מה עושים כשהילד לא עומד בהסכמים?
כשהורים עושים הסכם כלשהו עם הילד, ברור להם שהוא צריך לעמוד בו, אבל מה קורה כשהילד מחליט אחרת? כך תגיבו בלי כעס ותלמדו אותו שיעור לחיים או לפחות עד הפעם הבאה
הסכם או חוזה הוא בעצם הסכמה הדדית כתוצאה מרצון שני צדדים. אנחנו "חותמים" על הסכמים כל יום כשאנחנו קונים במכולת, משלמים על חנייה, ואפילו עם הילדים. הכוונה היא לא חוזה כתוב עם תנאים, תאריך וחתימות (למרות שבגיל מסוים ובמקרים מסוימים זה בהחלט מתאים), אלא חוזה שבעל פה.
לדוגמה, אתם מסתובבים עם הילד ברחוב הראשי לסידורים והוא רוצה סוכריה. מבקש, מתחנן, לא מפסיק לבקש סוכריה - עד שזה כבר הופך לבכי, נדנודים חוזרים וצעקות ברחוב - "אני רוצה סוכריה". מה אתם רוצים? קודם כל שיפסיק לצעוק וגם יפסיק לבקש סוכריה ושתוכלו לסיים את הסידורים ולחזור הביתה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מה אתם צריכים לעשות בשביל שזה יקרה? בהתאם לגיל של הילד אפשר להסביר לו למה לא יקבל סוכריה (ולא, "ככה" זו לא באמת תשובה) וגם לעבור איתו על לוח הזמנים הצפוי בכדי שידע שעוד מעט נגמרים הסידורים. אפשר גם להציע לו משהו אחר שמקובל עליכם במקום סוכריה. רוב ההורים, סביר להניח, יבחרו לתת לו את הסוכריה ולהשקיט (ולהשתיק) את הרוחות.
אין שום רע באף בחירה, כל עוד אתם שלמים איתה ולא עושים אותה רק בשביל השקט ונושאים בתוצאות לאחר מכן, ופה נכנס עניין ההסכם. בשלב הזה של ההתנהלות מול הילד רוב ההורים עושים איתו סוג של הסכם שבעל פה: "אם תתנהג יפה עד שאסיים את הסידורים אז אקנה לך את הסוכריה שביקשת", או - "טוב, תקבל את הסוכריה אבל אין קינוח אחרי ארוחת הערב".
והילד? הוא מסכים, ולא בגלל שהוא באמת מבין שנערך פה הסכם כרגע ושהצד שלכם התחייב לתת סוכריה בתנאי שהצד שלו יקיים את ההבטחה, וגם לא בגלל שהוא מתכוון לרמות אתכם ולא להקשיב לכם בהמשך, אלא פשוט כי הוא ילד והוא רוצה את הסוכריה.
קראו עוד:
דימוי הגוף של בתך מתחיל במבטים שלך
הדייט שיעזור לכם להבין את ילדיכם
העבודה במדעים נשארה בבית של אבא
הוא יעשה כל מה שצריך ונדרש בכדי להשיג אותה, וזה כולל להבטיח הבטחות שברור שלא יעמוד בהם ולהתחייב להסכם שברור שהוא יפר. ואז הוא שקט ונהנה מהסוכריה שלו ואתם מגיעים הביתה רגועים, מתארגנים לארוחת ערב, אוכלים ביחד והילד מבקש קינוח. אבל רגע, לא היה הסכם?
זה השלב להזכיר שהוא לא עושה דווקא. יש אפשרות שהוא אפילו שכח את מה שהבטיח. בהתאם לגיל הילד צריך להזכיר לו את המקרה שהיה - "זוכר שהלכנו היום לסידורים?" אפילו אפשר להוביל אותו לספר בעצמו - "לאיזו חנות הלכנו היום?" ככה הוא גם מוסת מנושא הקינוח וגם פעיל בשיחה.
ואז כמובן להזכיר לו שברגע שקיבל את הסוכריה ויתר על הקינוח. יכול להיות שיבין ויקבל, יכול להיות שרק אז יבין ולא יקבל. זה גם יכול להיגמר בצעקות ועצבים, ופה זה תלוי בכם. חשוב לא להישבר, כי כל מה שתלמדו אותו אם תאפשרו לו קינוח זה להפר הסכמים. גם אם תגידו לו - "טוב, הפעם אני מוותרת לך אבל פעם הבאה...", כבר הבנתם שזה לא תופס.
כשמדובר בילדים גדולים יותר, למשל בנוער, אפשר בהחלט לערוך הסכם ולצפות שהצד השני יעמוד בו, ואפשר גם לכתוב הסכם שבעל פה. רצוי שזה יהיה הסכם הדדי, שנכתב ביחד תוך כדי דיון על התנאים, הגעה להסכמה, משא ומתן בוגר ורגוע ולבסוף התחייבות של שני הצדדים לעמוד בצד שלהם של ההסכם ולא פחות חשוב - מה יקרה אם לא יעמדו בו.
מה עושים כשהילד כועס ולא זוכר את ההסכם?
1. מזכירים לעצמנו שהוא לא עושה לנו דווקא, לא רוצה להכעיס אותנו, אלא רוצה לקבל עכשיו משהו שאנחנו אומרים עליו לא. בואו נודה על האמת, גם אנחנו לא אוהבים שאומרים לנו לא, גם אם עשינו הסכם.
2. מראים לילד שאנחנו משתתפים בצערו, ואפשר לומר לו שאנחנו מבינים את התסכול שלו מבלי לנזוף. עדיף להמנע ממשפטים כמו "אתה אף פעם לא עומד בהסכמים".
3. אם קשה לנו לעמוד בהתקף הכעס וישנה אפשרות עדיף להתרחק מהסיטואציה לכמה דקות ואז לחזור כשאנחנו רגועים ופחות כועסים, ברוב המקרים גם לילד תהיה הזדמנות להרגע.
הכותבת היא מנחת הורים , בוגרת מכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
