אמיר רז קשר את ארבעת ילדיו לכיסאות, שלא יפריעו. הם שמעו את אמם, דיאנה דדבייב ז"ל, זועקת כשהוא דקר אותה ואז ירה בה פעמיים. לפי החשד, כשהבכורה, בת כשבע בלבד, הצליחה להשתחרר וניסתה לסייע לאמה המתבוססת בדמה, הרחיק אותה באלימות והכה אותה. לבסוף, בקור רוח, התקשר לאמו שתבוא לקחת את הילדים, ואז למפקדו במשטרה שיגיע בדחיפות.
כתבות נוספות למנויים:
מאוחר יותר הוא טען בפני החוקרים שזה היה סוג של אובדן שליטה זמני, רגע לא מובן של אי-שפיות. גם המשפחה והחברים לא הבינו איזה שד נכנס בו. "זה לא היה הילד שלנו", תיארה אמו את תחושתה אחרי שהגיעה לבית הזוג. בצו בית משפט, ולדרישת סנגורו, הוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, שנועדה לקבוע האם מצבו הנפשי בכלל מאפשר לו להמשיך בהליך המשפטי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הפרקטיקה הזו הפכה לכמעט ברירת מחדל בהליך ההכנה למשפט במקרי רצח במשפחה: לצד החקירה המשטרתית, הארכות המעצר, הכנת כתב האישום, וגיבוש קו ההגנה, נשלחים החשודים גם לאבחון פסיכיאטרי, בין אם בדרישת הסנגור או ביוזמת בית המשפט, שנועד להכריע אם הוא כשיר לעמוד לדין.
ריבוי מקרי הרצח או ניסיונות הרצח המתוקשרים של נשים בידי בני זוגן בתקופה האחרונה רק מדגישים את העובדה הזו: כך היה עם עמית אלמוג, שחנק באכזריות את חברתו מאיה וישניאק ואז צילם את עצמו שר ורוקד לצד גופתה (אף שהפריע במהלך הבדיקה והועבר לאבחון פרטי); כך היה גם עם אביעד משה, שכמעט הרג את שירה איסקוב ובשנייה האחרונה נכשל; וכך קרה גם כעת, עם אמיר רז. בכל המקרים, נמצאו הגברים כשירים.
אף שלפי הנהלת בתי המשפט אין נתונים רשמיים, המומחים מעידים כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר הצווים המפנים חשודים ונאשמים לאבחונים נפשיים כדי לבדוק את כשירותם לעמוד לדין, וכן להסתכלויות ממושכות יותר, שמטרתן לספק תמונה נפשית גם בעת ביצוע העבירה. הצצה נדירה לתוככי ההליך חושפת צד נסתר וכואב בפרוצדורה הפלילית ומגלה מה באמת המשמעות של השורה הרפה בחדשות, "נשלח לבדיקה פסיכיאטרית".
זוהי שעת צהריים מוקדמת במחלקת "מפרשים" במרכז הרפואי לטיפול במוח ובנפש מרחבים, לשעבר המרכז לבריאות הנפש באר יעקב. זהו בית חולים פסיכיאטרי לכל דבר, עם חדר מיון, מחלקות, וטיפולים קבוצתיים ופרטניים, שרבים משוכניו מעולם לא פגעו בזבוב והגיעו בעקבות מצוקה נפשית עמוקה.
אז זה ממש לא כלא, ובכל זאת, הזהירות מחייבת. שתי דלתות שקופות, עם מעבר המתנה ביניהן. כשאחת נפתחת השנייה נותרת נעולה. אנחנו נכנסים פנימה לעולם מקביל. גברים מסתובבים בחלל הציבורי. אחד מהם יושב על ספסל ועיניו נעוצות ברצפה. אחר מתחיל לצעוק בלי סיבה נראית לעין. אשת צוות רגועה ניגשת אליו ומניחה עליו יד מרגיעה. לכאן מגיעים חשודים ונאשמים בצו בית משפט להסתכלות או לבדיקה פסיכיאטרית.
"למעשה יש שתי שאלות מהותיות שפסיכיאטר צריך להתייחס אליהן", מפשט הסנגור הפלילי עו"ד בן מעוז. "שאלת האחריות - האם בזמן ביצוע המעשה האדם היה אחראי למעשיו; ושאלת הכשירות - האם הוא יכול לעמוד לדין. יכול להיות מצב של אדם שלא היה אחראי למעשיו ועדיין כשיר לעמוד לדין, ויכול להיות מצב הפוך, אם כי זה פחות סביר".
בדיקה והסתכלות הן שתי פרוצדורות שנועדו לענות על שתי השאלות הללו. נקודת הפתיחה שלהן דומה: החשוד, עורך דינו או השופט חושבים שייתכן שמצבו הנפשי של הפושע לא מאפשר לו לעמוד לדין ולקחת אחריות פלילית על מעשיו, וצו בית משפט מופק בהתאם. זו יכולה להיות כל עבירה - מעבירות מרמה דרך עבירות תעבורה ועד פשעים חמורים בהרבה, כמו רצח במשפחה.
בדיקה היא אבחון ראשוני, שמתבצע לרוב עוד בשלבי החקירה המוקדמים של הפשע ונועד לקבוע אם מצבו הנפשי של החשוד מאפשר בכלל להמשיך בהליך המשפטי. הסתכלות מגיעה לרוב בהמשך, בחסות צו בית משפט. זהו תהליך ממושך יותר, שכולל אשפוז זמני, יורד גם לפרטי מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה, וכולל במקרה הצורך גם אבחנה והמלצות לטיפול. כך או כך, בסוף כל אחד מההליכים הללו, יספק הפסיכיאטר האחראי חוות דעת, שיכולה להיות ההבדל בין מאסר עולם לבין ביטול המשפט ופנייה לאפיקים אשפוזיים וטיפוליים.
כשחשוד נשלח לבדיקה, הוא מגיע לפסיכיאטר מומחה באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים או אצל הפסיכיאטר המחוזי. אמיר רז, למשל, הגיע לבאר יעקב. כמו כל חשוד או נאשם אחר שמגיע לבדיקה, הוא כנראה הגיע אזוק, ולווה על ידי שוטרים. בנוכחות הפסיכיאטר האזיקים הללו מוסרים. בשיחה רגועה עם המומחה הוא שיחזר את מעשיו, וענה על שאלות. הפסיכיאטר הקפיד לשים לב לאופן הדיבור שלו, להתנהגותו. לבסוף הגיע להבנה שהוא כשיר לעמוד לדין.
השבוע שהו במחלקת מפרשים 17 מאושפזים בצו בית משפט - בין אם להסתכלות או שכבר הוכרו כלא כשירים - מתוך 33 מטופלים בסך הכל. בממוצע, פעם-פעמיים בשבוע מגיעים מטופלים לאשפוז לצורך הסתכלות.
"כאן זה טיפול נמרץ פסיכיאטרי", אומר ד"ר אלון אסלנוב, מנהל המחלקה. "מגיעים אלינו חולים במצבים קשים פסיכיאטרית, בפסיכוזה קשה, בדיכאונות קשים או במצבים עם מסוכנות שנובעת ממחלתם. מכיוון שכך, רוב המיטות מאוישות על ידי אנשים שתחילת אשפוזם הוא בכפייה. כפייה פלילית משפטית בצו, או כפייה אזרחית - כשפסיכיאטר מחוזי קבע שהאדם מסוכן לעצמו או לסביבתו".
מי שמגיע להסתכלות בצו משפט, מסביר ד"ר אסלנוב, מגיע כי שופט הגיע למסקנה שיש חשש שהעבירה בוצעה בעקבות המצב הנפשי במובן משפטי. "פסיכיאטר מחוזי מחליט אם זו תהיה בדיקה חד-פעמית אצלו, או בדיקה קצרה במקום אחר. מי שמגיע לאשפוז, מגיע עד שנגמר התהליך. יש אנשים שהיו בהסתכלות ימים על גבי ימים, בשל מצב מורכב. יש כאלה שאחרי תהליך האבחון אפילו יישארו מאושפזים. במחלקה הם נפגשים עם הפסיכיאטר, הם עוברים תהליך של הסתכלות, כלומר הצוות הסיעודי צופה בהם ומתעד, אנשי הטיפול רושמים את רשמיהם, אנחנו אוספים הרבה מידע כדי לגבש חוות דעת. נעיין בחומר החקירה, נבקש מידע על אשפוזים קודמים או חוות דעת קודמות. נשוחח עם המשפחות והמעורבים. הכל באופן טיפולי עם צורך להגיע להכרעה אבחנתית שתספק תשובות לשופטים - האם האדם היה פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, והאם הוא פסיכוטי עכשיו וזקוק לאשפוז ולטיפול".
לא סתם משתמש ד"ר אסלנוב בדוגמה של מצבים פסיכוטיים. "נכון להיום, המצב הנפשי היחיד שפוטר מאחריות פלילית זה מצב פסיכוטי", אומר עו"ד מעוז. "לא כל הפרעה נפשית או מחלה נפשית מזכה מפטור מאחריות פלילית, ממש לא". ואסלנוב מרחיב: "ההגדרה היבשה, גם החוקית, כדי שמישהו יהיה לא כשיר לעמוד לדין היא שהוא עם 'פסיכוזה פעילה שמשבשת את שיקול דעתו', ולכן הוא נתון להשפעה של הזיות או מחשבות שווא, ופועל על פיהן. זאת אומרת, אין סיכוי שיעמוד בצורה סבירה בבית משפט ויוכל להגן על עצמו".
תן לי דוגמה למחשבות שווא.
"מחשבות רדיפה. כולם נגדו, יש מזימות, יש התארגנות של מערכות העולם והמשטרה והבריאות והשופטים נגדו. לפעמים זו המשפחה זוממת ורוצה לגנוב ממנו משהו. יכול להיות מישהו במצב מאני, שחושב שיש לו יכולות, שהוא המשיח או אלוהים, וכולם מקנאים בו. והכל אמיתי בחוויה. אדם משוכנע שעוקבים אחריו, ששתלו בו צ'יפ, קוראים את מחשבותיו. זו הרגשה איומה ונוראה, שכל מה שאתה חושב כולם יכולים לדעת, ומחפשים אותך. תוך כדי, אני יכול לפרק את הבית ואת החשמל ולחפש איפה המצלמה מוטמנת. להרוס את הקיר.
"ובקצוות אני עלול לרצות למות בעצמי, או לחלופין, להרוג את האנשים שעושים לי את זה כבר חודשים, כי כמה אפשר. אלה דוגמאות חיות. זה קורה ממש. הרבה פעמים. ואנשים במצב כזה גם נוקטים בפעולות של פשע, וזה מסוכן. ובוודאי שכשהם ככה, אין סיכוי לתהליך משפטי סביר כמו שהמדינה הייתה רוצה. כי מבחינתו גם עורך הדין ישר קשור למזימה, גם השופט. היה והדבר הזה ארוך ומשמעותי כמחלה, על פני זמן, וזה גם היה המצב בזמן ביצוע עבירה, הוא גם באמת לא אחראי כמו אדם שהוא לא חולה".
5 צפייה בגלריה
עו''ד בן מעוז. ''לא כל הפרעה נפשית או מחלה נפשית מזכה מפטור מאחריות פלילית''
(צילום: שי אוחיון)
יש לך דוגמה למקרה שהיה קשה במיוחד לאבחון?
"היה אדם שהגיע אלינו הימנעותי, ביישן, אף פעם לא היה מסמר הערב. כמה חודשים לפני שביצע את העבירה הוא התחיל להיות בלחץ ובחרדות. הוא פונה לבתי חולים, ולא ראו מה יש לו. הוא לא הצליח לישון, ותוך כדי המצב הזה הוא תקף אישה באופן מיני. בחיים לא הייתה לו זוגיות, הוא לא התקרב לזה, ופתאום זה מה שהוא עושה. אז הוא נעצר. לשמחתנו האישה לא נפגעה, אבל זה היה אירוע מוזר וקשה.
"הוא בא להסתכלות, ולא היה לנו ברור מה קורה איתו, דווקא בגלל שהוא ביטא תמונה לא קלאסית של תסמונת פרנואידית, נניח. היה צריך תהליך שלקח כמה שבועות עם הפסקות, לנסות לבסס יותר מה הסיפור. אחרי כמה שבועות הגענו למסקנה שזאת אחת הצורות של תחלואה פסיכוטית לא קלאסית, כי עם הנתונים שהתקבלו ראינו שזה לא פתאום, זו לא התפרצות אלימה שבדיעבד הוא החליט לתת לה הסברים, אלא שהכל התחיל כמה חודשים לפני.
"השסעת שלו (סכיזופרניה) התחילה לתת סימנים עוד קודם. הוא צימצם את חייו, השתנתה הווייתו בהדרגה, על פני חודשים, וזה הלך והקצין עם לחצים וחרדות לא מוסברים. ואז עשה את העבירה, במין פרץ. הוא המשיך אשפוז אצלנו קרוב לשנה. וגם כשהוא השתחרר, לא היה לו הסבר קוגניטיבי למה הוא עשה את זה. וזה גם חלק מהמחלה - שהדברים מעורפלים. מה שכן היה ברור שתחת הטיפול הוא לא חזר בשום אופן לסיטואציה שקשורה למשהו אלים או מאיים. זה אדם רחוק ממיניות כרחוק מזרח ממערב. וכמו שהיה מורכב העניין עצמו, היה גם לא פשוט וארוך לטפל כדי לבסס את השיפור. לשמחתי הוא לא חזר למחלה".
בזמן השיחה, אחד המטופלים, גבר צעיר שנראה מבוגר לגילו נעמד מול אחת האחיות, ושופך לרגליה בקבוק מים. "למה אתה עושה את זה?" היא שואלת, ולא ממתינה לתשובה. זו התנהגות שגרתית אצלו, היא כבר יודעת. היא מבקשת מהמנקה שבדיוק עוברת להעביר סמרטוט כדי שאף אחד לא יחליק. "הוא כל יום עושה את זה", היא כמו מתנצלת בשמו. גבר אחר, מסתובב חסר שקט מצד לצד. לפתע הוא מפשיל את מכנסיו ונעמד מול הצוות עירום לחלוטין. אין בו תחושת בושה. ד"ר אסלנוב מבקש ממנו בקשיחות מרוככת להתלבש. הוא מסרב ומתרחק. שני אנשי צוות ניגשים אליו, מכוונים אותו להתיישב על הספסל הסמוך ומסייעים לו ללבוש את מכנסיו מחדש. גם הוא הגיע בצו בית משפט, ונשאר באשפוז.
מכיוון שפסיכוזה פעילה עשויה להיות מסוכנת, אבחנה של אי-כשירות כמעט אף פעם אין משמעותה שחרור מוחלט לחופשי וחזרה לחיים רגילים לחלוטין. "אני אמנם לא אחראי כי פעלתי תחת מחלה אבל אני מסוכן בגללה, אי-אפשר לומר 'תחזור לביתך'", מסביר ד"ר אסלנוב.
עד לאחרונה, משך האשפוז בכפייה בעקבות אי-כשירות היה תלוי בעיקר בוועדה פסיכיאטרית ולעיתים היה קצר משמעותית מעונש מאסר מקביל. ב-2019, שונה החוק. ועדה מיוחדת עדיין מאשרת כל שחרור מאשפוז, אך משך האשפוזים אינו תלוי רק במצבו של המאושפז. "כיום קובע המחוקק, שבמקום כלא תבצע את התקופה המקבילה לריצוי העונש המקסימלי, לא בכלא, אלא באשפוז כפוי שעיקרו טיפול", אומר ד"ר אסלנוב. "אם הסיבה שבגללה היה מאושפז ומטופל היום היא רצח - הסיכוי שהוא ישתחרר תוך שנה-שנתיים שואף לאפס".
אבל זה לא כל כך פשוט וטכני. עדיין נדמה שעבור רבים מהחשודים או עורכי דינם, חוות דעת של אי-כשירות נפשית נדמית כתוצאה עדיפה על פני השלמת ההליך המשפטי, בין אם מכיוון שתיוג של אדם חולה שלא היה מודע למעשיו עדיין עדיף על פני תיוג של רוצח אכזרי וקר לב, ואולי מפני שבתי חולים, גם פסיכיאטריים, נתפסים כעדיפים על פני בתי כלא. "בית חולים זה בית חולים, זה לא כלא", משער אסלנוב. "אין מגבלות, אין סוהרים, אין משמעת. סביר שזה עדיף. יש אנשים שיודעים מה זה כלא ויעדיפו לא להיות בכלא. אבל התהליך לא מושתת על מה שהאדם רוצה".
ובכל זאת, גם הוא מודה שישנם מקרים של חשודים שמגיעים לבדיקה או להסתכלות במטרה מודעת לחמוק ממשפט. או במילים אחרות, מזייפים. "הזייפנים פר סה לא יכולים לזייף לאורך זמן", הוא מבהיר. "זה מסתנן עוד קודם. הם לא כאלה שחקנים דרמטיים שיחזיקו גם את החקירות, גם את הבדיקות, וגם את ההסתכלות. זה דורש להיות אותלו מלידה, וכמה שנים, ולא רק שעתיים של הבדיקה או המשפט או העבירה. אין אדם שהוא בעליל לא חולה שזה יתבטא כאילו הוא חולה כל הזמן. יש הפרעות בדפוסי שינה, בהתנהגות, במחזורי אכילה, בדיבור, בקוגניציה.
"כשאתה במחלקה יש מספר רב של עמיתים מקצועיים שרואים אותך. יש דעות נוספות. זה היתרון הגדול של צוות שלם שמסתכל. הסיכוי שמדובר במחזה או במשחק הוא אפסי. מה שכן יש יותר, זה אנשים שיש להם רקע של תחלואה, ויש להם אפיזודות של החמרה תחת סמים, ואז זה עובר. עם השנים, הם לומדים יותר מה עוזר להם לחמוק מכליאה".
אבל איך בכל זאת אתה יכול לדעת שמי שמולך לא מנסה לעבוד עליך שהוא פסיכוטי? שהוא לא רק מספר לך שהוא רואה נמלים ששולחות לו מסרים?
"יש קריטריונים שאני בודק. אני עובר על הצ'ק ליסט. מקצועית אני יודע מה לראות ואני מחפש אם זה הולם את ההתנהלות, את השיח בינינו, באיזה שלב הוא מספר לי על הנמלים, מההתחלה? אני אסתכל יחד איתו, אשאל אותו איפה הן, אבקש שיסביר לי איך אני לא רואה את הנמלים. האם הוא העלה את עניין הנמלים דווקא כששאלתי אותו על האירוע, או כשמדברים על העבירה הוא לא זוכר כלום.
"אנחנו יודעים מה לזהות. יש משותקים שפתאום קופצים ממשהו. שאת רואה שהם כמו קוראים מדף של סימפטומים. זאת בדיקה מאוד חשובה - לכן הסתכלות אשפוזית חייבת להיות חתומה על ידי רופא שזאת המומחיות שלו. זה עניין של חיים ומוות. צריך מאוד להיזהר. כשאדם מספר לי בדיוק מה הוא עשה, לא מנסה להתחמק ולומר 'זה לא אני', כשהוא מספר שהוא נשאר בזירה למרות שיכול היה לברוח, אני אבדוק איתו למה הוא נשאר. האם היה מושפע ממצב נפשי כלשהו".
אדם בריא לחלוטין יכול ללקות בפסיכוזה רגעית באופן לא צפוי?
"אדם בריא יכול לחלות. זה יכול לקרות בבת אחת, אבל גם אז, אין דקה מדויקת אלא אם זה כתוצאה ממצב רפואי חריף שמשפיע על הקוגניציה, אחרי הרדמה ארוכה, תחת השפעה של סמים. אבל בדרך כלל אין פיצוץ בהפתעה. בדרך כלל היו דברים שקדמו להתפרצות. פתאום הוא פחות ישן בלילות, אוכל פחות טוב, משנה את ההתנהגות שלו. יהיה דיבור על משהו שקשור לתוכן של המחשבות הפסיכוטיות. כשפסיכוזה פורצת, היא מתפרצת על פני ימים או שבועות. משהו משתנה לאורך זמן. כשזה תופס, מישהו לא יוכל לתפקד רגיל. כשזאת לא מחלה, והחלטת לנקום נגיד - כי לא יכולת לשאת את הפרידה, כי ממך לא נפרדים, ואתה מתכנן לרצוח - אתה תוכל להיות ממוקד בעבודה, לחזור הביתה ולרצוח.
"גם במצבים של אלימות במשפחה, מחוץ לבית התפקוד מושלם, לא רואים על הגבר שהוא מכה, לא יודעים מה קורה בתוך הבית. זאת לא סכיזופרניה. זה התקף זעם נרקיסיסטי. כשאדם רוצח כי תפסו לו חניה, זה התקף זעם. אנשים שלא יכולים לווסת את עצמם מתפוצצים ובפיצוץ הזה מתים. זה איום ונורא, אבל זו לא מחלה. זה זעם, תחושת נקם, חולשה. זה לא בגלל שמשהו שיבש את היכולת להעריך את המצב".
מה עם אלה שרצחו ומספרים שראו שחור בעיניים?
"זה אותו רגע שהם רואים רק את הפגיעה של עצמם. אני נבגדתי, הרגשתי מושפל, באותו רגע הם לא רואים שום דבר מלבד עצמם. אם אתה לא אדם סביר אתה תיכנס באוטו של מי שחתך אותך בכביש. זה אומר שאתה לא מווסת, לא שאתה לא כשיר. יש אסור ומותר, זה חלק מהמנעד האנושי שכולנו חווים, אבל לא כולנו רוצחים כשאנחנו נבגדים או חושבים שאנחנו נבגדים".
איך אתה מרגיש אחרי שאתה עושה אבחון או בדיקה לאדם שרצח את זוגתו?
"זה מצמרר. זה אירוע אנושי בלתי נתפס. הסיפורים האלה לרוב מתוקשרים ואנחנו נערכים לכך שהם לא ייחשפו יותר מדי. זה בית חולים ציבורי. הם יכולים להגיע ויחד איתם יגיעו אמבולנסים נוספים ומשטרה. בסוף אלה הפרטיות והסודיות הרפואית של האדם. גם כשמדובר בסיפור תקשורתי שמעניין את כולם, הצוות לא נכנס לתיק הרפואי אלא למטרות טיפול. אחת המטרות היא לבוא נקי, בלי הכעס על איך העזת לעשות את זה. כשהם מגיעים, אני כבר יודע מה הסיפור וקשה להירגע ממנו, ותכף הוא מגיע. כשהוא נכנס אני משהה את המטען הרגשי ונכנס לעניין המקצועי בלבד. אני לא שופט".
חשוד שמנסה לחמוק ממשפט בעזרת אבחנה פסיכיאטרית עשוי להיתקע במשוכות נוספות מלבד הצורך בכישורי משחק על-אנושיים. למעשה, גם אנשים שאובחנו כפסיכוטיים לא תמיד פטורים מההליך הפלילי.
"צריך לבדוק האם העבירה בוצעה על רקע הפסיכוזה", מסביר ד"ר אסלנוב. "למשל, הגיע אלינו אדם שניסה לרצוח את אמא שלו. לשמחתו ולשמחתנו הוא לא הצליח. הוא ראה באמו זהויות מתחלפות, וסיפר שהוא רצה להוציא ממנה את הזהות השנייה, שסירבה לצאת - זה מצב מאוד פסיכוטי. אדם אחר דקר את אמא שלו למוות בסכין כי לתחושתו היא קינאה בו, היא לא עזבה אותו והיה לה ריח של בושם שהוא לא יכול היה לסבול. הוא אחד האנשים היותר נחמדים שנתקלתי בהם בחיים, והוא מאושפז לשנים.
"מצד שני, יש מצבים שאדם יהיה פסיכוטי, אבל יבצע את העבירה בגלל החלטה נוראית שלא נובעת ממחלת הנפש. כדי שאדם יורשע הוא צריך להיות בר יכולת להגן על עצמו. הוא צריך להיות במצב קוגניטיבי תקין, ששיפוטו לא מושפע לרעה ממחשבות שווא, ממוגבלות שכלית קשה, או ממצב שמשבש את יכולתו לקבל החלטות בסיסיות, שיש לו אפשרות בסיסית לשיקול דעת סביר. הוא יכול להיות פסיכוטי ועדיין להבין. הוא יכול להיות כשיר לדין וגם פסיכוטי. זאת מחלה שלא תמיד משפיעה ולא תמיד משבשת הכל. יש גלים שונים במחלה. אם הוא במצב כזה שבו כושר השיפוט שלו רע, הוא לא כשיר עכשיו לעמוד לדין. על בסיס כל הנתונים אכתוב בחוות הדעת אם הוא זקוק לטיפול אינטנסיבי או לאשפוז".
5 צפייה בגלריה
ד''ר צבי פישל. ''זילות מצד מערכת החוק והמשפט בשליחת חשודים ברצח להסתכלות פסיכיאטרית''
(צילום: טל שחר)
אף שהוא מודה שמעטים המקרים שבהם אדם בריא לחלוטין ינסה לזייף מאפס הפרעות נפשיות במסגרת הבדיקה, הוא מאמין שהעלייה המורגשת במספר הפניות לבדיקות פסיכיאטריות כחלק מקו ההגנה המשפטי יוצרת חיבור לא הוגן ולא בריא בין מחלות נפש לפשעים אלימים. "חשוב מאוד להפחית את האוטומטיזציה שמי שמבצע מעשה איום כל כך הוא חולה נפש", הוא אומר. "מה אשמים כל חולי הנפש שלא רצחו בחיים שלהם אף אחד? מה פתאום להגיד על רוצח 'חולה נפש' באוטומט? למה להפחית את האחריות?"
הנקודה הזו מעסיקה בימים אלה את הממסד הפסיכיאטרי כולו לאור ריבוי מקרי רצח הנשים המתוקשרים שעברו דרך מוסדות בריאות הנפש. כך למשל, לאחר שאמיר רז נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, אמר ד"ר צבי פישל, יו"ר איגוד הפסיכיאטרים של הר"י ורופא בכיר במרפאה לבריאות הנפש גהה של הכללית: "די לשלוח באופן אוטומטי חשודים ברצח להסתכלות פסיכיאטרית. ישנה זילות מצד מערכת החוק והמשפט בשליחת חשודים ברצח להסתכלות פסיכיאטרית".
השבוע הוא מסביר כי "מדינת ישראל, כמו כל המדינות בעולם המערבי, מבינה שלפעמים אדם, מתוך מחלה פסיכיאטרית עלול לבצע עבירה. ההחלטה של המדינה במקרה כזה היא שאם אדם ביצע עבירה מתוך מחלה והוא לא היה אחראי למעשיו, יעבור לקבל טיפול בבית חולים פסיכיאטרי או בקהילה, מתוך הנחה שמי שביצע את העבירה זה המחלה ולא האדם. זה מעמיד קשיים כשמקרים כאלה הם לא חד-משמעיים. זאת אומרת, לא תמיד אפשר לוודא איזה חלק ביצע את העבירה - האדם החולה, או המחלה. האם האדם באמת חולה או שהוא מתחזה לחולה במטרה לקבל טובות הנאה? במקרה הזה - התחמקות מעונש.
"נוצר סחף שהוא לא מידתי לטענת אי-השפיות", הוא ממשיך. "הדחיפה שכמעט בכל עבירה, במיוחד בעבירות קשות של רצח, יש ניסיון להגיד - לא הייתי שפוי, לא הייתי אחראי למעשיי, אני לא זוכר מה קרה. הכעס והכאב שלנו הם לא על זה שבן אדם חולה צריך לעבור אבחון פסיכיאטרי ולקבל טיפול. מגיע לו וזה בסדר גמור. הכעס והכאב הם על זה שיש ניסיון להטות את ההליך המשפטי ההוגן והצודק, תוך כדי הארה על משהו שאפילו לא קיים".
מה זאת אומרת לא קיים?
"האדם עצמו, או לפעמים המקורבים לו יכולים להגיד לו, 'בוא תטען שלא היית אחראי, שאתה לא זוכר מה עשית, אולי תצליח'. ברור שבמקרים האלה האדם צריך לקבל הערכה פסיכיאטרית מדוקדקת, אבל האם זה הדבר הראשון שמשפחה של נרצחת צריכה לשמוע? שהרוצח, אדם שהם מכירים ויודעים שאין איתו בעיה פסיכיאטרית, במקום להיות במעצר הולך לבדיקה, ופתאום נפתח אצלם הספק או הפחד שמא הוא ייצא מזה בלי לקבל את העונש שמגיע לנרצחת ולהם? לכן אנחנו אומרים, בעיקר למערכת המשפט, שבדרך כלל יודעת לזהות טוב מאוד - אל תמהרו לשלוח את האנשים האלה להסתכלות. ואם יש חובה - תשלחו, אבל לא מיד. תחשבו שההליך המשפטי לא מבודד, הוא חלק מהעול, הוא נוגע לאדם שרצח, לקורבן, ליקיריו".
לדברי ד"ר פישל, "הרוב הגדול של האנשים שמבצעים עבירות במדינת ישראל אינם מאובחנים ואינם חולים במחלה נפשית. ברור שיש אנשים שמתוך מחלתם יכולים לבצע עבירות. לרוב הן עבירות ברורות כחלק מהמחלה, לרוב אלה יהיו עבירות של אלימות בינונית כלפי בני המשפחה. לפעמים אלימות קשה יותר. זה נדיר שזה קורה מתוך מחלה, זה בעיקר מגיע מהאישיות המופרעת של הבן אדם".
זה הפך לכלי הגנתי?
"כן".
עו"ד מעוז עמד לאחרונה משני צידי המתרס. מצד אחד, הוא מייצג את שירה איסקוב, שהגרוש שלה, אביעד משה, ניסה לרצוח אותה באכזריות בלתי נתפסת לעיני הבן הקטן שלהם. מצד שני הוא מייצג חשוד בן 21 ברצח אמו ברחובות. החשוד הוא בעל רקע של מחלה פסיכיאטרית, שתיכנן מראש את הרצח, הצטייד בסכין יפנית, הכין את חפירה כדי להעלים את גופת אמו וסיפר לשכנה שהצעקות ששמעה היו מעשה קונדס. הוא נשלח בשלב המעצר לבדיקה ראשונית, וכן נבדק על ידי הפסיכיאטרים של שירות בתי הסוהר.
האם היד קלה על הדיו בחתימה על הצווים? האם נעשה בכלי הזה שימוש ציני?
"בתיק הרצח ברחובות, מדובר על נאשם עם היסטוריה רפואית של טיפולים פסיכיאטריים, נטילת תרופות לאורך שנים, מגיל צעיר. יש אינדיקציה למצב נפשי שדורש אבחון. גם בחומר החקירה כשאנחנו רואים שאין מניע שניתן להצביע עליו, זה מחשיד לכיוון של מחלה נפשית שהובילה למעשה. זה נשמע לי הגיוני לשלוח נאשם כזה לאבחון. הרי למה מפנים נאשמים? כל עבירה פלילית מורכבת מיסוד עובדתי ומיסוד נפשי. בשביל להרשיע אדם צריך להוכיח גם את היסוד העובדתי. אבל לא מספיק שאותו אדם לקח סכין, דקר והקורבן מת. צריך להוכיח שמתקיים היסוד הנפשי. לכל עבירה יש יסוד נפשי שונה. סנגורים שנתקלים בסיטואציה שאין להם ברירה אלא לפנות לבדיקות נפשיות, כי אולי שם נמצא הפתרון של קו ההגנה, מנסים את מזלם ובוחנים גם את האפשרות הזאת".
וכשאתה משני צידי המתרס? איך זה עובד?
"אני מסתכל על זה אך ורק מהזווית המקצועית. כשאני מטפל בתיק רצח ומייצג נאשם, כסנגור יש לי אחריות כלפיו והאחריות המקצועית שלי מחייבת אותי להפוך כל אבן ולבחון כל קו הגנה שישרת את האינטרס של הלקוח שלי. זה מחייב אותי בין היתר לבדוק את המצב הנפשי שלו בזמן ביצוע העבירה, קל וחומר כשיש אינדיקציה לכך שקיים חשש שהוא אכן סובל מהפרעה או ממחלה נפשית שפוגמת ביכולת שלו להבין את המעשים.
"כמובן שכשאני עומד מהצד השני, אני יכול להבין את הסנגור שפועל בדרך הזאת. אני מנסה להסתכל על הדברים בצורה מקצועית טהורה. אני לא כועס ולא שופט סנגורים שבחרו לבחון את קו ההגנה הזה, אבל יכול לומר, שכבר מלכתחילה שיערתי שאביעד משה יישלח לבדיקה, ובאותה נשימה הערכתי שזה חסר סיכוי".
ד"ר פישל וד"ר אסלנוב מוטרדים לא רק מהמיזוג התודעתי בין עבירות אלימות ומחלות נפש, אלא גם מהמיזוג הפיזי שנובע מכך. במחלקות הפסיכיאטריות חיים יחדיו מאושפזים מתוקף צו של בית משפט ומתמודדי נפש שלא עשו דבר.
"המערכת שלנו לא מפרידה בין מי שעשו עבירה פלילית לבין חולים במחלה פסיכיאטרית וההתנהגות שלהם למופת", אומר ד"ר פישל, "וכשהם בכפיפה אחת ברור שהאנשים שההתנהגות שלהם יותר סבירה סובלים מהתנהגות עבריינית, בין אם זה ממחלה או שלא".
"היה לנו כאן מאושפז בצו שפשוט התעלל פיזית במישהו עם מגבלה שכלית התפתחותית", אומר ד"ר אסלנוב. "הוא מאושפז אחר בצו, אבל הוא באמת לוקה, הוא באמת משתקם, מרגש להגיד שבתחילת השבוע הצלחנו עם השיקום והוא עובר למסגרת מתאימה. אבל הוא חווה טראומות באשפוז. המאושפז האלים בצו התעלל בו, הרביץ לו, תפס אותו בשירותים. הזמנו משטרה והיא חסרת אונים. למרות שנפתח תיק על תקיפה, אומרים החוקרים, 'אין מה לעשות הוא פסיכיאטרי'.
"החיכוכים במחלקה שיותר מאפיינים אינטראקציות בבתי הכלא הם קשים. הם כל הזמן עסוקים סביב הסמים, ומספיק שיביאו כמה מנות נייס גאי וזה איום ונורא, חולים שלא משתמשים בדרך כלל יעשנו את זה - גם זה קורה. לפני כמה שבועות אדם שאנחנו עמלים יחד איתו, חולה מאוד קשה שהיה מכור לקנאביס, שנה ומשהו אחרי תחילת התהליך שלו, אחרי שכבר היה בבועה פסיכוטית בעצמו ועבר טיפול מאוד מרגש, פתאום התחילה נסיגה. התברר שאחרי תקופה שלא צרך, פתאום נחשף לנייס גאי וקנאביס (שמישהו הכניס), וכל התהליך עלול לרדת לטמיון. לקח שבועיים-שלושה והצלחנו יחד איתו להגיע לשיקום".
בראייה חברתית רחבה, ד"ר אסלנוב סבור שמשהו חייב להשתנות. "בגדול זה יכול להיות עוול למי שבאמת חולה, במובן שכל דבר רע שקורה מיוחס בתודעה לתחלואה נפשית. זה לא הוגן. זו זילות קשה של משהו מאוד ערכי. של אמון בסיסי בבני אדם. מצד שני, זה תפקידו של הסנגור לעשות כל מה שיסייע ללקוח שלו. עם זאת, זה מפעפע, אם כל דבר רע שקורה מצריך הסתכלות - נראה שהוא קשור למחלת נפש - האוטומט הוא שמחלת נפש משמעה סכנה לחברה וזה ממש לא ככה.
"זו בעיה ערכית שצריך לחשוב עליה כחברה. יכול להיות שצריך להיות מבדק ייעודי, כמו להבדיל בחינות השמה לתעסוקה - יכול להיות שכל חשוד או נאשם בעבירות כאלה יזדקק לבדיקה, ואם זה הנוהל, לא חייבים לעשות זאת במחלקה פסיכיאטרית או באשפוז".
פורסם לראשונה: 07:44, 26.02.21
