עמיר פרץ צודק. אין חיבור בין העבודה למרצ
אפשר לוותר על האיחוד בגוש כי אכן יש פערים אידיאולוגיים. העבודה תמשיך לחפש קולות בימין, ומרצ צריכה לפנות – אבל באמת – לחברה הערבית
בשבועיים האחרונים מתקבע נרטיב חדש ומקומם: מרצ, המפחדת על הישרדותה, מבקשת להתחבר למפלגת העבודה שדוחה אותה בטענה לפערים אידאולוגיים בין המפלגות. ואכן, יש פערים בינינו: מרצ מגדירה את עצמה כמפלגת שמאל – העבודה לא. העבודה מגדירה את עצמה כמפלגה חברתית – אבל מצע מרצ מעיד שהיא חברתית יותר וסוציאליסטית יותר. מרצ נלחמת בכיבוש בעוד מבחינת העבודה הוא לא קיים. מרצ מדברת על שותפות יהודית-ערבית ועל שוויון אזרחי, בזמן שאצל העבודה זו לא מטרה פוליטית רלבנטית.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
עמיר פרץ צודק, אין חיבור בינינו. ואולי במקום לחכות שיתעשת ויפעל לחיבור ב"גוש", עלינו לבנות את השמאל הישראלי באמצעות הרחבת המחנה הדמוקרטי.
החבירה של סתיו שפיר לישראל דמוקרטית ולמרצ הגדילה בספטמבר את התמיכה בחברה היהודית ב-60 אלף קולות, ואילו בחברה הערבית – על רקע החיבור לאהוד ברק והבנייה מחודש של הרשימה המשותפת – נרשמה צניחה של כ-25 אלף קולות. עכשיו, כשברק בחוץ, על המחנה הדמוקרטי לפעול לחיבורים חדשים עם החברה הערבית, שלה משמעות אלקטורלית גדולה ביותר.
ועוד לפני האלקטורט צריך לדבר על ערכים: אין בישראל מפלגה/רשימה שמבטאת חיבור ושותפות פוליטית יהודית-ערבית. המשותפת היא רשימה ערבית-פלסטינית. השאר הן רשימות יהודיות עם ייצוג סימבולי של החברה הערבית. הערך המרכזי של השמאל הוא שוויון וחובה להבטיח אותו לאזרחי ישראל הערבים.
לא מספיק שעיסאווי פריג' יהיה במקום ריאלי ברשימה. צריך להוסיף מרכיב חדש: נציגות המיינסטרים בחברה הערבית. המחנה הדמוקרטי מוכרח לכלול בתוכו קבוצה חדשה שמגיעה מהמנהיגות של החברה הערבית, מקרב ראשי הרשויות בהווה ובעבר, אנשי אקדמיה ומנהיגי החברה האזרחית. הם מבטאים את הרצון של רוב אזרחי ישראל הערבים, ששואפים לשותפות פוליטית וייצוג בקואליציה ובממשלה. לשאיפה הזו המשותפת לא יכולה לתת מענה. רק המחנה הדמוקרטי יכול.
המשותפת לא מהווה את הבית הפוליטי לכול החברה הערבית. שיעור ההצבעה אצלה עדיין נמוך משיעור ההצבעה היהודי בכמעט 20%. את פוטנציאל חמשת המנדטים של מצביעי החברה הערבית שמחוץ למשותפת, המחנה הדמוקרטי יכול לממש.
על מרצ לאחוז במקל בשני קצותיו: להמשיך לשמור על האלקטורט היהודי שהצטרף עם סתיו שפיר ויאיר גולן, ובמקביל להביא אלקטורט חדש מהחברה הערבית שיצטרף כשיהיו לו שני נציגים במקומות ריאליים: פריג' ונציג בכיר ממנהיגות החברה הערבית.
בכך תתגשם גם תקוותו של עמיר פרץ. אף אחד לא יאשים אותו בכישלון השמאל, הוא ימשיך לחפש את מצביעי הימין, והשמאל היהודי-ערבי של ישראל ייוצג על ידי המחנה הדמוקרטי. נותרו שלושה שבועות עד להגשת הרשימות לכנסת, ובמקום לחכות ולהתפלל שעמיר פרץ יתעשת, זהו המהלך הנדרש. יש לכך מספיק זמן ובעיקר פוטנציאל גדול לשינוי.
כאן בדרך כלל עולה השאלה כיצד יהיו ח"כים ערבים שותפים לקואליציה שמעבירה תקציבים להתנחלויות ופועלת צבאית נגד פלסטינים בשטחים ובעזה?
ובכן, בחברה הערבית מבינים ששינוי יתרחש כאשר הם יהיו חלק ממנגנוני הכוח וההשפעה. זה אומר שמחד תהיה להם השפעה על שינוי מהבסיס של נושאים החשובים להם בתחומים החברתי, הכלכלי והמדיני, ומאידך זה אומר להיות חלק מקואליציה שתקבל החלטות שלפעמים סותרות את תפיסת עולמם.
זה קורה כבר עשרות שנים עם המפלגות החרדיות ואפילו הדתיות-לאומיות ביחס לנושאים חילוניים ואזרחיים - השפעה מצד אחד, השלמה ופרגמטיות מצד שני. המשמעות היא שחברי קואליציה ערבים יתגאו בתקציב מדינה שבו תיקונים היסטוריים ביחס לאפליה ולהדרה שממנה הם סובלים, ויהיו בו גם תמיכות בנושאים שחשובים לחברה היהודית ולתנועה הציונית.
ביחס למהלכי מלחמה הרי שלא רק הערבים מתנגדים להם, אלא גם מרצ. היא תיכנס לממשלה על מנת לקדם פתרון מדיני ושלום, וככול שישראל תצטרך להגן על עצמה - גם שר ערבי לא יפרוש בגין הגנה ושמירה על חיי אזרחים.
- יניב שגיא הוא יו"ר הנהלת מרצ ומנכ"ל גבעת חביבה - המרכז לחברה משותפת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
