סבלנות, זה מה שהיה צריך בנימין נתניהו, והוא היה צריך הרבה. אולי אפילו התפלל את תפילת אני מאמין - "וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ...". הוא חיכה שלוש שנים של קדנציה ראשונה בשנות ה-90, כשבבית הלבן היה ביל קלינטון, ועוד כשמונה שנים כשבבית הלבן גר ברק אובמה - כמו קלינטון, דמוקרטי ובעל יחסים מורכבים עם נתניהו. ואז בא דונלד. מי שעקב אחרי המדיניות של טראמפ, ואפילו הנאום שלו בשבוע האחרון, יכול היה לחשוב שהיועץ האישי שלו וכותב הנאומים שלו הוא לא אחר מבנימין נתניהו עצמו. ולמרות תחושת היפוך "תורת השלבים של אש"ף" לתורת השלבים של נתניהו והחלת הריבונות - נכון לעכשיו, הדרך אל הריבונות אינה ברורה. מה שכן ברור הוא תגובת העולם הערבי לעסקת טראמפ. בעולם המדיני ההצהרות חלוקות בין תומכים למתנגדים, אך בעולם הקריקטורות, שבו קריקטורה אחת לעתים חוסכת כתיבה של מאמר שלם, המסר חד וברור – העסקה גרועה.
"כמו איזה שני גנבים". עִמַאד חַגַ'אג' הירדני נולד ברמאללה של 1967 אך לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כך שהוא נולד בירדן. בקריקטורה שלו, שהתפרסמה בעיתון הלונדוני "אל-עַרַבִּי אל-גַ'דִיד", אנו רואים את הנשיא האמריקני טראמפ המחזיק עלה זית ואת ראש הממשלה נתניהו שמחזיק את המסמך, כשני גנבים שגונבים וחוטפים את יונת השלום. על פי התיוגים באתר אפשר לראות שהוא מתייחס לכך שהתוכנית מוכתבת, ואינה חלק ממשא ומתן עם כל הצדדים.
מאזני עסקת טראמפ. קריקטוריסט הבית של חמאס, עַלַאא' א-לַקְטַה העזתי, מצטרף לגל הקריקטורות בנושא ובקריקטורה שהופיעה בעיתון 'עַרַבִּי21', היוצא בלונדון וממומן על-ידי קטאר, אנו רואים איך משקל "חופן מאדמת פלסטין", ששם הילד עם הכאפיה והקלע, כבד יותר מהנשיא האמריקני טראמפ שרוכב כמו בוקר (קאובוי) על הגלובוס.
"הציונות העולמית", כך הכותרת של מיכאיל צ'יפטצ'י הטורקי שבא מוכן - עם איור של סלמאן מלך סעודיה, עַבְּד אל-פַתָאח אַ-סִיסִי נשיא מצרים ומקבילו האמריקני טראמפ שזורק גפרורים בוערים על ירושלים (אתם מוזמנים לזהות יותר ממסגד אלאקצא הכסוף וכיפת הסלע בעלת כיפה מזהב).
"עסקת המאה. החשבון משולם על ידי הערבים", כך כותרת הקריקטורה של אֻמַיַה גֻ'חַא העזתית ב"אל-קֻדְס אל-עַרַבִּי" שמתפרסם בלונדון. בקריקטורה זו אנחנו רואים את הישראלי בדמות ה"יהודי הגלותי" (אף גדול, לבוש חרדי, מגן דוד על כובעו) עם מפית של דגל ארה"ב, אוכל מנת בשר בצורת המפה שעליה כתוב "פלסטין". בנוסף למנה העיקרית יש לו כמובן קולה וצ'יפס, מנות אמריקניות קלאסיות, וערבי קטן שאומר לו שהוא, העולם הערבי, שילם כבר על הכול.
גם סוואהה, קריקטוריסטית צרפתית-לבנונית, מצטרפת לביקורת על תוכנית טראמפ כשהיא מתארת את ההסכם בין נתניהו לנתניהו, כשצמד הנתניהו והמתווך טראמפ עומדים על השטיח - דגל אש"ף.
קריקטורה נוספת של א-לַקְטַה העזתי בעיתון 'עַרַבִּי21' מתארת לנו את הכוחות בעסקה – העולם הערבי הוא המממן-המשלם, טוראמפ הוא הסוחר שמוכר סחורה שאינה שלו. נתניהו הוא הרוכש והפלסטיני שמשמאל הוא בעל הרכוש, שאותו כלל לא שואלים.
נתניהו וגנץ: מה ההבדל בעצם? שני מנהיגי המפלגות הגדולות מסבירים בשמחה את הצלחת פגישתם עם הנשיא האמריקני טראמפ, ערב פרסום התוכנית. קרלוס לטוף הברזילאי-לבנוני, פעיל BDS הידוע בעוינות שלו למדינת ישראל ולמדיניותהּ, מאייר את יו"ר כחול לבן בני גנץ, שמחזיק במפת בקעת הירדן והגדה המערבית (נראה שהכוונה בעיקר לצפון ים המלח), ואת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שמחזיק במפת שטחי C - שניהם בחולצת "סיפוח", ועומדים על קלפי עם קריאה להצביע להם ודגל המדינה. שימו לב שהמבט של נתניהו, שלטוף מאייר כמבט תחמן או מרושע, נראה הפעם חודר, ואילו יריבו גנץ שנראה בכמה קריקטורות כמנומנם בוחן הפעם את נתניהו. בקריקטורה שפרסם באתר האמריקני השמאלני Mondoweiss מספר לטוף כי בעצם אין הבדל משמעותי בין המדיניות של שני המנהיגים שמעל למחצית מהעם תומכים במפלגותיהם (70 מנדטים במועד א' ו-65 מנדטים במועד ב'). ונראה שהשאלה שנותרה היא זו - האם הדמיון במדיניות של השניים יגביר את התמיכה בשתי מפלגות המרכז-ימין והמרכז-מרכז, או ישלח קולות למפלגות הלוויין המאוחדות?
עסקת הדריכה, הכותרת שלי, קצת שונה מהכותרת של חג'אג' שכתב "עסקת המאה" בקריקטורה שבה אנו רואים את שלושת המנהיגים - הנשיא האמריקני טראמפ, ראש הממשלה נתניהו ויו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ, שאותו כינה טראמפ אדם שעובד קשה כדי להיות ראש ממשלה. לי אישית לקח זמן להכריע שנתניהו הוא הדמות האמצעית בקריקטורה, משום שחג'אג' התאמץ מאוד להראות את הדמיון בין השניים. השלושה עומדים בין דגלי ארה"ב וישראל אך ניצבים על האיש הפלסטיני. משום שטראמפ עומד על פרצופו איננו יודעים מיהו, אבל אנחש שמדובר באדם כללי או במחמוד עבאס, הלוא הוא אבו מאזן, שמחזיק דף של "מדינה פלסטינית".
גם בעיראק לא מרוצים מהעסקה. בקריקטורה של מיליציה עיראקית נראה הנחש הישראלי כשהוא מנסה לבלוע את כיפת הסלע, שמסמלת כיום את כל הר הבית ואולי אף את כל ירושלים.
מַחְמוּד א-רִפָאעי הירדני לוקח אותנו לאווירה של ימי מסעות הצלב. נתניהו נראה ככומר שסוחר בארץ ובכיפת הסלע תמורת כמה מטבעות של מי שמסמל את העולם הערבי – שוויתר כך על דברים כה חשובים כמו ירושלים ופלסטין.
כן ולא. אסיים עם עִמַאד חַגַ'אג' הירדני, שמבקר את הליגה הערבית על כך שהיא מדברת בשני קולות – בעד ונגד העסקה. כך רואים בקריקטורה שהתפרסמה בעיתון הלונדוני "אל-עַרַבִּי אל-גַ'דִיד" חותמת, שעליה סמל "הליגה הערבית" עצומת העיניים והמנומנמת אומרת "לא לעסקת המאה", אבל בפועל חותמת "כן לעסקת המאה". כלומר, מדינות ערב מוציאות קיטור דרך העיתונות, ובראשה הקריקטורות הרבות. עם זאת, באופק המדיני הן אינן אמיצות עד כדי יציאה נגד טראמפ, גם כי זה נוח להן ובעיקר – כי התעייפו מההתעסקות בסוגיה הפלסטינית.
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי. אפשר לעקוב אחריו בטלגרם, בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר וביוטיוב.
טלפון: 054-4455221