הר-שפי 2001

צריך לחון את מרגלית הר-שפי. נקודה.
שירות הביטחון הכללי קיבל התראות שונות, כולל מהסוכן אבישי רביב. בחור צעיר שהכיר את עמיר ומסר מידע (מטעה) כאילו שמע בשירותים ציבוריים מפי "תימני קטן" שהוא עומד לרצוח את ראש הממשלה.
ראש השב"כ הוביל מסע התעוררת בין הפוליטיקאים כדי להבהיר שיש סיכון ממשי לפגיעה בראש הממשלה.
כשבועיים לפני רצח רבין התקרב אדם לראש הממשלה המנוח בעת שסייר מאובטח במכון וינגייט, והגיע ממש לטווח נגיעה בו, תוך הנפת ידיים וקריאת קריאות גנאי חריפות.
ובכל ההמולה הזו, על-אף הדעה המקצועית המבוססת בדבר ממשות הסיכון, לא שינה השב"כ את הוראות ההגנה על ראש הממשלה. עובדה.
אנשים צריכים לעתים האנשה של הכעס שלהם. מרגלית הר-שפי מודל 1995 היתה האנשה מוצלחת. עם צמה בצד, התנהגות חצופה ומתנשאת, ומידה של אטימות לעוצמת הרגשות סביבה, ולרגישות התגובה הציבורית. עבור אנשים רבים היא מילאה את תפקיד "חפש את האשה" בסיפור העלילה, שהיה דרוש להם כדי להבין איך ומדוע ולמה רצח מישהו את ראש הממשלה.
אבל היום, רגועים אולי רק במעט, אנחנו יכולים להתיר לעצמנו התבוננות מרוחקת יותר, עניינית יותר. מרגלית הר-שפי מודל 2001 היא אשה צעירה, שבנערותה מצאה את עצמה במקום שלא פיללה לו, ואיש אינו יכול לדעת באמת האם הבינה אותו לאשורו. "לאשורו" אני אומר, משום שלא כל מחשבה מניעה אותנו למעשה. זאת עובדה. בשב"כ הייתה מחשבה מבוססת שיש סיכון לראש הממשלה, והמחשבה הזו לא גרמה לאנשיו לעשות את המעשה הדרוש: שינוי נוהלי האבטחה. אם ארגון מקצועי שלם מסוגל להתעלם מהתראות מפורשות ומסימנים בולטים, מה לנו כי נלין כלפי נערה בת 19?
בית המשפט אמר את דברו, ונמתין לראות מה יעלה בגורלה של ההלכה עד לפעם הבאה בה יואשם מאן דהוא בעבירה שכוחת האל של אי מניעת פשע. בינתיים, די למרגלית הר-שפי בדברים הקשים שאמר עליה בית המשפט. ענישתה כהאנשה של כעסינו לא דרושה כדי לזכור את היום הנורא וללמוד את לקחו.


דרור ארד-אילון, עורך-דין