לא צריך לחפש להם בייביסיטר וגם לא לדאוג לתעסוקה תמידית, אבל אף על פי שנראה שהמתבגרים חיים בטיק טוק ובנטפליקס, גם אם הם לא אומרים יותר מדי, חוסר הוודאות משפיע עליהם ודורש מאיתנו ההורים התייחסות ומודעות למצבם.
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"ההורים שעסוקים בלשרוד כלכלית ונפשית 'נהנים' מהשקט שהמתבגר מייצר להם כאשר הוא במסך, אולם בל נתבלבל, המתבגר שקט מבחוץ אך סוער מבפנים", מסבירה ד"ר שירה סובול, עובדת סוציאלית קלינית, חברת סגל ומרצה באוניברסיטת בר-אילן המטפלת במבוגרים ובנוער.
2 צפייה בגלריה
שקט מבחוץ, סוער מבפנים
שקט מבחוץ, סוער מבפנים
שקט מבחוץ, סוער מבפנים
(צילום: shutterstock)
כתבות נוספות למנויים:
"גיל ההתבגרות הוא תקופה קריטית ומשברית שמהווה קרקע פורייה להתפתחות של בעיות רגשיות והתנהגותיות. על כך נוסף משבר הקורונה, שלא מאפשר להם להתבגר בתנאים הטבעיים להם".
ד"ר סובול מספרת שהיא עדה להצפה של פניות מהורים מודאגים, שמדווחים כי המצב של ילדיהם הידרדר בתקופת הסגר הנוכחית. לדבריה, "העדר המסגרת וההשגחה, השעמום, הניתוק החברתי והבדידות שמתלווה לכך, כמו גם המתח בבית מהמצב, מביאים רבים מהנוער להתנהגויות סיכוניות כמו אלימות, הפרעות אכילה, פגיעות עצמיות ושימוש בקנאביס".
נשמע מלחיץ. מה עושים?
"מחקרים מראים כי להורים תפקיד מכריע בצמצום התנהגויות סיכון של מתבגרים. לכן חשוב להתעקש על שיחה עם הנער אחת לכמה ימים, אפילו שיחה קצרה. חשוב שהשיחה תיעשה לא ממקום חינוכי או 'חופר', אלא ממקום מתעניין, דואג ואכפתי. לעיתים נער מסרב לשיחה כי הוא חושש שכוונתנו היא לנזוף בו, למשל על שהותו המרובה במסך או על חוסר שיתוף הפעולה במטלות הבית.
"רצוי למצוא לשיחה את הטיימינג הנכון, ואם כרגע הנער עסוק בפעילות אחרת, לברר מתי יתפנה ובעת השיחה לפנות עצמנו ולהקדיש לו את הזמן. בשיחה יש לתת לגיטימציה לקושי של התקופה, ולברר את תחושותיו ואת חששותיו מהמצב. כאשר ההורה משמש כתובת עבור הילד, הוא מהווה תחליף לפנייה לכתובות אחרות רצויות פחות, כמו סמים או אלכוהול".
ומה קורה כשמתבגר סגור כל היום בחדר ויוצא רק לאכול?
"חשוב לברר מה המתבגר עושה בחדרו כל היום. אם הוא במסך באינטראקציה חיובית עם חבריו, יש לאפשר ואף לעודד פעילות זו, שכן זוהי התקשורת היחידה המתאפשרת לו בתקופת הסגר, והיא כאמור מאפשרת לו להמשיך 'להתנהג נורמלי במצב לא נורמלי'".
לדברי ד"ר סובול, "המשימה ההתפתחותית הקריטית של גיל ההתבגרות היא רכישת זהות, שנעשית באמצעות המפגש עם החברים והמשוב שמקבלים מהם. המתבגר בוחר ומחליט מי הוא רוצה להיות, וכך מתעצבת זהותו.
"לצערנו המתבגרים בקורונה מנותקים מאינטראקציות חברתיות ממשיות, לכן הם נמשכים למסכים, שכן המסכים הם הדרך היחידה שלהם לתקשר עם חבריהם. מכאן שהורים צריכים להבין את הצורך במסך ואת החשיבות שלו עבור הילדים בימים אלו.
"נכון, למסכים נזקים רבים, בעיקר לצפייה ממושכת שעלולה להביא להתמכרות, אך עלינו להתבונן על שימוש יתר במסכים בימים אלו כמו על קנאביס רפואי - לא מושלם, אבל פתרון טוב לתקופות קשות".
2 צפייה בגלריה
מתבגרים מסכים סמארטפון נערה
מתבגרים מסכים סמארטפון נערה
מתבגרים מסכים סמארטפון נערה
(צילום: shutterstock)
למרות ההבנה של חשיבות המסכים עבור המתבגרים, במיוחד עכשיו, היא אומרת: "כדי למנוע נזקים, חשוב שננטר ככל האפשר את זמן המסך שלהם ובעיקר את התוכן שהם צורכים. כדאי להציב גבולות תוך כדי דיאלוג עם המתבגר, שכן המתבגר לא באמת נהנה לשרוף ימים שלמים במסך, אך הוא נמשך בעל כורחו למסך שמגרה את מוחו לשהות שם עוד ועוד. כאשר שעת המסך תוגבל, יתגלו להם עיסוקים נוספים שמעניינים אותו.
"בנוסף, עלינו כהורים לנסות ולגרות אותם לפעילות אלטרנטיבית למסך - להציע לנער או לנערה פעילויות משפחתיות משותפות, פעילויות ספורטיביות, לבקש מהם לבצע תפקידים בוגרים שיסייעו להם לחוש נחוצים - להתקשר לסבא וסבתא, לסייע בחלקים טכנולוגיים שאנו כמבוגרים מתקשים בהם ועוד".
גיל ההתבגרות הוא גיל של התמודדות חברתית, אבל לעיתים היא תהיה מוסתרת. ייתכן מצב שבו ילד מתמודד עם בדידות - אך לא מראה שום דבר כלפי חוץ.
"מתבגר שלא מתמודד חברתית ובודד, ייתכן מאוד שהוא נמצא במצוקה. חשוב לקחת אותו לשיחה ולברר עימו ברגישות מדוע הוא נסוג מאינטראקציה עם חברים", מסבירה ד"ר סובול. "האם התרחש אירוע ספציפי שבייש אותו? האם הוא סובל מחרדה חברתית? האם הוא מוטרד מהדימוי שלו בעיני חבריו? אילו תחושות מכבידות עליו?
"השיחה עימו תעזור לברר מה מקור הבעיה. המתבגרים תופסים את המתרחש במציאות באופן חסר פרופורציה, בדיכוטומיה של שחור לבן, ועל כן אירוע ספציפי עלול להיצבע בצבעים קודרים ולחרב עליו את עולמו. שיחה שבה הוא משמיע את עצמו ואת תחושותיו בפני אדם קרוב שמאזין לו עשויה להרגיע אותו, ולהכניס אותו לפרופורציות הנכונות".
אפרופו פרופורציות, שמעתי כבר מכמה הורים על מתבגרים שפתאום עושים פעולות בקיצוניות. איך להגיב לסיטואציות כאלו?
"גיל ההתבגרות הוא גיל של קצוות, מתבגרים נוהגים בקיצוניות ומתנסים בהתנהגויות שונות על מנת לבחון את הגבולות ואת העצמי שלהם, עד שלבסוף הם בוחרים מי הם רוצים להיות ומתייצבים.
"כדרך הרמב"ם, לעיתים אנו מכוונים לקצוות על מנת להגיע לדרך האמצע המאוזנת. בכללי - התנסויות הן בריאות וחשובות, שכן הן מחזקות את הזהות של המתבגר. עם זאת, עלינו כהורים להיות עם אצבע על הדופק ולשים לב מתי התנסות היא מוקצנת מדי, כמו למשל כאשר מתבגר מפסיק לאכול או משתמש בסמים.
"אלו התנסויות פתולוגיות, שלא ישרתו אותו אלא רק יחלישו את ה'אני' שלו ויגרמו לרגרסיה באישיותו. במקומות האלו עלינו להבין כי מסתתרת כאן מצוקה אמיתית, ועל מנת לעצור אותה בזמן ולמנוע הידרדרות חשוב להיוועץ באיש מקצוע".
איזה מסר חיובי אפשר לומר למתבגרים שמרגישים שתקופת ההתבגרות שלהם נהרסה?
"אני מודה שפחות חביבים עליי המסרים המזויפים שמנסים 'להוציא את הלימונדה מהלימון'. המתבגרים, שניחנים ברגישות יתר, יתפסו אותם כלא אותנטיים. עם זאת, לא נוכל להתעלם מכך שיחד עם הקושי שהסגר מביא, הרבה טוב מתגלה דווקא בתקופה הזו. חשוב לסייע למתבגרים לראות את המקומות החיוביים, הכוחות המשפחתיים, הסביבתיים והפנימיים שיש לכל מתבגר.
"כמסר חיובי למתבגרים אפשר לומר: אתם אכן חווים תקופה קשה. צודקים, לא טבעי להתבגר כך. עם זאת, סוד ההתבגרות באופן כללי הוא ההתחשלות, רכישת כלים להתמודדות ופיתוח חוסן אישיותי על מנת להכין אתכם לחייכם הבוגרים ולאתגרים שיעמדו בפניכם. אם תצלחו את התקופה הקשה אך הזמנית הזו בשלום, אין לנו ספק כי תצאו מחוסנים לא רק פיזית אלא גם נפשית במעבר לחיים הבוגרים והרציניים. הכול כבר יהיה קטן עליכם".