האצטדיון הקטן של ריאל מדריד שימש שלשום פלטפורמה לקיבוע מעמדו של מנור סולומון, הנער מכפר-סבא, כנסיך הכדורגל הישראלי. סולומון היה חלק משמעותי מהסנסציה שהתרחשה על הבמה היוקרתית של ליגת האלופות, כשכבש את השער השלישי של האלופה האוקראינית מול האלופה הספרדית. ומשם יצא הקשר הצעיר של שחטאר דונייצק כשהוא מרופד באבק כוכבים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- הישראלי שלנו בדובאי: דיא סבע מדבר על המעבר לאמירויות
- רוטנשטיינר: "התנהלו איתי לא נכון, פגעו לי במוניטין"
- דני אבדיה: "NBA? לא האמנתי שאשחק במכבי"
רק לפני פחות משנתיים נמכר סולומון ממכבי פתח־תקווה בסכום שנראה אז דמיוני עבור שחקן שכמעט לא הבקיע שערים בליגת העל - שישה מיליון יורו, תג מחיר שחימש את עצמו מאז, כשהיום מדברים על סדר גודל של בין 25 ל־30 מיליון יורו.
ההחלטה שלו לצאת לאוקראינה כבר בגיל 19 יצרה מסלול ייחודי, כשאף כדורגלן ישראלי לפניו לא הצליח לקבע את עצמו בגיל צעיר כל כך כשחקן ליגת אלופות לגיטימי, וכזה שכבש בשלושה משישה משחקי אלופות במגרשים הגדולים של היבשת: בסן־סירו נגד אטאלנטה האיטלקית, באיתיחאד נגד מנצ'סטר סיטי, והרגע הגדול ביום רביעי בלילה עם השער שקבע ניצחון 2:3 לקבוצתו.
חבל רק שבגלל הגבלות הקורונה המשחק נערך באצטדיון אלפרדו די סטפנו במתחם האימונים של ריאל, בלי קהל, וסולומון לא זכה למה שחווה הישראלי היחיד שהבקיע בהיכל הכדורגל סנטיאגו ברנבאו – יוסי בניון במדי ליברפול.
שחטאר הגיעה עם הרכב משני להתמודדות מול הכוכבים הגדולים של זינדין זידאן, סולומון קיבל את הצ'אנס ואחרי שריקת הסיום הוכתר לשחקן המצטיין וקיבל מחמאות גורפות מהתקשורת ביבשת. בשעות הבאות לא הצליח לעצום עין, חגג עם חבריו לקבוצה, צפה בסטורי שהעלו לכבודו בני משפחתו שנשארו בישראל יחד עם חברתו החיילת, ענה לחלק ממאות ההודעות שהציפו את הסלולרי שלו, עד שהתפנה בארבע וחצי לפנות בוקר לראיון.
ספר על המהלך שהוביל לשער שכבשת.
"לחצו אותי ליד הקו, עברתי שני שחקנים של נבחרת ברזיל, בהתחלה את רודריגו, ואז ראיתי מולי את קאסמירו, הוא סגר לי את קווי המסירה, היה לי שטח לעבור אותו לעומק ועשיתי את זה. מסרתי לטטה שעשה תנועה נדירה, היה לי פרוזדור של שטח ריק, התחלתי לצרוח לו בפורטוגזית שימסור לי".
ואז זה אתה מול שוער נבחרת בלגיה וריאל, טיבו קורטואה, אחד מהטובים בעולם.
"קיבלתי את הכדור מולו, את האמת קיבלתי את הכדור חלש, אבל ראיתי את השער מולי וידעתי שהוא יזנק שמאלה עם התנועה, אז בעטתי לכיוון ההפוך, זה נכנס בדיוק לפינה הנכונה".
ואז מה עובר בראש?
"אחרי שער כזה קשה לך לחשוב על משהו, אתה באופוריה. צעקתי לשמיים, אתה מנסה להבין מה קורה פה: שאתה, מנור סולומון, כבשת שער מול ריאל מדריד, ושבאותו רגע 0:3 לנו. כשהתחלתי לעכל, כשכל הטירוף התחיל לרדת, הדבר הראשון שעלה לי זה ששימחתי את ישראל, אחרי כל מה שעברה".
מחצית משחקני הסגל של שחטאר נמצאו חיוביים בבדיקות הקורונה ולא הורשו להגיע לספרד. כך שלצד שחקני ענק כמו קורטואה, הברזילאים מרסלו וקאסמירו, אלוף העולם הצרפתי וראן, הקרואטי לוקה מודריץ' או האורוגוואי ולוורדה, התייצבה חבורה צעירה למדי מאוקראינה. "אתה עומד במנהרת השחקנים ומתחיל לחשוב מי עבר פה, כל השחקנים הכי גדולים בעולם היו במקום הזה. אתה רואה בדרך למגרש את הגביעים, התמונות, השמות, רונאלדו ואחרים, ומבין שאתה הולך לשחק מול אימפריה. בכלל, כשאתה עולה בהרכב בליגת האלופות זה משהו אדיר. לשמוע את ההמנון של הליגה הזו, לראות את כל השחקנים הגדולים עומדים לידך, לראות את זידאן על הקווים, זה הכי מרגש שיש.
"אבל כשאתה עולה על המגרש כל ההתרגשות נעלמת, אתה רוצה רק דבר אחד, אתה רוצה לנצח דווקא את הגדולים ביותר שמולך. הרגשתי טוב מהמהלך הראשון, רציתי להוכיח את עצמי במקום הכי נחשק בכדורגל".
פינטזת בלילה שלפני שאתה יכול להבקיע נגד ריאל מדריד?
"ועוד איך. תמיד אני מפנטז על הבקעות, במיוחד במשחקים כאלו שיש את הבאזז הכי גדול. שכל העולם, מאות מיליונים, רואה את המשחקים האלו, שכל הסקאוטים הכי נחשבים מסתכלים על כל מהלך שלך, זה המקום הכי טוב להראות את עצמך. אז ברור שאני תמיד מדמיין שאני מבקיע".
כמה מבאס להבקיע במעמד כזה ואין לך את הקהל מסביב?
"בכלל לשחק בלי קהל, ולא משנה באיזה משחק, זה קשה. בטח כשאתה מגיע לבמה הכי גדולה, אחרי שחוויתי בשנה שעברה את האווירה של יציעים מלאים בליגת האלופות, אז זו חוויה מבאסת, אבל זו המציאות בכל העולם. לי היה חשוב להיות מרוכז רק במשחק, להמריץ את עצמי בכל פעם, להביא את התפוקה, ולא מעניין מול איזו קבוצה – אני בא לתת את שלי".
בשישה משחקי ליגת האלופות כבר כבשת שלושה שערים. איפה אתה מדרג את השער מול ריאל מדריד?
"לא יודע להגיד. אתה יודע מה, אולי השער במדריד היה הגדול והיוקרתי מכולם, בעיקר כי כבשתי את השער השלישי, ובסוף ניצחנו. לנצח את ריאל מדריד במשחק חוץ זה מטורף. יש ערבים שהם נקודות ציון בקריירה שלך, כאלו שיכולים להקפיץ אותך לתודעה, למקום גבוה עוד יותר, ונראה לי שזה מסוג הערבים האלו".
איזו חולצה של שחקן ריאל מדריד הצלחת לדוג?
"להגיד את האמת, חזרתי עם שתי חולצות. החלפתי את החולצה שלי עם מנדי, המגן ששמרנו אחד על השני כל המשחק, ובסוף גם קיבלתי את החולצה של הקפטן, ראמוס".
בקיץ האחרון קיבל סולומון מספר הצעות מליגות בכירות, ובהן מקבוצות הצמרת של איטליה ומספורטינג ליסבון, אולם האוקראינים דרשו כ־25 מיליון יורו עבור שחרורו, עוד לפני השער שלשום שללא ספק העלה את המניה משמעותית. "אני מודע לזה שאני בן 21 ושחקן ליגת אלופות לגיטימי", אומר סולומון, "אני לא מתעסק בכמה אני שווה או מה תג המחיר שלי. להגיד לך את האמת, אני גם לא ממהר לעזוב, אני רוצה להישאר בשחטאר עוד קצת ואז להגיע למועדונים הכי גדולים באירופה".
מה הפנטזיה?
"אתה מכיר ישראלי שיגיד לך משהו אחר מלבד ברצלונה? אני אוהד שלה ומעריץ כמובן את לאו מסי. זה כמעט בלתי אפשרי לשחקן ישראלי להגיע לברצלונה, אבל אני תמיד חולם בגדול. אני גם משוכנע שהם ראו את המשחק מול ריאל מדריד. אני מכוון בכל מקרה להגיע לליגה האיטלקית, הספרדית, האנגלית או הגרמנית, אבל להגיע שם למועדונים הגדולים, לא למועדוני תחתית".
הכינוי שלך באוקראינה היה "הג'וקר", האיש שנכנס ועושה את השינוי מהספסל.
"המטרה שלי היא להפוך להיות שחקן הרכב, למרות שבעמדות שלי משחקים שחקנים אדירים כמו טייסון ומרלוס. אני יודע שיש לי את הקרדיט ושמח שזה מצליח לי דווקא באלופות. השתחררתי ממה שהיה לי במכבי פ"ת, שרק חשבתי מה יגידו עליי. שיפרתי את העניין המנטלי".
סולומון אמנם משחק בשחטאר דונייצק, אבל מאחר שמדובר בעיר שחווה מלחמה, הוא בכלל מתגורר בקייב ומשחק בחרקוב – כששחטאר דונייצק נחשבת בכלל ל"מיני־ברזיל", קבוצה עם 13 שחקנים מברזיל ושהשפה הפורטוגזית שלטת בה, שפה שסולומון כמובן למד עם הזמן. "קוראים לי פה מנוריניו או סולומיניו, ומאוד התחברתי לחברים הברזילאים. זה בכלל הכדורגל שאני הכי מתחבר אליו, עם הרבה מאוד טכניקה. כשאני משחק מולם באימון זה מרגיז".
אתה מאמין שתעשה מסלול שיהפוך אותך להכי גדול מבין הישראלים?
"אני עוד לא חושב על זה. מדהים ומרגש שמשווים אותי אל שחקנים אדירים כמו יוסי בניון, איל ברקוביץ' וערן זהבי. אני מסתכל רק על עצמי, אבל בוא נדבר בעוד כמה שנים. המעבר לאוקראינה שיפר אותי משמעותית בהרבה אספקטים, ריצות לעומק, מעורבות, מסירות מפתח, אני אחד שתמיד האמין בעצמו וידע מה הוא שווה בפנים".
מי שמסתכל עליך, בטח כשאתה עם המשקפיים לפני משחק, לא יכול להאמין שאתה כזה רוצח שקט במגרש. גדול הדור הנוכחי הוא ערן זהבי, שהוא חתול רחוב, מה הייחודיות שלך?
"הוא קילר, ווינר ענק וגולר. אני יותר אוהב את הכדור ברגל שלי, דריבליסט יותר, אחד שרוצה להבקיע ולבשל כמה שיותר. אני רוצה להיות משמעותי כמוהו בקבוצות שלו, הוא דוגמה מבחינתי. אנחנו מדברים הרבה, גם בהתכנסות האחרונה של הנבחרת, על איך להגיע מול השער, הוא עוזר לי הרבה. הנאום שלו בחדר ההלבשה בגלזגו עשה לי צמרמורת, גם הופתעתי כשקרא לי להגיע".
אם בליגת האלופות סולומון מפגיז, בנבחרת ישראל הוא כבר קיבל מקום של קבע, אבל עדיין לא הצליח לכבוש אחרי תריסר משחקים.
יכול להיות שחולצת הנבחרת שוקלת יותר מכל חולצה אחרת מבחינתך?
"לא, אבל ברור ששער בנבחרת זה הדבר הכי גדול. בשני המשחקים האחרונים בנבחרת שיחקתי כמו שצריך – למרות שהייתי יכול לשחק טוב יותר – לקחתי על עצמי ועשיתי את הדריבלים שלי ויצרתי מצבים, רק הכדור שלי לא נכנס. כמו שהשערים לא נכנסו בנבחרת, ככה כבשתי בשני המשחקים האחרונים של שחטאר. מהר מאוד אבקיע גם בנבחרת".
לאחר ההדחה מחצי גמר פלייאוף היורו האחרון בגלזגו מול נבחרת סקוטלנד, בקרב על ההגעה ליורו בקיץ הבא, סולומון מירר דקות ארוכות בבכי. "לא הפסקתי לבכות כי עבדנו כל כך קשה ונתנו הכל על המגרש. הפסדנו בצורה הכי אכזרית בכדורגל, דו־קרב פנדלים, אחרי 120 דקות, והרגשתי שפיספסנו הזדמנות ענקית, זה היה הכי מבאס שיש".
מאז 1970 נבחרת ישראל לא הצליחה להעפיל לטורניר גדול. תוכל לעשות מה ששחקנים בכירים אחרים לא הצליחו?
"החלום הכי גדול שלי זה להוביל את הנבחרת לטורניר גדול, אני מקווה ומאמין שבעזרת השם זה יקרה. כדי שנעלה לטורניר גדול צריכים שכמה שיותר שחקנים ישחקו בחו"ל. אם אני הייתי נשאר בארץ לא הייתי ברמת המשחק שלי היום. יש לנו נבחרת עם כוכבים כמו ערן זהבי, מואנס דאבור ושון וייסמן, כל מי שיכול צריך לצאת לאירופה".
שבעה חודשים שסולומון לא ראה את בני משפחתו או את החברה בגלל הקורונה. גם כשהגיע למשחק הנבחרת נגד צ'כיה, שהה בבית מלון בקיסריה. הוריו לא הורשו להגיע אליו. "קשה לי מאוד בלי המשפחה. עזבתי את הבית בגיל 19 למדינה זרה, קרה, כשאני לא יודע את השפה. למדתי להסתדר ולחיות לבד, אח של אמא שלי עזב את העבודה שלו באפריקה וגר איתי באוקראינה. עשיתי את הבחירה שלי ואין מה לעשות".
מה מצב הקורונה באוקראינה?
"התחלואה עולה, מסתובבים פה עם מסכות, אבל מסעדות פתוחות והאווירה אצל האזרחים רגועה יותר מאשר בישראל, גם מבחינת הממשלה. כואב לי מה שקורה בארץ, אני חווה את זה דרך ההורים שלי, את המצב המתסכל שלא יוצאים מהבית, שלא רואים חברים או את סבא וסבתא. לכן היה לי חשוב מאוד לדבר על הסבל של הישראלים אחרי השער שכבשתי".
תן טיפ לילד החולם, שמשחק בקבוצה קטנה בישראל ורוצה לכבוש את העולם.
"תאמין בעצמך, תאהב להגיע לאימונים ולשחק כדורגל, אל תזלזל בשום דבר ואל תוריד את הראש כשלא הולך לך. תמשיך תמיד קדימה, תהיה חזק ותביא את היכולות שלך. אל תתחבא במשחקים, תראה את מי שאתה".
