להיות עם חופשי: מדינה של אהבה
כשנתעורר לאמת ונבחין שאנחנו חיים במדינה שלא באמת הסכמנו לאידאולוגיה שלה, שלא נבראה מתוך חופש אלא מבוססת על פחד והפרדות - הכל ישתנה. שרונה פומס מסבירה על השינוי שיוביל אותנו אל החופש האמיתי ולהגשמת החלום של מדינה מלאה באהבה
המוזר הוא הנורמלי החדש, כנראה, משום שעם כל מה שקורה בארץ לאחרונה, דברים נראים הזויים, מפתיעים ואפילו משעשעים.
אם מתבוננים מהצד על סימבוליקה של דברים, על מה שאנשים לא רואים ולא אומרי, זה ניכר בשפת הגוף. קחו לדוגמה את תמונת של רה"מ בנימין נתניהו בבית המשפט וחבריו במסכות מאחוריו. שפת הגוף של נתניהו נוקשה והמבט של תומכיו מתפזר לצדדים. כמו כן, עבר למילים הדרמטיות, הנלחמות, הכוחניות והמניפולטיביות המייצגות עולמות של הצטדקויות וצדק, נדמה כי אין קשר בינן לבין מילים אמיתיות המגיעות מהלב.
איש איש ותודעתו - יש מי שיראה את נתניהו כמנהיג מוכשר ויש מי שיתעב כל רגע או לא יראה כלום.
ומה אם נביט בהכל מנקודת מבט רחבה? כי זה מה שחסר באמת כדי להביא שלום או שינוי או שלווה או שמש (כלומר, בהירות) וכל מה שעוד מתחיל באות ש.
עוד כתבות מעולם הפנג שואי והאסטרולוגיה הסינית
אם נביט בחמלה בהסכמה של נתניהו להשתתף כשחקן מוכשר במשחק הישן שכולנו הסכמנו לו, ולהביא את הדיון לידי שקיפות מלאה, מה זה באמת אומר? נפתח בזה שכולנו, מודעים או לא, בחרנו לקחת על עצמנו תוכנה של פחד והפרדות ולהסתיר את מי שאנחנו באמת.
הסכמנו לרעיון של מדינה שבתוכו יצר גם את הממשלה שהקמנו ואת המערכות שאנחנו מכירים: כלכלה, משפט, חוקים וכדומה. הסכמנו להחליט מה טוב ומה רע עבור המדינה, כמו גם להגדיר את הערך שלה דרך דת, צבא וכלכלה, וכן להגדיר תוצאות בהתאם לציפיות של התרבות שאנו חיים בה. הסכמנו להאדיר סיפורי סבל, גבורה ומוות במלחמה והסכמנו להאדיר סטטוס והיררכיה בלי מילים.
כשנתעורר לאמת ונבחין שאנחנו חיים במדינה שלא באמת הסכמנו לאידאולוגיה שלה, שלא נבראה מתוך חופש אלא מבוססת על פחד והפרדות - הכל ישתנה.
השקיפות שנתניהו דיבר עליה היא על ההשתקפות של ההיסטוריה ושל תודעת המסה. רק כשיעלו המאבקים, הסודות, המניפולציות, חוסר המוסריות, חוסר האחריות וכל מה שהיה רקוב בקערת הפירות, כל המילים המרעילות נגד אנשים אחרים, ההתגוננות, ומה שהוסתר והוסתר - יתחיל שינוי דרך שחרור ההיסטוריה שהכרנו.
אין ספק שמנקודת מבט רחבה, מתנת השקיפות הכרחית בעידן של אבולוציה. השקיפות של נתניהו אולי לא תהיה השקיפות שהוא ביקש לעצמו, בעיקר עכשיו, בתקופה של וירוס הקורונה הקורא לשינוי תודעתי – כמו מבנה ישן המבקש להתמוטט כדי שחדש ייוולד.
מדינה של אהבה
אם כן, מהי מדינה של אהבה? ובכן זו במדינה כזו אין גבולות והחוק היחיד שיש בה הוא חוק הבהירות. במדינה של אהבה נכבד את זכותו של כל אדם, לא משנה מה הוא עשה, להשתקם.
המדינה בה אנחנו חיים היא שדה אנרגטי של שותפות ומה שמבוטא כיחיד מבוטא בארגן ובמדינה - כשאנחנו בוחרים במדינה של אהבה זה לא אומר שהדברים נראים כפי שאנחנו חושבים שהם צריכים להיראות, אלא כל אחד בוחר עבור עצמו בשדה קולקטיבי של אהבה מעבר לכל אשליה של פחד, כך כשנלך מעבר למבנים שלא תואמים אותנו, נהיה חופשיים מהשפעה של ממשלה.
במדינה של אהבה אין פגיעה באחר, אין אשמה, בושה, רעב או הוקעה של אף אחד מחבריה, מדינה של אהבה מלמדת ותומכת בשינוים באהבה.
כשאנחנו מפסיקים לראות מי צודק ומי טועה, אנחנו עושים צעד אל החופש ממשחקי כוח ומחוסר אותנטיות שעולה כעת לחזית באופן אינטנסיבי כדי לשבור חומות שבנינו סביבנו מתוך פחד והיעדר מחילה.
חופש הוא משהו שאנחנו הופכים להיות כשאנחנו מפסיקים להעמיד פנים שאנחנו לא חופשיים - זו הייתה מלכתחילה ההבטחה לארץ מובטחת, לגן עדן שכולנו שותפים לה. ההבטחה המתחילה באבולוציה של הסכמים חדשים. הרי לזה השתוקקנו: להיות עם חופשי בארצנו, ארץ זבת חלב ודבש.
שרונה פומס , פנג שואי
לפנייה לכתב/ת 
