העונה החמה

השבוע נפתחה רשמית באירופה עונת משחקי ההכרעה. הסמסטר של ה 1:0. בכל העולם השליש האחרון של העונה הוא התקופה האינטנסיבית והלחוצה ביותר עבור הכדורגלנים. אבל לכדורגלן הישראלי, כידוע, חוקים משלו. בניגוד לעולם הגדול, מסמלת הכניסה לשלהי העונה את תחילת עונת הנדידה בישראל. בזמן שבעולם מחלקים גביעים, בישראל משחקים בכיסאות מוזיקליים. מי הולך, מי נשאר, רולטת המאמנים והשחקנים מסתובבת. אחת הסיבות העיקריות לתופעה היא האובססיה הישראלית לסגור כמה-שיותר-מהר את הבסטה ולהמשיך הלאה. לכדורגל שלנו מסורת ארוכה של אלופות חורף שסיימו ראשונות גם בקיץ. מהפכים הם עניין נדיר יחסית.
התופעה הזו מצערת. בעיקר מפני שהיתרון העיקרי של העונה הנוכחית המתישה כל כך, הוא שאת המשחקים הגדולים משחקים בסוף. חבל שלא יהיה להם משמעות אמיתית העונה. אם יש שיעור חדש אותו צריך להתחיל הכדורגלן הישראלי במרץ החל מהעונה הנוכחית, הרי שהדגש עובר מעתה מאיכות לסיבולת. להבין שהמנצחים הם השורדים.

שיטת הגימלים

המחזור החולף (27) היה למעשה המחזור הראשון בשליש האחרון של הליגה. כראוי למעמד המחייב, הוכרעו חמישה מששת המשחקים על חודו של שער. אין זה מפתיע שהקבוצה היחידה שהתפרקה, מכבי נתניה, שומעת לאחרונה המון דיבורים על עתיד המאמן שלה. שאר המנצחות נאלצו לחרוק שיניים. מכבי חיפה עברה את מכבי פתח תקווה בזכות הברקה של הכשרונות בניון ועטר, והפועל תל אביב ניצחה בזמן פציעות בטדי בזכות צמד של בלילי וטועמה.
עבור האדומים מתל אביב אלו חדשות טובות. חולשתם של בלילי-וטועמה בלטה מאוד בתקופה האחרונה, בעיקר מאז פרשת הנבחרת הצעירה. עם זאת, חזרתם לכושר עשויה ללמד על כך שהדור הבא של הכדורגלנים הישראלים מתחיל להבין שבכדורגל המודרני יש מעט מאוד ימי חופש.
כדי להגדיל את זמן ההתאוששות נוהגים בכל העולם לתת ימי מחלה לשחקנים עייפים. גם אצלנו עובדת שיטת הגימלים. אין בה כל פסול. הפטור הרפואי שומר על כבודו ועל גופו של השחקן.

צפיפות מבורכת

אם השלב הזה של המקצוענות כבר הגיע אלינו, המדרגה הבאה היא המשחקים הגדולים. כדי לא להשאיר את המופע מול אוסטריה (0:5) כאירוע חריג וחד פעמי, חייבים השחקנים שלנו ללמוד איך לשחזר הצלחה. הדרך הטובה ביותר היא להתחרות במשחקים גדולים. לאורך שנים התלוננו אצלנו כי הליגה המקומית לא מספקת מספיק אתגרים עבור השחקנים. המפגשים בין הקבוצות הגדולות היו נדירים למדי (פעמיים בשנה ואולי גם גביע) ובדרך כלל הגיעו אליהם הקבוצות במצבי רוח שונים. בליגה של השנה מספר הכשרונות מתפרס על פחות קבוצות וכך קטנו פערי האיכות בין הקבוצות.
לאחרונה התרפקו אצלנו על מכבי חיפה של 94', האלופה היחידה עד אשתקד, שזכתה בתואר אחרי 39 מחזורים. בהקשר הזה חייבים לציין כי באותה עונה היו פערים עצומים בין שתי הראשונות לשאר הקבוצות.
ההפרש בין האלופה מחיפה לבין הפועל באר שבע שסיימה שלישית עמד בסיום העונה על 20נקודות. השנה הפער הזה קיים בין המקום הראשון לשישי.
אם הצפיפות המבורכת הזאת תשמר גם בעתיד, עשוי הפלייאוף העליון להפוך לסדרה צפופה ונוקשה של משחקים מול אצטדיונים מלאים. זה בדיוק מה שהליגה שלנו צריכה.
לנבחרת ישראל מחכים שני מבחנים גורליים בשלושת החודשים הקרובים. אוסטריה בחוץ בסוף חודש מרץ וספרד בבית בתחילת יוני. הפלייאוף העליון יהווה הכנה מצוינת עבור מרבית הקאדר של ריצ'רד נילסן. אם הקבוצות יגיעו לשם כדי להילחם נדע שהתקדמנו. אם ימשיך ויתגבר פסטיבל הדיונים והלחשושים על חלוקת הג'ובים, עלולה עוד עונה להסתיים במפח נפש שישאיר אותנו עם קיץ ארוך, חם ומשעמם.