לקבל את מה שסביבנו: איזון בדרך חדשה
התנאי לחיי אדם הוא שביעות רצון, מרוב דאגה שוכחים את העיקרון הזה, מרוב כעס מאבדים את הראשית הזאת"- כשהאנרגיות סוערות ודוחפות לשוב לאיזון, תנסו לכבד את המסע מנקודת מבט רחבה. שרונה פומס מסבירה
אם נעצור לרגע, נוכל לראות שמאז ומעולם היינו עסוקים בחיפוש מתמשך אחר שלווה בעולם של קונפליקטים. הדאואיסטים והנזירים במזרח נהגו ללכת להרים (ויש מי שעדיין עושים זאת), יהודים ונוצרים מצאו את דרכם לישיבות, מערות נסתרות, כנסיות מבודדות וכדומה. הכל נעשה כדי לחיות בנירוונה מתוך בחירה בהתנסות מעניינת של הימצאות בסוג של בועה כדי למצוא את השלווה בתוכם.
היום יש את ההולכים לסדנאות כדי למצוא שקט ושלום פנימי - נכון יותר לומר שקט מהפטפטת של הראש (המיינד), כלומר מתבצע אותו חיפוש, זו רק השיטה שמשתנה.
החיפוש אחר שקט, איזון והרמוניה בא לידי ביטוי גם בפנג שואי, וניכר בדרכים שונות גם באסטרולוגיה סינית, רפואה ובכלל במטאפיסיקה הסינית.
אם נתבונן, למשל, על הבית, הבטחות שונות להביא לאיזון עלולות להגיע מתפיסה שגויה המזמינה בהירות לגבי מהו באמת איזון. הנטייה של אנשים שפגשתי בייעוצי הייתה לבקש מחסה והגנה מהמקומות שמביאים "חוסר איזון".
אך מתבהר שאיזון של בית, וגם של כל אחד מאתנו, הוא לא "הכל טוב ונפלא" או מחויבות לעשות משהו טוב יותר. כי אם נתבונן ונהיה כנים עם עצמנו, הכל באמת קשור באבולוציה.
מדובר על התפתחות והליכה מעבר לאיך שתפסנו את עצמנו בנקודת מבט שהייתה נפרדת ומוגבלת. על התרחבות ההולכת מעבר לתפיסה של שיפוט של מהו טוב ומה רע. זה לא על לעשות את הדברים טוב יותר או פחות או להיות טובים יותר, אלא על להביא את עצמנו לאיזון דרך זה שאנחנו מקבלים את מה שתפסנו כלא בסדר. לראות שאנחנו נמצאים היכן שאנחנו נמצאים באופן מדויק, שעה שקודם לא יכולנו לראות את הדברים אחרת וכך יצא שתפסנו אותם כטובים וכרעים בעולם של קוטביות.
נכבד את המקום שאנחנו נמצאים בו כעת, זה המאפשר להסתכל אחורה בחמלה על ההתנסויות שחווינו. נכבד את המחויבות שלנו להתנסות, להשתפר ולצמוח מזה בלי שנשפוט את עצמנו. זה יאפשר לנו להיות הגרסה הגבוהה יותר של עצמנו האמיתיים, שעה שאנחנו ממוססים תפיסות ישנות.
באופן אישי הדרך להיות בשלווה היא לקבל את המחויבות שלנו לצמוח.
להיות במקום טוב יותר או מאוזן יותר זה לא אומר להיות במקום של מושלמות, אלא לקבל את זה שיש אזורים בבית שבהם חווינו וביטאנו כעס, תסכול, דאגות, דיכאון ופחד, וכן שינויים ודברים לא קרו כפי שציפינו.
"ככלל, התנאי לחיי אדם הוא שביעות רצון, מרוב דאגה שוכחים את העיקרון הזה, מרוב כעס מאבדים את הראשית הזאת. אם דואגים, עצובים, עולצים, כועסים, אז אין לדרך משכן. אם יש בך אהבות ותשוקות - השקט אותן. טיפשות ותוהו - ישר אותם, אל תדחוף ואל תמשוך והמזל הטוב ישוב אליך", לאו צ'ה ("ספר הדאו הדרך והסגולה", תרגום דן דאור, עמוד 137).
נרצה לדעת ממקום פנימי מאוזן בתוכנו שהיינו היכן שהיינו, שהבית הוא לא אנחנו אלא השתקפות של ההתנסויות שלנו.
האיזון מגיע מבפנים והוא מקרין על הבית, על כל מבנה, כל אדם, כל אירוע וכל התנסות. עכשיו, כשאנחנו יותר מאי פעם בבית, זו הזדמנות להתבונן בבית שלנו, המשקף את הביטוי שלנו. ניקח נשימה וניתן לעצמנו אישור להתבונן בחדרים השונים של הבית, במקומות שאנחנו אוהבים ולא אוהבים, חשים נוח או לא נוח, נבחין מה נרצה לשחרר או מה נרצה לשנות.
מתוך זה נתבונן במה שאנחנו אוהבים ולא אוהבים בעצמנו, כל מה שאנחנו שונאים בעצמנו, כל הדחיות והכישלונות - והרשימה ארוכה כי הרי אין אתגר קשה יותר מלחוות אהבה עצמית בעולם הפיזי.
כעת נביא את התודעה שלנו ללב ונניח לכל השיפוט, לפחדים, לפצעים, לתפיסות של חוסר והיעדר מושלמות להירגע מתוך אהבה שאין לה תנאי, בקבלה את המקום שהיינו בו וזה שאנחנו מצויים בו כעת.
כשאנחנו במצב הזה אנחנו במקום של איזון. ניקח נשימה עמוקה, איטית ומודעת פנימה והחוצה, נירגע בפנים, וכעת נקרין את התחושה על הבית שלנו ועל הסביבה. יש לנו את היכולת להתמיר, לשנות ולהגיע לאיזון בתוכנו בעולם של קונפליקטים ממש ברגע הזה. מה שנקרין החוצה ישוב אלינו בדרך חדשה. איזון מביא איזון, שנה נפלאה של איזון ושלווה.
שרונה פומס , פנג שואי
לפנייה לכתב/ת 
