"וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים"
חג שבועות הוא אחד החגים השמחים והמיוחדים שיש ביהדות. הוא מסיים את ספירת העומר, ונותן אות לעונת החתונות. הנוהגים והמאכלים הקשורים אליו, מרחיבים את המחשבה, וממלאים את הלב והנשמה
שמות החג: חג הקציר, חג הביכורים, חג מתן תורה (שם, שאינו מופיע בתורה, והוא ניתן בעקבות המסורת לפיה ביום זה נערך מעמד הר סיני, בו אלוהים התגלה אל עם ישראל סביב להר והורה להם את עשרת הדברות, החקוקים על לוחות הברית שהושמו במשכן), ואפילו חג המים: בעקבות מנהג קדום של יהודי צפון אפריקה, לשפוך מים זה על זה ביום שבועות.
ממנהגי וסמלי החג: קוראים בתורה בפרשת מעמד הר סיני ואת עשרת הדיברות, ואת מגילת רות. נוהגים ללבוש לבן, לאכול מאכלי חלב וגבינות, ואפילו הופכים את ערב החג ללילה לבן, כדי להקדיש בו זמן ל"תיקון ליל השבועות": נהוג להישאר ערים כל הלילה וללמוד על תורה, ערכים ואנושיות, להקדיש את הלילה ללימוד בתורה, כספר שמחבר בין כל קצוות היהדות.
למה לבן? על פי ספר הזוהר, הצבע הלבן מסמל נתינה, כי זה הצבע היחיד שלא "לוקח לעצמו" אנרגיה, אלא מחזיר את כל האור שמוטל עליו ועוד: ליל שבועות נקרא בספר הזוהר "לילה דכלא" – הלילה של הכלה, שהיא עם ישראל והחתן הוא הקב"ה. הלילה הזה נחשב כליל הזיווג ביניהם.
למה חלב וגבינות? יש המציינים את העובדה, שחלב בגימטריה הוא 40, מספר שמסמל את מעמד הר סיני, שעל פי המסופר בתורה שהה בו משה 40 ימים. יש הנוהגים לאכול חלב עם דבש, שכן חז"ל מתייחסים לפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך" בשיר השירים.
ממנהגי העדות השונות:
יהדות אשכנז: מקשטים את בית-הכנסת בירק חי ובפרחים, בליל שבועות ערים כל הלילה, מתמקדים בתיקון.
כורדיסטן: בסעודת הבוקר אוכלים מאכלי חלב. נוהגים לקיים את עליית "עשרת הדיברות" באמצעות מכירה פומבית בשבת שלפני החג. בחג סועדים אצל הזוכה, כשכל אורח מביא איתו מאכל לחג.
תוניסיה: בארוחת הבוקר אוכלים מאכלי חלב, כשמאכלי גבינה וחמאה נדירה אצל יהודי תוניס.
לוב: בבוקר שבועות נוהגים להביא עלים קטנטנים של שיח בעל קוצים (רמז לסנה עליו התגלה ה' למשה רבנו במדבר), ונותנים לכל ילד שבעה עלים כאלה, אותם הוא בולע עם מים, סגולה ללימוד תורה. ילדים וילדות מצטיידים בכלים שונים, ממלאים אותם מים ושופכים על עוברים ושבים.
חב"ד: בליל החג ערים כל הלילה ועוסקים באמירת "תיקון ליל שבועות". הארוחה החלבית היא אחרי תפילות הבוקר, ואילו בצהריים אוכלים בשר.
מרוקו: יש הנוהגים לשמור מצות מפסח, לפורר אותן בתוך חלב עם דבש, ולטעום מזה לפני הסעודה, מיד לאחר התפילה.
פרס (איראן): קוראים לחג השבועות בשם "מודה גול" (חג הפרחים). לסעודת החג מכינים דייסות מתוקות. כשבעל הבית שב מבית הכנסת, הוא מברך את אשתו: "צד סאל באין סאלאי כ'וב ברסי" (תזכי למאה שנים טובות כאלו). והיא עונה: "שומא הם צד סאל באין סאלאי כוב ברסיד" (גם אתם).
ספרדים ותימנים: נוהגים לאמר את הפיוט "אזהרות" (של רבי שלמה אבן גבירול) שתוכנו מניית כל תרי"ג מצוות התורה.
יהודי גאורגיה: נוהגים לקרוא אחרי קריאת "אזהרות" את עשרת הדברות.
ואם כבר גאורגיה, הרי שאין על מאפי הגבינה שלהם. רק לחשוב על פרשקי גבינה, או על חינקלי גבינות ובוודאי על חצ'פורי גבינות, וכבר בלוטות הטעם מתחילות לפעול. יש לא מעט סוגי חצ'פורי, אבל דבר אחד בטוח: זה המלך הבלתי מעורער של המאפים הגרוזינים. עם יד על הלב ומניסיון: שווה לוותר בשבילו על יום אחד של ספירת קלוריות, ולהתענג על המראה והטעם.
מתכון קליל וטעים לשבועות: מביני דבר טוענים, שאין על הבורקסים הטורקים, אבל לממהרים ולממהרות שבינינו, הנה מתכון הכי פשוט לבורקס, מבוסס בצק עלים וממולא בבצל, תרד וגבינות.
מכינים מראש: בצק עלים חמאה מוכן ומופשר.
מצרכים:
בצל בינוני, קצוץ דק, 200 גרם תרד מוקפא, 200 גרם גבינת קשקבל מגורדת,
100 גרם גבינת פטה.
ביצה.
תבלינים: שן עד שתי שיניים של שום כתוש, מלח, פלפל לבן, קורט אגוז מוסקט טיון
לעבודה:
ב-2 כפיות שמן זית מטגנים עד הזהבה את הבצל הקצוץ. מוסיפים את התרד, בוחשים עד לאיחוד, מסירים מהאש. מעבירים למסננת.
מחממים תנור לחום של כ-180 מעלות. מעבירים את תערובת הבצל והתרד לקערה, מוסיפים גבינות, ביצה, שום ותבלינים ומערבבים. מניחים בתחתית תבנית מרובעת שכבת בצק עלים מרודדת דק. מניחים עליה את המלית ומיישרים. מניחים מעל שכבת בצק נוספת, מברישים אותה בביצה טרופה ומפזרים למעלה מלח גס או משהו אחר שנראה מתאים. חותכים בסכין סימוני ריבועים על הבצק לפני שמכניסים לתנור.
אופים כ-35 דקות עד שהמאפה תופח ומזהיב בחלקו העליון. מוציאים, מצננים, מחלצים מהתבנית, חותכים את הריבועים ומגישים חם. תענוג.
הערה חשובה: אפשר למלא באותה דרך את בצק העלים בגבינות אחרות, להחליף את התרד בעלי מנגולד, או לשלב. בכלל, תנו לדמיון לעוף במטבח, זה בדיוק המקום המתאים לבטא את היצירתיות.
חג שמח!!!
לפנייה לכתב/ת 
