עזמי בשארה כן, ובנימין נתניהו לא?
בג"ץ אישר את התמודדות בל"ד, חרף העובדה ששללה את קיום המדינה, בנימוק שלתומכיה יש זכות לייצוג. ומה עם תומכי ראש הממשלה?
בית המשפט העליון מנהל את ענייני המדינה תוך שהוא אוחז בשתי עמדות קיצוניות ומבלי שהוא חש בסתירה ביניהן. הראשונה היא תמיכה בזכויות אדם רדיקליות, תוך פגיעה באינטרס הציבורי. השנייה, ההפוכה, היא מאבק חסר רסן למען מה שבעיניו הוא האינטרס הציבורי, היינו - הבטחת שלטון המשפטנים במדינה ומלחמה בשחיתות, תוך פגיעה קשה בזכויות אדם והתעלמות מכללי הגינות אלמנטריים. בצד הסתירה בין עמדות אלה, יש להן קו משותף: התעלמות מחוקי הכנסת ולפעמים אף ביטולם ממש תוך יצירת חקיקה שיפוטית הסותרת את חוקי הכנסת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
העמדה הראשונה משתקפת בשורה של פסקי דין, בהם פסק הדין בעניין "קלפי מיקוח", שחייב החזרת חברים בארגון טרור ללבנון, ופסק הדין שקבע כי אישים המייצגים את העמדה הלאומית הפלסטינית וגם מאיר כהנא ומפלגתו הגזענית רשאים להתמודד בבחירות לכנסת (כהנא אכן נבחר וכיהן בכנסת).
הכנסת הגיבה על הפסיקה של עליון בתיקון "חוק יסוד: הכנסת", וקבעה כי אדם לא יוכל להיות מועמד בבחירות אם יש במעשיו: 1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; 2. הסתה לגזענות; 3. תמיכה במאבק מזוין... של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל (הוראה זו חלה גם על רשימת מועמדים).
החקיקה אכן הביאה לשלילת ההתמודדות של כהנא ותנועתו הגזענית. אולם לימים אישר העליון ברוב דעות את התמודדותם של עזמי בשארה ותנועתו בל"ד בבחירות לכנסת, אף שהנשיא אהרן ברק (בדעת הרוב) כתב ש"מקובל עלינו כי המעשים המיוחסים לח"כ בשארה לעניין שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולעניין תמיכה במאבק מזוין נגדה מונחים במרכז מטרותיו ופעולותיו", ואף שהמשנה לנשיא, שלמה לוין, ציין בדעת המיעוט כי "נראה כי פסילתם של ח"כ בשארה ובל"ד... מתחייבת גם בשל תמיכתם במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל... לדידי הראיות בעניין זה הן חד-משמעיות".
הגישה ההפוכה של העליון משתקפת במאבק שפתח להבטחת שלטון המשפטנים ונגד השחיתות הציבורית. במאבקים אלה הוא רמס זכויות אדם, בהן את חזקת החפות ואת כללי ההגינות הבסיסיים. כדוגמא יוכל לשמש פסק הדין שבו קבע העליון שלראש הממשלה ולשריה אין זכות לייצוג בבית המשפט. היועץ המשפטי הוא השליט, שבכוחו לאשר או לא לאשר ייצוג כזה, שהוא בגדר זכות אדם בסיסית, ותנאי אלמנטרי לניהול תקין של השלטון.
לאותה קטגוריה שייכת פרשת המינוי הזמני של אורלי בן ארי לממלאת מקום פרקליט המדינה. לפי החוק, המינוי הוא בסמכות שר המשפטים. אולם החוק נרמס בעזרת הסבירות של המשפטנים, והמינוי הוקפא על ידי השופט מני מזוז, בהחלטה במעמד צד אחד, מבלי שניתנה לצד השני הזדמנות להעלות טענה כלשהי, לרבות שראוי שהשופט מזוז יפסול את עצמו בעניין זה.
דוגמא אחרת היא הדחתם של שלושה ראשי ערים שהוגשו נגדם כתבי אישום בעבירות שונות. נושא זה הוסדר בחוק, שקבע כי במקרה שראש הרשות מורשע בעבירה שיש עימה קלון, הוא יושעה מתפקידו, כל עוד פסק הדין אינו סופי; ורק ביום שפסק הדין המרשיע הופך סופי – פוקעת כהונתו.
הסדר סביר זה, המושתת על חזקת החפות, פעל ללא תקלות במשך שנים. אולם כאשר הגיע העניין לבג"ץ בעידן הטהרנות והצדקנות, הוחלט לפסוק נגד החוק ונגד חזקת החפות, ונקבע (כנגד דעת המיעוט הסבירה של הנשיא אשר גרוניס) שיש להדיח את ראשי הרשות שהוגשו נגדם כתבי אישום. בפסק הדין, שניכרת בו לא מעט התנשאות, נאמר על הציבור "שלעתים נדמה שעינו האחת... מכוסה". כלומר, הציבור אינו מבין מהי דמוקרטיה ובית המשפט יאיר את עיניו.
ועוד נאמר שהמשך כהונת ראשי ערים יפגע באמון הציבור. פסק הדין מבטא את אחד משיאי הגישה האנטי ליברלית, לאחר שנאמר בו כי מבחינה מנהלית דינו של כתב אישום כדין הרשעה ממש.
הבחירות שהתקיימו מיד לאחר מכן שמו את העליון ללעג, אחרי שכל ראשי העיר שהודחו נבחרו מחדש. היה זה שר הפנים דאז, גדעון סער, כנראה בתמיכת בנימין נתניהו, שבמהלך שגוי, לדעתי, הביא לחקיקת חוק שהקים ועדה להדחת ראשי הערים הנאשמים, ובכך חסך לעליון את המשך הביזיון.
כעת ניצב העליון בפני בעיית נתניהו, וביום שלישי יתקיים דיון בשאלה אם ניתן יהיה להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ הנאשם בעבירות עם קלון.
לפי החוק יכול הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על כל חבר כנסת שהסכים לכך. הנשיא יכול, במסגרת שיקוליו, להתחשב בעובדה שיש נגד חבר הכנסת כתב אישום, אך אין זה שיקול יחיד.
ויודגש: על פי החוק, החלטת הנשיא בעניין זה אינה טעונה חתימת קיום ואינה שפיטה. השאלה היא אם שוב יחזור העליון על שגיאות קודמות, יתערב בנושא לא שפיט זה, ויחוקק חוק משלו שיפגע בדמוקרטיה.
אולם קודם שהעליון יעשה זאת, כדאי שישקול כיצד ישיב למבקריו כשישוו את יחסו לעזמי בשארה ולאלה שהצביעו עבורו ליחס לנתניהו ולתומכיו, וישקול גם אם לא יהיה במהלך שגוי בעניין זה משום חיזוק לתומכיו של נתניהו ותוצאות שקשה לשערן.
- פרופ' דניאל פרידמן כיהן כשר המשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
