גם הקריאה לממשלת חרום נדמית לתרגיל פוליטי, שכן באף מדינה אחרת לא הוקמה ממשלת חרום לטיפול בקורונה – גם לא באיטליה (שם הטיפול בקורונה כושל) ולא ביפן. שתי מדינות בעלות משטר פוליטי זהה של דמוקרטיה פרלמנטרית. יש ממשלה ותפקידה לטפל במשבר. כמה פשוט, ולכאורה הגיוני.

מי שהצטרף אל ראש הממשלה למשחק הזה, ויש שיאמרו שזאת כדי לשמור על כסאו, הוא יושב ראש הכנסת, חבר הכנסת יולי אדלשטיין. יולי אדלשטיין מכהן כיושב ראש הכנסת מאז שנת 2015.

כיושב ראש הכנסת מנע תרגילים פוליטיים של כחול לבן וסייע לתרגילים פוליטיים של הליכוד. לראשי כחול לבן, עקומת למידה נמוכה, והם מפיקים לקחים. הם זוכרים כי אדלשטיין, שרוממות ה"אחדות" בפיו, נתן יד לחבר הכנסת מיקי זהר ולמחטף ההליכה לבחירות לפני שהנשיא העביר את המנדט לבני גנץ לנסות ולכונן קואליציה לאחד הבחירות לכנסת ה-21, והבינו שהוויתור על השתלטות על הוועדה המסדרת ותפקיד יושב ראש הכנסת משחק לרעתם בפעם שעברה, החליטו כי enough is enough.

טקס השבעת הכנסת ה-23 במליאה ריקה(צילום: דוברות הכנסת, גדעון שרון)

לפני שנמשיך במעללי יולי, רק נזכיר לקוראינו, כי בישראל נהוגה מערכת משטר פרלמנטרית. במערכת פרלמנטרית, הפרלמנט (או במקרה שלנו – כנסת ישראל) הוא הריבון. הרשות המחוקקת היא המייצגת את רצון העם והיא הגוף הממנה והמפקח על הרשות המבצעת – קרי, הממשלה. בגלל חריקות במערכת האיזונים והבלמים בישראל והצורך בהקמת קואליציה, נשחק מעמד הכנסת מזה שנים. גודל הממשלה והעובדה שחברי הממשלה הנם גם חברי כנסת (למעט חריגים לאורך השנים), גרעה לפחות עשרים וחמישה אחוז ממצבת חברי הכנסת הפעילים – חברי כנסת שמעבר לחקיקה עסוקים או לפחות אמורים לעסוק בפיקוח על הממשלה דרך עבודת וועדות הכנסת. הצורך בכינון הקואליציה יוצר על מצב בו הכנסת לא באמת מבקרת את עבודת הממשלה מאחר ובכנסת יש לקואליציה רוב ועל-כן אין באמת דיון ענייני לגבי תפקוד הממשלה והכל מוטה לפי עמדות הצדדים. ואולם, הכנסת היא שמאשרת את תקציב המדינה, ומדינת ישראל מתנהלת ללא תקציב מאושר לשנת 2020. משרדי הממשלה לא מתפקדים, אין תקציבי פיתוח, עמותות וארגוני סיוע לא יקבלו את הכסף ובעצם המדינה מתנהלת עם תקציב מינימלי. לדבר יש השלכות מיידיות, אך גם השלכות עתידיות על מצבה הכלכלי של מדינת ישראל.

במפלגת כחול לבן הפנימו, כי הדרך להחלפת נתניהו עוברת קודם כל בהחלפת אדלשטיין, שמונע על עבודת הכנסת. לאור זאת ולאור העובדה שהצליחו לגייס 61 חברי כנסת שנתנו את המנדט להקמת קואליציה לבני גנץ (דבר שכאמור לא מבטיח באמת את כינון הקואליציה. כזכור, במרץ 2019 היו לבנימין נתניהו ולליכוד 65 ממליצים), החליטו בכחול לבן, להניע מהלך ולבחור יושב ראש כנסת חדש.

יושב ראש הכנסת הנו תפקיד ממלכתי. יושב ראש הכנסת נבחר בתחילת כל קדנציה ו"לא מאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון ממשלה". על פניו, הצדק עם אדלשטיין. אולם, הנהוג הוא שיושב ראש הכנסת נבחר בישיבה הראשונה של הכנסת, מיד לאחר מעמד השבעת חברי הכנסת הנכנסת. לצורך העניין, יולי אדשלטיין, ממשיך לכהן בתפקידו, למרות שמאז הבחירות לכנסת ה-21 לא כוננה ממשלה חדשה במדינת ישראל.

עד לכנסת ה-16 היה נהוג, כי "זקן" חברי הכנסת, קרי חבר הכנסת המבוגר ביותר הכנסת הנבחרת, מנהל את ישיבת ההשבעה החגיגית בה היה נבחר יושב ראש הכנסת הנכנס. בעקבות תיקון לחוק יסוד: הכנסת, החל למלא את תפקיד יושב ראש הכנסת הזמני "ותיק" חברי הכנסת, כלומר חבר הכנסת המכהן בכנסת את פרק הזמן המצטבר הרב ביותר (ובמקרה של שיוויון, יבחר חבר הכנסת המבוגר ביותר). בעקבות תיקון חוק נוסף, החל מפתיחת הכנסת ה-21 הועבר התפקיד ליושב ראש הכנסת היוצאת, אם נבחר שוב לכנסת החדשה.

אדלשטיין מונע את החלפתו דרך כינוס הכנסת והעלאת הנושא להצבעה. הוא טוען כי לא ייתן יד למהלכים פוליטיים חפוזים שמטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שהיא רצון העם. ואולם אם לבחון את העבר, לאדלשטיין לא היתה כל בעיה לתת לחברי כנסת ממפלגתו לרמוס את הכנסת ולקדם חקיקה שהיטיבה עם מפלגת הליכוד, כמו הקדמת הבחירות לכנסת.

במהלכו של אדלשטיין נשברה מוסכמה ממלכתית נוספת. יחד עם זאת נדמה כי הוא הצליח לערער את מהלכי האופוזיציה המבקשת להחליפו ולקדם חקיקה שתמנע מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. פניה לבג"צ לא תסייע לכחול לבן – הרשות השופטת לא תמהר להתערב בהחלטות הדרג הפוליטי, במיוחד כאשר מבחינה חוקית פורמלית, יש עוד זמן שניתן לבחור בו יושב ראש חדש. ואולם, מדובר בצעד אנטי-דמוקרטי מצד יושב ראש הכנסת, שחרט את הממלכתיות על דגלו. גוש הימין בישראל ביצע בשנים האחרונות מהלכים בשם קידוש עקרון המשילות. ואם זה המצב, עקרון המשילות צריך להתקיים גם כאשר, הרוב נמצא אצל הצד השני. אם רוב המחוקקים, המייצגים את רצון הריבון, מעוניינים להחליפו, עליו לאפשר זאת, במיוחד כאשר הוא מצוי בניגוד עניינים.

בימים בהם הממשלה מבטלת את עבודת הרשות השופטת ועוקפת את הרשות המחוקקת, הפרדת הרשויות חשובה מאי-פעם. לאדלשטיין יש פרק "זמן סביר" לפעול.

אין רגע דל במדינת ישראל. נמשיך לעקוב ולעדכן.

Kobi.cohen@gmail.com