שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שתי חתונות ולוויה

    אחרי שבוע סוער בפוליטיקה הישראלית, נדמה כי מה שעשוי באמת להכריע את הבחירות הוא מי יצליח להניע את הבוחרים אל הקלפי. האם הדרמות של השבוע האחרון הובילו לשינוי מגמה? כל הפרטים

    בשבוע שעבר הוגשו הרשימות לוועדת הבחירות וכעת אנו יודעים כי אל קו הזינוק לבחירות השלישיות השנה הגיעו שתי רשימות חדשות שנובעות מריצה משותפת – העבודה-גשר-מרצ משמאל והימין החדש-הבית היהודי-האיחוד הלאומי מימין.

    הריצה המשותפת לא הייתה ממאווייהם של מנהיגי המפלגות, לפחות לא של רובם, אולם המציאות אשר טפחה להם על הפנים הובילה את נציגי המפלגות לשלש ידיים לריצה משותפת.

     

    בימין התחוללה סערה, כאשר נפתלי בנט הצליח באופן מפתיע ביותר לפצל תחילה בין בצלאל סמוטריץ' והאיחוד הלאומי לבין רפי פרץ והבית היהודי. מהלך

    זה גרם לנדידת מצביעים פוטנציאליים בימין ובהצבתה של מפלגת הבית היהודי בסכנת היכחדות. בימין נלחצו עד מאד מן המצב – החל מראש הממשלה בנימין נתניהו שממשיך לבחוש בקלחת עד הרגע האחרון וכלה ברב רפי פרץ שאינו מוכן להיות חתום על הודעת הפטירה של מה שנשאר ממפלגת המפד"ל.

    מאחורי הקלעים הופעלו לחצים רבים על רפי פרץ להתאחד עם עוצמה יהודית בראשות איתמר בן-גביר. נדמה כי בדרך אל הניצחון, נפרצו כל העכבות ומה שפעם היה מוקצה מחמת הבושה והיושרה ונתפס כגזעני, הוא היום לגיטימי ומקובל בחום בימין של ימינו.

     

    כהנא חי

    היו זמנים אחרים במפלגת השלטון כאשר בשנת 1984 כשאביו הרוחני של איתמר בן-גביר, הרב מאיר כהנא ז"ל נכנס לכנסת, סירבו מפלגות הימין לשתף עמו פעולה ונציגיה הליכוד אף הגדילו ויצאו את אולם המליאה כל אימת שכהנא היה עולה לדבר. בבחירות הבאות כבר פעלו כלל המפלגות להוקיעו ולהוציאו מכנסת ישראל לאור עמדותיו הגזעניות.

     

    איתמר בן גביר (צילום: שלו שלום)
    איתמר בן גביר(צילום: שלו שלום)

     

    ואכן, היה נדמה כי שתי המפלגות שהיו מתחת לאחוז החסימה בסקרים, ישלבו ידיים, אולם במחטף של הרגע האחרון הוכיח נפתלי בנט הבלתי נלאה כי גם לו יש עוד מספר קלפים בשרוול, והצליח בסיועו האקטיבי של נתניהו לשכנע את הבית היהודי להצטרף אליו לריצה המשותפת ולזנוח את איתמר בן-גביר. בפגישה לילית שהתקיימה במשרד ראש הממשלה בה נכחו גם בנט, פרץ והרב חיים דרוקמן, מאבות מפעל ההתנחלויות ואביהם הרוחני של בנט ופרץ, שוכנע רפי פרץ לחבור לבנט ולזנוח את בן-גביר.

    מהלך מפתיע זה אמנם מחזק את הרשימה המשותפת בימין ואולם השאירה את בן-גביר פגוע וכועס. בן-גביר הבטיח שירוץ עד הסוף, ומסבבי הבחירות האחרונות אנו למדים כי מילה של בן-גביר זו מילה.

     

    למרות שבכל סבב בחירות רשימת עוצמה יהודית לא עוברת את אחזו החסימה היא נוגסת במספר המצביעים של רשימות הימין וגורעת בין מנדט לשניים מגוש הימין. האם תהיה לכך השפעה מכריעה על חלום ה-61 של נתניהו? בשלב זה קשה להעריך שכן לשון המאזניים של הבחירות היה ליברמן שמנע פעמיים קואליציה עם החרדים ונדמה שהמצב לא יהיה שונה הפעם.

     

    השמאל מחזק את המרכז

    בשמאל המצב קשה הרבה יותר. באם לימין יש 3-4 מפלגות שהתבלטו כיצד להתמודד ולרוץ, בשמאל הדילמה הייתה קלה הרבה יותר. במצבו הנוכחי של השמאל הישראלי, אשר נראה כי נמצא על סף הכחדה, מרצ והעבודה לחוד היו עשויות שלא לעבור את אחוז החסימה. רגע לפני האיחוד המשולש עסקנו כאן באותו הוורטיגו בו נמצא עמיר פרץ. ובכן, המהלך האחרון לא היה כי פרץ ראה את האור, אלא כי נדחק לפינה על ידי חברי מפלגתו שראו את הנולד.

    האיחוד בשמאל נתן לנתניהו חותמת רשמית שהשמאל מלא ב"חמוצים". לא במרצ ולא בעבודה הלכו אל המהלך הזה בחיבה מופגנת ובשמחה יתרה. בשתי המפלגות הבינו כי מצבן כה נואש שאין להן אלא לרוץ במשותף כדי לשרוד. כמובן שהייתה דרך שלישית והיא שעמיר פרץ יחבור לריצה משותפת עם כחול-לבן, מה שהיה עשוי לסייע למרצ לשרוד עצמאית ואולם בכחול-לבן סירבו לכל אפשרות של ריצה משותפת עם העבודה והותירו לשתי המפלגות ברירה של לפעול או לחדול.

    המרוויח הגדול לעת עתה מהמהלך בשמאל הוא בני גנץ. מהלך זה ממצב אותו כ"מרכז" ומסייע לכחול-לבן לשמור על כוחה. השאלה היא האם הדבר ישכנע יותר מצביעים להצביע לכחול-לבן? הסקרים האחרונים מציגים את אותה התמונה בה גם הליכוד וגם כחול-לבן שומרות על כוחן.

     

    אין לדעת מה יעלה בגורלן של העבודה ושל מרצ לאחר הבחירות. נראה כי שתי המפלגות ניצבות בפני שוקת שבורה ומעבר להישרדות בבחירות הקרובות אינן לקברניטיהן תוכנית מגירה כיצד לשקם את מעמדן. המצב העצוב באמת הוא של מפלגת העבודה. ממפא"י ההיסטורית שהקימה את מדינת ישראל נותר רק צל דהוי. שנים של אובדן דרך והעדר מנהיגות נתנו את אותותיהן. נדמה כי פרץ לא יוכל לשקמה, אך האם בכלל תהיה לה תקומה לאחר הבחירות? רבים הספידו (כולל הח"מ) את מפלגת העבודה בעבר, ואולם נדמה כי גסיסתה המתמשכת באמת עומדת להסתיים. נחיה ונראה מה יהיה אחרי הבחירות.

    נדמה כי בסופו של יום מה שעשוי באמת להכריע את הבחירות הוא מי יצליח להניע את הבוחרים אל הקלפי. בניכוי אחוז ההצבעה במגזר החרדי העומד על 97%, עומד אחוז ההצבעה הכללי על פחות מ-70%. כל זמן שהבוחרים אינם מבינים את כוחם, כוחה של הדמוקרטיה ישחק והסטטוס-קוו יישאר.

    נמשיך לעקוב ולעדכן.

     

    Kobi.cohen@gmail.com

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים