התקופה השחורה ביותר של בני יהודה / תוכן גולשים
נכון, על המגרש היו הישגים והצלחות יחסיות, אבל המשפחתיות של המועדון, שהיה בית חינוך לספורט ולערכים וחיבר את השכונה לספורט, נעלמה כאילו לא הייתה. גם אתם רוצים לכתוב? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
ההיסטוריה יודעת לספר שכל מדינה בעולם, כל ממלכה, ארגון או קבוצה, עוברים מתישהו איזושהי "תקופה שחורה". הרבה מאוד פעמים זה גל שלוקח פרק זמן, לפעמים אפילו דורות שלמים, ואז זה עובר ומתחדש. בני יהודה נמצאת בעיצומה של "תקופה שחורה" כבר 4 שנים. אני לא מדבר על הישגי הקבוצה על הדשא: אי אפשר להתווכח עם הישגים והצלחות יחסיות, כמו שני גביעים בשלוש שנים וחברות קבע בחלק העליון של הטבלה, דברים שאינם מובנים מאליהם במועדון דל תקציב. כדי שהכתבה תהיה מאוזנת והוגנת, צריך גם לכתוב את הדברים הללו.
אנשים חייבים להבין, בעיקר הדור הצעיר שלא ידע את ימי בן-טובים וזכי מזרחי. בני יהודה זה לא עוד מועדון ספורט/כדורגל בישראל. מועדון בני יהודה ת"א הוקם בכדי לשרת קהילה מהשוליים של החברה הישראלית, בתוך שכונה שתושביה בעבר וגם בהווה הם אנשי עמל קשי יום. אילולא המועדון הזה היה דואג במשך עשרות שנים לבני נוער שנפלטו מכל מיני מסגרות והיוו קורבן ציני ואכזרי לאפליה לעומת הצד הצפוני של העיר, הנוער הזה היה מוצא את עצמו ברחוב במקרה הטוב, בבית האסורים במקרה הפחות טוב, ומי יודע? זרוק באיזו סמטה עם מזרק בזרועו במקרה הגרוע מכל. ומי שחושב שאני מגזים, שישאל את הדור ההוא, שהיום צריכים להיות בני 50-70, מה זה שכונת התקווה, איזו תדמית יצאה לשכונה הזו, ולמה ניידות משטרה היו מדלגות על רחובות האצ"ל, ההגנה והלח"י כאילו היו נגועות בצרעת.
הקהל של בני יהודה(צילום: יאיר שגיא)
אז כשקם בשנת 1935 (מהמועדונים הותיקים בישראל, למי ששכח) מועדון כדורגל, צנוע ואמיתי, עם יכולת אמיתית ובלתי אמצעית לקרב אליו בני נוער, להוות מקור לגאווה והישגיות, להביא את בני הנוער האלה מהרחובות לעסוק בספורט, לשלב אותם בחברה ע"י צמצום פערים בלימודים תוך הקפדה על שיעורים פרטיים עם מורים פרטיים שבאו בהתנדבות ללמד את הילדים האלה ש"כדורגל זה נחמד, אבל אם לא תעמוד בדרישות של בית הספר, אתה לא תתלבש בשבת" - אז אתם יכולים להבין לבד מה זה עשה להורים ולסביבה הקרובה. זה היה מועדון שהוא בית, בית חינוך לספורט ולערכים, וזה אפילו לא דרש מהם לוותר על מנת הבשר של ערב שבת בכדי לממן את זה. זאת בני יהודה שהוקמה על בסיס אותם ערכים, מהוויים, רצונות וחלומות. רק להיות כמו כולם. לא יותר- לא פחות.
ואז עברו השנים והמסורת נמשכה, ילדים עשו שיעורי בית ואז יצאו להתאמן, חגיגות בר-מצווה קבוצתיות לכל בני ה-13 במעמד השחקנים וראשי המועדון לדורותיו, אווירת משפחה. אין יותר משפחה מזה. ואז הגיעה השבת ומשפחות שלמות עשו את דרכן הקצרה למגרש הקטן בשכונה, וזה היה הבילוי. לא היה ג'ימבורי, ולא היו טרמפולינות. קיר טיפוס דווקא היה: מי שידו לא היתה משגת כרטיס, בהחלט טיפס על החומות המקיפות את המגרש ועל עצי הדקל הפזורים מסביב. אז בעניין הזה בהחלט הקדמנו את העתיד.
ועברו עוד שנים, ואל הכדורגל נכנס האויב מס' 1 בעיניי, הבעלים הפרטיים עם הכסף הגדול. פתאום, הבסיס של הספורט, הסיבה האמיתית לעסוק בו, התחרותיות - נעלמה. כי מה לעשות? למי שיש יותר כסף, הוא האלוף. עובדתית, תעברו על שמות הזוכות בתארים לאורך ההיסטוריה, על פי רוב, תמיד יהיו שם הקבוצות עם הכסף הגדול. אבל בני יהודה תמיד התהדרה בכך ש"נכון, אין לנו כסף, אבל יש לנו נשמה וילדים שגדלו כאן בסימטאות ומייצגים אותנו בכבוד". היו גם כשלונות, וירידות ליגה וימים קשים, אבל זה הספורט. אי אפשר לנצח תמיד וחייבים גם לדעת להפסיד. אבל זה לא משנה, הקהל הגיע. היה לו עם מה להזדהות.
והיום בבני יהודה? תקופה שחורה. כי כל מה שדיברתי עליו קודם פשוט לא קיים. יש בעלים בבני יהודה שהוא רע למועדון, רע לקבוצה, רע לתדמית ובעיקר רע לכדורגל. כי עם בעלים מסוגו לא יישארו עוד מועדונים כמו בני יהודה, ובעוד כך וכך שנים, יהיו 5-6 קבוצות עשירות מאוד, וכל השאר קבוצות בת המספקות כשרונות. זה תהליך שהחל לפני עשרים שנה כשיענק'לה שחר פירק את הפועל פ"ת, וזה ממשיך היום וימשיך בעתיד.
ברק אברמוב(צילום: עוז מועלם)
יגידו אנשים, מה אתה רוצה? מאיפה יבוא הכסף למועדונים הצנועים אם לא ימכרו את סחורתם המשובחת? יענו האוהדים: "מה אכפת לי"? אתה הבעלים? תמצא פתרון! למה אוהד של בני יהודה צריך לדעת שהסגל היום לא בהכרח יהיה הסגל בעונה הבאה כי כולם יימכרו לעשירות? איזו הזדהות תהיה לילד עם כוכביו? איזה טריגר יהיה לילד להגיע ולעודד מועדון שמייצג תחנת ביניים בלי שום שאיפות? מה מהות הספורט אם לא שאיפה להישגיות? מה מהות הספורט אם לא בידור להמונים? המספרים הרי לא משקרים, והקהל של בני יהודה לא טיפש ולא קונה ראיונות מלוקקים של אברמוב. בני יהודה מכרה את מספר המינויים הנמוך בהיסטוריה שלה, לבני יהודה מגיעה כמות הקהל הנמוכה ביותר בהיסטוריה שלה. איך? הרי זכינו בגביע? בדיוק. איך? כי תארים זה נחמד, אבל אם אין נשמה, זה כמו להלביש דוגמנית-על בסחבות.
לטובת כל המעורבים, בני יהודה חייבת בעלים אחר. בעלים שהוא אוהד. שאכפת לו מהקהילה ומהמסורת. אברמוב, שלום ותודה. לך.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
ברק אברמוב
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
