לא חייבים להתאשפז בבית חולים: הכל על עולם אשפוז הבית

מחסור דרמטי במיטות אשפוז, ברופאים, אחיות וכח עזר. זהו המצב היומיומי העגום בבתי החולים ברחבי הארץ. אחד הגורמים המשפיעים ביותר על מצב דברים זה נעוץ בכך שתוחלת החיים בישראל, כמו גם בעולם כולו, נמצאת במגמת עלייה. אז כמובן שהעלייה בתוחלת החיים היא דבר מבורך כשלעצמו, אך כאשר היא מגיעה עם מערכת בריאות רזה ולא מוכנה, האשפוזים בגין התחלואה המוגברת בגילאים אלו גורמים לעומסים קשים על מערכת הבריאות.

ובכן מסתבר שלא הכל קודר. בישראל וגם בעולם ערים לשינויים המתחוללים בתוחלת החיים, והדבר הביא בשנים האחרונות להתפתחותו של מודל האשפוז הביתי המהווה חלופה מלאה לאשפוז במחלקה פנימית בבית החולים. החברה המובילה בישראל את אשפוז הבית היא "צבר רפואה", אשר טיפלה עד היום בעשרות אלפי מטופלים בביתם, מתוך אמונה שעתיד הרפואה טמון בחיזוק השירותים הניתנים בבית ובקהילה.

"אשפוז בבית החולים אינו מחויב המציאות, שכן הוא נדרש רק במצב של של סכנה בריאותית לחיי האדם, כך שבמקרים רבים אחרים ניתן לבצע את האשפוז בבית", מסביר ד"ר איתמר עופר, מנכ"ל צבר רפואה. "האשפוז הביתי הנעשה על ידינו ממומן על ידי קופות החולים וצוות שלנו הכולל רופא ואחות מגיע לבית המטופל מספר פעמים ביום ומטפל בו כפי הצורך, בסביבה הביתית הנינוחה והנעימה. בעולם ובישראל גילו שצורת אשפוז זו מקטינה בחצי את כמות הפעמים שאנשים צריכים לחזור לאשפוז בבית החולים".

ד"ר עופר מתייחס בדבריו לאופן בו ניתן לקבל את שירות האשפוז בבית, ומציין כי "מרבית העבודה שלנו מבוצעת מול קופות החולים כך שהחולים מופנים אלינו דרך רופאי המשפחה או המוקדים הרפואיים של הקופות. בדיוק כמו אשפוז בבית החולים הממומן על ידי הקופות, כך גם באשפוז ביתי המבוטח לא נושא בשום עלות כספית מצידו".

על ההבדל הדרמטי בין אשפוז בבית החולים לאשפוז הביתי בסביבה הטבעית והמוכרת למטופל מספרת טל ספיר, מנהלת מערך הסיעוד בצבר רפואה: "היה לנו מקרה בו משפחה של אדם קשיש ודמנטי בן 87 פנתה אלינו דרך קופת החולים עם תלונה כי הקשיש סובל מדלקת ברגל. נוכח העובדה שהוא התאשפז פעמיים לפני כן בבתי חולים, פעם בשל דלקת ריאות ופעם בשל דלקת בשתן, לא רצתה הבת שאביה יעבור שוב את חווית האשפוז בבית החולים וביקשה עבורו אשפוז ביתי".

"בתוך ארבע שעות מרגע הפנייה, הגיע צוות של רופא ואחות מטעמנו לבית הקשיש ואבחן מיד כי מדובר בזיהום בעור (צלוליטיס). הקשיש קיבל טיפול אנטיביוטי והצוות אף הדריך את המטפל האישי שלו כיצד לטפל בו. מאותו הרגע הצוות היה זמין 24/7 למטופל ולמשפחה, וכל 8 שעות הגיעה האחות לביקור בבית המשפחה לצורך המשך הטיפול האנטיביוטי. כמו כן לרשות המשפחה עמד מוקד חירום הפעיל 24 שעות ביממה".

לדברי ספיר, השוני בין ההשלכות של אשפוז בבית חולים לעומת אשפוז בית הייתה דרמטית במקרה זה: "שלא כמו באשפוז בבית החולים בו הקשיש מרותק למיטת האשפוז וחווה לא אחת ירידה תפקודית והיווצרות פצעי לחץ, הרי שבאשפוז הביתי המטפל הצמוד שעבר הדרכה על ידינו פתח את המיטה, הושיב את הקשיש ואף הוציא אותו להליכה רגלית קצרה כל שעה – שעתיים. הדבר מנע סיבוכים והדרדרות, שלא לדבר על הסיכון לזיהומים אליהם יכול הקשיש להיחשף בבית החולים. לשמחתנו, לאחר ארבעה ימי טיפול אינטנסיביים, בתו של המטופל הודיעה לנו כי הוא החלים וכי הפעם, בשונה מאשפוזים בבתי החולים בהם הוא חזר מבולבל והוזה, הוא המשיך בחייו בדיוק כפי שהיו כמו טרם הבעיה הרפואית. מקרה זה מהווה דוגמא טובה ליתרונות האשפוז הביתי בו כולם יוצאים נשכרים, הן המטופל והן המשפחה".