותף לחוויות הילדות שלו. אז איך ברק אובמה הצליח להיות נשיא ארה"ב למרות חסך האב? התשובה היא שמדובר בסינדרום היחידי שיכול להעצים את האדם ולא רק לפגוע בביטחונו.
מהלימונים נעשה לימונדה
בסינדרום חסך האב, השאיפה של האדם תהיה לקבל מהחברה את מה שהוא לא הצליח לקבל מאביו. אנשים אלה ירצו לקבל הכרה, הערכה ואת אהבת הקהל, ויהיו מעולים בכל דבר שיעשו, כי תמיד ישאפו למצוינות כדי לקבל את אותה הכרה ואהבה.
אנשים שחוו חסך בדמות אב יעסקו במשרות פוליטיות, יהיואמנים, זמרים, שחקנים, נגנים, וכל משרה שיש בה במה כלשהי שתאפשר להם להוכיח את עצמם כדי לקבל את מחיאות הכפיים הסוערות.
במקרה של ברק אובמה, הרצון שלו כדי לפצות על חסך האב היה להוביל מהלכים, להיות מספר אחד בתחומו, כדי לקבל את הערכת ואהבת המצביעים שלו והעולם כולו.
להיות אבא טוב
כדי להיות אבא טוב זה לא אומר לוותר על עבודה ולהיות כל היום בבית. להיות אבא טוב זה אומר שבזמן שאנחנו עם הילד נביע חיבה, אהבה, כבוד, הערכה, ונחווה חוויות משותפות שיתנו לילד הרגשה של חיבוק שמשרה ביטחון.
אם גם לכם יש אצבע מורה נמוכה מהקמיצה ומרגישים קצת חסרי ביטחון בסביבה חברתית, תהפכו את הלימון ללימודנה ותראו לעולם שיש בכם את האחד, היחיד והמיוחד, שמגיעה לו את כל האהבה בעולם.
לאונרדו דניאל – מומחה לכירולוגיה אבחונית ופסיכו דיאגנוסטית, מחבר הספר Mastering Change
לפנייה לכתב/ת 
