הפסיכולוגית ד"ר הדס זאבי סלע (50) כתבה את ספר הביכורים שלה, "שיחה טובה", כמעין טיפול עצמי לאחר אחת התקופות הקשות בחייה, שבמהלכה הלכו אימה ואביה לעולמם. "הספר נוצר אחרי שהוריי נפטרו בהפרש של חצי שנה זה מזו", היא מספרת. "שניהם מסרטן, שניהם אנשים צעירים, עובדים ובריאים - עד שחולים. אחרי לכתם נשארתי עם זמן פנוי, כי בתקופת ההתמסרות לטיפול בהם לא קיבלתי לקוחות חדשים. בלילות ללא שינה וגעגוע התחלתי לחבר בין הקבצים שהמתינו שנים ולשבץ אותם בתוך סיפור אהבה.
כתבות נוספות למנויים:
"בניית הסיפור והכתיבה הייתה לי תרפיה. אי אפשר היה לעצור את הרצף. הייתי מרימה את הראש מהמחשב ורואה שכבר שש בבוקר ולא ישנתי את הלילה. כתבתי 700 עמודים, טרילוגיה. 'שיחה טובה' של היום היא חצי. הסיפורים תמיד היו לי בראש. שנים אני ממלאה תיקיות מחשב בסיפורי פסיכותרפיה, חלקם אנקדוטות, חלקם מתארים את הטיפול לאורכו. בכל פעם שהצטרפה לחיי שיטת טיפול חדשה או מטופלת שהעיפה את דמיוני - נוסף סיפור".
גם דרכה המקצועית כמטפלת עברה דרך טראומה אישית קשה ומאתגרת, שבחנה את כוחותיה הנפשיים עד לקצה. "את הדוקטורט שלי כתבתי בגישה הפסיכואנליטית והעמקתי בתיאורטיקנים הגדולים, הרגשתי על גג העולם, היו לי מנחים שהערצתי - אבל אני הייתי במקום אחר, אני התמודדתי עם הבן הבכור שלי, כתינוק זעיר, עם צרכים מיוחדים ונכות קשה שנגרמה בעקבות ניתוח שכשל. הטיפול הפסיכולוגי הקלאסי שהייתי בו לא התאים לי באותה תקופה. שברון הלב והאבל המתמשך שלי בגידול ילד חמוד, חייכן עם מבט מואר אך שונה וסובל, מצאו נחמה בקבוצות טיפול להורים לילדים נכים. בזכות ארבע השנים של חייו למדתי את הכוח המרפא של שותפות הגורל במפגש קבוצתי.
"עם ההתמסרות הטוטאלית לטיפול בו, בן-זוגי שהוא החבר הכי טוב שלי ואני התמודדנו בכך שעברנו לגור בבית הוריי, ופתאום באמצע החיים נהיינו ילדים בעצמנו. אחרי לכתו חשנו צורך לתת לילדים, להורים ולצוותי הגן הטיפולי. לקחתי על עצמי את המשימה לגייס כספים ולראיין הורים לילדים עם צרכים מיוחדים על הצרכים שלהם. הקמנו גינת משחקים גדולה ונגישה לזכרו, בשיתוף ובתוך בית איזי שפירא, הגן שבו היה מטופל ברעננה. זו פינת חמד מאובזרת, חדשנית ופורחת שמשמחת לבבות. למדתי כמה רב ערכן של היזמות והעשייה החברתית כחלק מתהליך הבראת הנפש".
לימים בני הזוג, המתגוררים בקיבוץ מגל, הביאו לעולם שלושה ילדים, וד"ר זאבי סלע החלה להקדיש חלק ניכר מזמנה וממרצה לקהילה. "כשחזרנו משלוש שנים שליחות במלבורן – שם למדתי טיפול ממוקד וקצר, 12 מפגשים למטופל, כי זו השיטה של שירותי הבריאות באוסטרליה – צנחתי אל הרחוב הישראלי, לפרויקטים של נוער בסיכון, ברחובות, בלילות, כמדריכה ראשית של עמותת עלם וכמרצה בקידום נוער במצוקה: בדואי, ערבי ויהודי. גם פה שיטות ההתערבות, שוב, שונות לחלוטין מכל מה שעשיתי קודם. לעיתים כל מה שיש זה ארבע דקות על ספה זרוקה ברחוב לעשות התערבות טיפולית, כלומר שיחה טובה, עם נערה שבורחת מהבית. בלי חדר, בלי גבולות, בלי טישו. לצד הלימודים וההשתלמויות הנצחיות - החיים עצמם רושמים ידע שלא ניתן להחליפו".
סיפור המסגרת של "שיחה טובה" (בהוצאה עצמית) הוא רומן רומנטי סוער ונפתל שגיבורתו היא אריאל, פסיכולוגית מסחררת המתאוששת מעשר שנות אבל בעקבות אובדן בעלה ובתה בזרועותיו השריריות של בן, יזם פרויקטים בתחום האנרגיה הירוקה שעשה את הונו ההתחלתי בתעשיית ההימורים ועלה לארץ לבדו מאוסטרליה. התוצאה המאוד מעניינת היא שאריאל מגדירה עצמה כ"אישה חדשה" שאינה מעוניינת בזוגיות במובן הקלאסי הישן, ואילו בן הוא גבר מדגם משוכלל להפליא המחובר לרגשותיו ואינו מעוניין במין מזדמן בלבד.
"אריאל לא מבטלת זוגיות, היא מציעה מודל של שותפות ביחסים", מסבירה ד"ר זאבי סלע. "קיימת חלוקה בינארית לתכונות גבריות ונשיות - גברים לסקס ונשים לקשר. זה בערך כמו גברים לעבודה ונשים למטבח, לבית. תודה לאל ולגורמים נוספים, אנחנו לא שם. שני הצרכים מתקיימים במקביל ואינם סותרים. העובדה שהורגלנו להכליל ולתייג, כי זו חשיבה 'חסכונית' למוח, אינה אומרת שגברים ונשים לא נושאים בתוכם רצונות ותכונות קרוס-ג'נדר. אומנם אלו תנועות הנשים, הלהט"ביות והג'נדרקווירס שהביאו שיח ציבורי של יצירתיות ג'נדריאלית ומורכבות, אבל חופש מהבינאריות ומהסטריאוטיפיות הוא טוב לכולם ומשרת גם גברים. יש גברים שרוצים לעבוד פחות או לצאת אחרי הצהריים לקחת את הילדה שלהם מהגן או להוריד עומס מבת הזוג - אבל לא נעים להם ממקום העבודה שלהם. הם אומרים: 'זה לא נראה טוב לצאת מוקדם'. יש להם גם צידוק כי שכרם בדרך כלל גבוה יותר. בחדר הטיפולים, כמקום של ביטוי אישי וחופש פנימי, כל רחשי הלב נשמעים, גם אלו שאינם תואמים לחלוקה הזו.
"ניסיתי לכתוב ספר 'רגיש מגדר', ספר שיעורר שיח הנבנה בדיוק מן השאלות הללו. ניסיתי ליצור דמויות מגוונות שנאבקות מול הנרטיב המוכר ויוצרות סיפור משלהן. ניסיתי ליצור אישה עצמאית ורגישה שבוחרת לחיות ללא זוגיות, חופשייה מהציווי הנשי לחפש קשר. נפרדתי מהאישה החזקה שאהבתי מ'חלף עם הרוח', כי נענשה על שהייתה סרבנית קשר והסתפקה ב'לחשוב' על הבעיות שלה מחר. ניסיתי שהגבר שעומד מולה לא יהפוך להיות תלותי בגלל שנהדף. מאוד השתדלתי לא להפוך את התפקידים, לא ליצור תמונת מראה – כי גם היא אינה משחררת את היצירה".
את כותבת על "סגנון התקשרות בטוח", כמאפיין שנשאר לכל החיים. יכולה לפרט?
"מושג ההתקשרות עשה חיל במחקר בפסיכולוגיה. יש משהו מונגש בלומר שתינוקות, כמו גורים, נולדים מונעים לחפש קרבה בכדי לקבל הגנה ותחושת ביטחון. ההתקשרות הבטוחה היא תוצר של הורות נוכחת, תומכת ומגיבה, ובכך מאפשרת לילדים וילדות לחוש מספיק בטוחים/ות בעצמם/ן לצאת ולחקור את העולם שסביב ולהירגע במצבים מאיימים או פוגעים. אחלה צאצא, נכון? התקשרות אמביוולנטית היא תוצר של הורה מתקרב ומתרחק, שיוצר תחושה אצל הילד/ה של חוסר יציבות וכמיהה להשגת יציבות בקשר; והסוג השלישי, התקשרות לא בטוחה, היא תוצר יחסים של התעלמות ודחייה המובילים את הילד/ה לוותר על הפנייה לתמיכה ברגעים קשים. נכון שזה נשמע הגיוני ומוכר? החלק הדטרמיניסטי של המושג התקשרות, והפחות יעיל לטיפול, קיים באמירה שמה שנוצר בינקות קבוע וילווה כל החיים. אם זה היה נכון, לא היו קלפים לאסוף או לזרוק וקופה להחליף. היד שקיבלת בסיבוב הראשון תקועה – אין משחק. אם זה היה נכון לא הייתה לי עבודה".
יש מקרים מדווחים על סם אונס שניתן לגברים על ידי נשים, כמו שתיארת בספר?
"כן, יש. כשעובדים עם נוער בסיכון ובמצוקה יש הכול. המציאות עולה על כל דמיון, לכן בחרתי את הרחוב ואת חיי הלילה להיות הזירה המרכזית של הספר. לשאלתך, לבנים ולגברים נוסף קושי לדווח על פגיעה מינית בגלל הבושה. שוב, בגלל ההגדרה הבינארית הדורשת מגבר להיות חזק ובשליטה. בספר מתקיים ויכוח בין בני הזוג, כשהגבר מתנגד להיות מוגדר כקורבן אונס מכיוון שבחורות שמו לו את הסם בכוס, כשהיה נער במסיבה. זה קטע שגברים קוראים הגיבו עליו. משפטית אישה שמערפלת גבר עם סם אונס ושוכבת איתו מואשמת ב'מעשה מגונה', ולא באונס או תקיפה מינית. אני רוצה להאמין שזה יתוקן בקרוב. שאלות כאלו שעולות בספר מעשירות את השיח ומקדמות אותנו להיות חברה רגישה לכולם".
בתוך הרומן הגדול של אריאל ובן משתלבים ב"שיחה טובה" ארבעה סיפורי טיפול שבהם עוסקת אריאל: קידי, בת לאם ישראלית ואב מהגר עבודה שהידרדרה לתעשיית המין; סיון, נערת אימו עגמומית וקודרת בעלת נטיות אובדניות; לביא, עורך דין צמרת וזכר אלפא שתלטן המטיל חיתתו על סביבתו ומתמכר למין בתשלום; והפתעה – משה רבנו בכבודו ובעצמו, בתפקיד הדמות הטראגית של הסיפור המקראי. משה מגיע למסקנה שהסברים על מצבו לא בהכרח עוזרים, כלומר שובר את האקסיומה של מודעות כצעד ראשון בדרך לפתרון הבעיה.
"אתה בוודאי מכיר את התופעה שאנשים אומרים: 'הייתי בטיפול, אני מודע למצב ולסיבות, גם קיבלתי מהטיפול פרשנויות מרתקות אבל אני עדיין עומד באותו מקום – רק בליווי הסברים מעמיקים'. נכון לומר שמודעות עצמית היא תנאי הכרחי אך בלתי מספיק לשינוי - אני חוזרת על הרעיון הזה בספר. לא ניתן להשיג שינוי ללא מודעות, אך גם היא לכשעצמה אינה מספיקה. הספר מציע מגוון של שיטות התערבות הטמונות בתוך הסיפורים, בשפה שווה לכל נפש. אני משלבת בין שיטות וגישות שונות בהתאם לשלב בטיפול, בהתאם לשפה שהאדם מגיע איתה ומתוך אמונה שצעדי השינוי קשים, אך לכל אחד ואחת יש שביל להתקדם בו, גם אם הוא מכוסה בבוץ ובמהמורות - יש אופק לשאת אליו עיניים".
עם זכר האלפא, לביא, המטרה היא להשתחרר מ"הגורילה הפנימית" – איך עושים את זה? הרי הגורילה היא הדמות שמגינה עלינו מהסביבה.
"הגורילה אכן שמרה על לביא, הוא אימץ אותה בגיל הגן כדי לשמור על מעמדו בשכונה ובפנימייה. היא תקפה והכתה את מי שמנסה לשלוט בו, להתנשא מעליו. היא עשתה אותו 'הכי חזק', ושאף אחד לא יתעסק עם ה'אלפא' הזה - מצא פתרון. כעורך דין הצורך לנצח והתחרותיות קידמו אותו. השליטה גם התבטאה בהתמכרות ליחסי מין עם נערות ליווי. המצפון שלו שלח אותו להקים לנערות הליווי עמותה שמממנת להן לימודים. כשהוא מתחיל להבין שהגורילה אומנם שמרה עליו לאורך שנים, אבל הוא גם מאבד בגללה ומשלם מחיר כבד על ההתנהגויות שלה, הוא מתחיל לחפש פתרונות אחרים מאלו שהתאימו לילדותו.
"כשהמטפלת אומרת לו, 'אתה אדם שבוי בכבלי מעלותיו', הוא מבקש ממנה להרגיע את הגורילה שלו. בקטע הזה הגורילה נכנסת לחדר ומבקשת מלביא שישמור לה חסד עבר ולא ישליך אותה לעת זקנה. היא הופכת להיות חמודה. לביא הוא דוגמה לאדם שמאתגר את גבולות האמפתיה בטיפול. המטפלת יכולה לא להסכים עם המעשים וההתנהגות שלו, אבל מנסה להבין שבעולם שממנו הוא מגיע, הגורילה הייתה ההגנה העצמית האפשרית לו".
"השחרור מגיע מבפנים, מהעולם הפנימי", מסכמת אריאל. איך זה קורה בדיוק?
"במבט-על 'שיחה טובה' עוסק בפתרונות היצירתיים שהאנשים מצאו כדי להתמודד עם מה שהחיים הביאו איתם. אריאל התמודדה עם אובדן, בן עם דחייה הורית בחברת שפע. כל דמות מצאה פתרון שהיה באפשרותה ובכוחות הנפש שלה להפעיל. אריאל ויתרה על קשר זוגי ומצאה פשרה עם 'מאהב בכל נמל', בן נעשה תלותי בהתמכרות להימורים, לביא מצליחן שנהיה רדוף בצורך להשיג את המקום הראשון, קידי בחיפוש האם האבודה ברחובות ובזנות. בלי לשפוט אותם - כל אחד מהם בחר את הכי טוב שהיה יכול עבור עצמו.
"איפה הסיפור מעביר הילוך? כשהרגשות נחשפים, כשכל אחד מהם מבין שהפתרונות שהיו 'יעילים' ואפילו מעולים בעבר גובים מחירים רגשיים כבדים בהווה; שהפתרונות היצירתיים שבהם בחרו עושים 'עוד מאותו הדבר', ומונעים מהם ליצור לעצמם עתיד שונה מהמוכר להם. הם מנסים לקחת סיכונים ולשנות את ההתנהגות, את החשיבה ואת היחסים שלהם. השחרור מגיע מבפנים, בתהליך עדין כמו רקמה. לא ויתרתי להם, הוצאתי אותם אל הדרך, כדי שיפסיקו לשלם את המחירים על הפתרונות שהיו מתאימים בעבר".
