מקובלים בצפת

צפת היא אחת הערים הקדושות בארץ ישראל (בנוסף לירושלים, חברון וטבריה). כמו באחרות, כמעט תמיד היה בה יישוב יהודי. שיא פריחתה הרוחנית היה בתקופת סוף ימי הביניים, לאחר גירוש ספרד. כיוון שהשלטון המוסלמי באזור היה רופף יותר מאשר בשאר חלקי הארץ וכיוון שהיה זה הריכוז היהודי הקרוב היותר למירון - שמאז ומתמיד היווה מקור משיכה בגלל קברו של רבי שמעון בר יוחאי - היא הפכה למקום הריכוז והיצירה של מקובלי הדורות האחרונים.

הבולט ביניהם היה האר"י, רבי יצחק לוריא. לוריא היה בן למשפחה עשירה, ולאחר פטירת אביו לקחה אותו אימו למצרים, לחסות בצל קורתו של דוד עשיר. במצרים נגלה אליו, לפי המסופר, אליהו הנביא, והורה לו לעבור לצפת כדי למסור את תורת הסוד לחיים ויטאל. ויטאל היה אותו זמן בדמשק, אבל השניים נפגשו בצפת. שנתיים למד ויטאל מפיו של האר"י את סודות הקבלה, עד פטירתו של האר"י בגיל 38.