תסמיני גיל המעבר: לא מה שחשבתן

בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק

את יום הולדתה ה-50 חגגה דלית וינשטוק, מעצבת פנים ואם לשני בנים מהוד השרון, בטיול משפחתי בווייטנאם. "בוקר אחד במהלך הטיול חזרתי מחדר הכושר במלון ופתאום התחיל לי דופק מאוד מהיר כ - 160 פעימות בדקה", היא מספרת. "אחרי חצי שעה במהלכה לא הצלחתי לעצור את הדופק, כפי שעשיתי בעבר כשחוויתי דופק כזה, הזעיקו רופא לחדר. הרופא החליט לפנות אותי לבית החולים המקומי ושם נתנו לי כדור להורדת הדופק. אחרי כשלוש שעות הדופק ירד וחזר למצב נורמלי, הרופא החליט לשחרר אותי והמליץ לי לקחת את הכדור כל יום עד שאחזור לארץ ואעשה בירור רפואי".

כשחזרה לארץ, דלית הייתה משוכנעת שהכל מאחוריה והפסיקה את הטיפול. אבל מספר ימים אחרי שחזרה מווייטנאם שוב חוותה דופק מהיר וגם הפעם לא הצליחה לעצור אותו. היא התקשרה לאחות קופת חולים להתייעצות וזו החליטה לשלוח אליה הביתה ניידת טיפול נמרץ. הפרמדיקים הגיעו תוך זמן קצר, בדקו אותה, נתנו לה עירוי והדופק חזר למצבו הנורמלי, בכל זאת החליטו הפרמדיקים לפנות אותה לבית החולים, אך מכיון שכבר הגיעה עם דופק תקין המליצו לה בחדר המיון לעשות בירור קרדיולוגי בקהילה ושחררו אותה.

דלית וינשטוק. (צילום: דגנית ארטמן)

 "ואז התחילה הסאגה. הקרדיולוג הראשון אליו פניתי לייעוץ אמר לי שאני צריכה לעבור פרוצדורה שנקראת אבלציה (צריבה) ע"י צנתור בלב. הוא טען שהסיכון מאד נמוך, 97% הצלחה, אך אם בכל זאת הצנתור יסתבך ותהיה פגיעה במערכת החשמלית של הלב יצטרכו להשתיל לי קוצב לב. שאלתי את הקרדיולוג האם במקרה יש קשר בין העובדה שאני בת 50 ואולי כבר נמצאת בגיל המעבר לבין התקפי הדופק המהיר שאני לא מצליחה לעצור, אמנם עדיין היה לי מחזור , אך הוא כבר היה לא סדיר, והתחלתי לחשוב שאולי יש קשר בין הדברים. הקרדיולוג אמר לי באופן חד משמעי שאין קשר בין השניים ושהדרך לפתור את בעיית הדופק המהיר היא על ידי פרוצדורת האבלציה.

אבא שלי ז"ל עבר 2 התקפי לב ונפטר בגיל 53 תוך כדי צנתור בבית החולים, לכן אצלנו במשפחה הנושא הוא בגדר טראומה וצנתור נתפס כגזר דין מוות. זו הסיבה שלא מיהרתי לבצע את הפרוצדורה".

דלית לא ויתרה, ופנתה לחוות דעת שנייה, שלישית ורביעית, אך כאשר כל ארבעת הקרדיולוגים שללו את הקשר בין גיל המעבר לתופעת הדופק המהיר והמליצו לה פה אחד לעבור צנתור אבלציה היא הבינה שאין מנוס וקבעה תור למצנתר.

"בעודי ממתינה לתור, התחלתי לסבול גם מגלי חום וקשיים בשינה. חברה המליצה לי על גינקולוג העוסק בגיל המעבר. הגעתי אליו וסיפרתי לו על כל התסמינים שאני חווה, כולל הדופק המואץ ועל ההמלצה הגורפת שקיבלתי לעבור צנתור. הגינקולוג היה המום ממה שהקרדיולוגים אמרו לי. לטענתו, דופק מהיר הוא תסמין מוכר וידוע של תופעות גיל המעבר. הוא הציע לי להתחיל טיפול הורמונלי חליפי ולחכות עם הצנתור ולבדוק האם יש שיפור בשלושת החודשים הבאים. לאור החשש הגדול שלי מביצוע הצנתור, קיבלתי את המלצתו בחום, התחלתי לקחת טיפול הורמונלי חליפי, גלי החום וקשיי השינה עברו, והתקפי הדופק המואץ הסתדרו וחזרו למצבם הרגיל. לולא הגעתי בזמן הנכון לרופא הנכון כנראה שכבר הייתי מבצעת את הפרוצדורה״ .

"אנחנו פועלות במרץ בנושא הזה בעיקר כי הוא כל כך מושתק ולא מדובר" אומרת דנה וינברג מנכ"לית עמותת נשים לגופן, הפועלת להעלאת מודעותן של נשים למגוון רחב של תסמיני גיל המעבר, ולהנגשת ידע שיאפשר שיפור באיכות החיים שלהן, ברווחה הפיזית הרגשית והמינית של נשים בגיל המעבר. "לפני הכל חשוב לשנות תפיסה ומודעות לנושא. אנחנו קוראות לשלב זה בחיינו 'אמצע החיים' פשוט כי זה מה שזה, זה לא מעבר לשום מקום ווודאי שזה לא גיל הבלות. גם אם אנחנו כבר לא יכולות ללדת – אנחנו לא בלות!".

דנה אומרת: "מדובר על מרבית הנשים בישראל אשר כשיגיעו לגיל הזה יחוו שורה של תסמינים להם השפעה ממשית על חייהן, על שמחת החיים, הבריאות והמיניות שלהן – אבל אין לכך שום התייחסות במרחב הציבורי. פעמים רבות הן עצמן לא מבינות שמדובר בתסמינים של גיל המעבר, אך חמור מכך, לא אחת אנו שומעות מנשים שגם הרופאים והרופאות אליהם פנו לא קישרו בין התסמינים לגיל המעבר ואף לא שאלו אותן לגבי הפסקת הווסת. העמותה הובילה השנה מחקר, עליו ענו 2,300 נשים בגיל הרלוונטי, במסגרתו עלה כי 92% מהמשיבות ציינו כי הנושא מעסיק אותן ו-63% דיווחו על הרגשה פיזית רעה. עם זאת מטריד במיוחד לגלות כי-71% מהנשים ציינו כי לא נעשתה אליהן פנייה על ידי שום גורם ממערכת הבריאות, רק 9% ציינו כי גינקולוג/ית פנו אליהן בנושא ורק 3% אמרו שרופא/ת המשפחה פנו אליהן בנושא זה."

מקרים כמו זה של דלית וינשטוק, פוגשת ד"ר נועה חובב, מומחית ברפואת משפחה ויועצת גיל המעבר, במרפאתה לא מעט. "בכל עיר יש היום כמה מרכזי פריון ו--IVFאבל מספר הרופאים שמספקים ייעוץ לגיל המעבר הוא זעום. יש וואקום גדול מאוד בתחום". התוצאה, לטענתה, היא לעתים אבחנות שגויות כמו זו שקיבלה דלית.

הוואקום לא הגיע יש מאין, אומרת ד"ר חובב, שורשיו במחקר קליני שהתפרסם ב-2002 ושבחן את השפעת הורמונים על נשים בגיל המעבר. "המחקר הדגים עלייה בסרטן השד ובמחלות לב ועורר צונאמי – כותרות בעיתונים, רופאים הפסיקו לרשום מרשמים, וירידה של עשרות אחוזים בהנפקת התרופות. הייתה בהלה גמורה. היום מבינים שלמחקר הזה היו מגבלות. למשל, העלייה במספר מקרי הסרטן שהציגו במחקר היה זניח. כיום ידוע שטיפול מוקדם בתסמיני גיל המעבר לא מזיק. אם אישה תתחיל ליטול הורמונים בגיל 50 ולא 60, חייה יכולים להשתנות".

מאמר שהתפרסם בשנת 2002 גרם לבהלה ולרתיעה רבה מטיפול בתסמיני גיל המעבר, גם מצד מטופלות וגם מצד רופאים. אך מדגישה ד״ר חובב ״שעשרות מאמרים מדעיים נוספים שפורסמו בעקבותיו, הפריכו הרבה מהמיתוסים שיצר המחקר מ-2002 והם הדגישו שהטיפול ההורמונלי הוא בעל תועלות עבור נשים, בכל הנוגע לצפיפות העצם, טיפול בגלי חום וביובש ואגינלי, ואפילו מהווה טיפול שמגן על הלב, אם ניתן בגילאים המתאימים״.

קשר השתיקה בישראל עומד להיות נחלת העבר ממש בקרוב. בתחילת החודש נפתח במסגרת לימודי המשך בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב קורס ראשון מסוגו ברפואת גיל המעבר תחת החסות של האגודה הישראלית לגיל המעבר. ד"ר חובב, (שהיא שותפה למיזם יחד עם הגינקולוג ד"ר גדעון קופרניק ואיתם הייתה פרופ' רונית חיימוב-קוכמן, החוקרת ורופאת הפוריות שנפטרה בטרם עת בשנה שעברה), מספרת בהתרגשות רבה כי הקורס מלא עד אפס מקום.

"מדובר במהפכה. אותם רופאים, גינקולוגים, פיזיותרפיסטים, דיאטניות ואחיות שמשתתפים בקורס, חוזרים לקהילה והם יותר נינוחים מול הנשים. הם לא מפחדים לתת הורמונים כשצריך".

יובש בנרתיק: השתיקה הגדולה

טווח הגילים בהם מתחילים תסמיני גיל המעבר רחב מאוד, מדגישה ד"ר דולב. "באופן סטטיסטי נשים מפסיקות לקבל מחזור בין גיל 47 ל-52. יש נשים שהסימפטומים של גיל המעבר מתחילים בגיל 38 ואצל אחרות בגיל 58".

גלי חום, דפיקות לב, תנודות במצבי הרוח, הפרעות שינה – אלו חלק מהתסמינים האופייניים לגיל המעבר, ונשים רבות מכירות אותם. אבל תסמין אחד בולט שנשים ממעטות לדבר עליו - לא עם החברות ובטח שלא עם הרופא או הגינקולוג - הוא יובש בנרתיק. "קצה הנרתיק והשליש האחרון של השופכה הם מהאזורים המשופעים ביותר בקולטנים לאסטרוגן, והם אלו שמושפעים הכי הרבה מהירידה ממנו", מסבירה ד"ר חובב. "יובש בנרתיק מתאפיין בעקצוצים, שריפה, כאבים בחדירה לפעמים עד כדי דימום, שינויים בהפרשות הנרתיקיות, חוסר נוחות שמאלצת את הסובלת ללבוש מכנסיים רחבות, ודלקות בדרכי השתן".

נשים רבות לא מדברות על היובש בנרתיק כיוון שהן לא מקשרות בינו לבין תסמיני גיל המעבר, מוסיפה ד"ר ציפי דולב. "נשים יודעות שגיל המעבר זה גלי חום ודיכאון. יובש בנרתיק לא מתקשר אצלן לגיל המעבר. לא מפרסמים את זה בשום מקום ופחות נעים להודות בתופעה".

אך מעבר לזה ישנה גם הבושה, אומרת ד"ר דולב. "לנשים לא נוח לדבר על חיי המין שלהן ורופאים לא שואלים. כשאישה בגיל המעבר מגיעה אליי, אני ישר שואלת אותה אם יש לה יובש בנרתיק. כי אני יודעת שרוב הסיכויים שהיא לא תעלה את הנושא בעצמה".

כחמישה עד שבעה אחוזים מהנשים יסבלו מיובש בנרתיק בשנים לפני המנופאוז, וכ-50% (!) אחרי המנופאוז. החדשות הרעות הן שבניגוד לתסמינים אחרים כמו תנודות במצב הרוח וגלי חום, יובש בנרתיק לא משתפר עם השנים אלא רק מחריף. החדשות הטובות מאוד הן שיש מה לעשות בנידון, וזה אפילו לא מצריך ביקור אצל רופא/ה.

"ניתן להשיג טבליות ומשחות ליובש בנרתיק ללא מרשם רופא בכל בית מרקחת", מציינת ד"ר חובב. "התכשירים מעבים את רירית הנרתיק פי עשרה תוך חודש, ומחזירים אותה למצב כמו לפני גיל המעבר. כתוצאה מכך גם הדלקות בדרכי השתן פוחתות והתפקוד המיני יכול להשתפר. האפקט של הטיפול ההורמונלי בנרתיק הוא מדהים, אבל נשים לא יודעות שהוא זמין, לא מצריך, מרשם רופא ושאין לו תופעות לוואי. לא צריך אפילו ידע רפואי – אם אישה מרגישה יובש מקומי, עקצוצים או שריפה, היא יכולה להתנסות בטבליות או במשחה, ואם אחרי חודש זה לא עובר - לגשת לרופא".

נשים צריכות להיות יותר מודעות וקשובות לגופן בגיל המעבר, ולא להתבייש לשוחח עם רופא המשפחה או עם הגינקולוג אם הן סובלות מתסמינים כלשהם, מסכמות ד"ר חובב וד"ר דולב. "אנחנו בפתחו של שינוי גדול מאוד בתחום רפואת גיל המעבר", פוסקת ד"ר חובב. "החלום שלי הוא שנושא גיל המעבר יהיה על הסדר היום הטיפולי אצל כל רופא שמטפל באישה בגיל הזה״.

בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק