קמחא דפסחא?

מנהג היה בקהילות ישראל בגולה, לתת לעניים "קמחא דפסחא" או "מעות חטים" למי שאין ידו משגת לעשות סדר פסח כראוי. קמחא דפסחא היה חלק חשוב וראוי ממערכת הצדקה והחסד של הקהילות, וצדקה היא מנהג יפה וראוי, במיוחד אם היא ניתנת בסתר מבלי לבייש את המקבל. אלא שצדקה היא עניין ליחיד ולקהילה, לחברה האזרחית, ולא עניין למדינה ולממלכה לעסוק בו ועל אחת כמה וכמה - לא עניין לקידום גופים מפלגתיים בכספי משלם המסים. מדינת ישראל, בדרכה במדרון ממדינת רווחה דמוקרטית אל מדינת ההלכה, הורידה אל ביבי הפוליטיקה גם את הצדקה.
מדינת רווחה דמוקרטית צריכה להעניק לתושביה ואזרחיה בטחון כלכלי מסוים. היא אמורה לאפשר לכל אזרחיה להגשים את הפוטנציאל הגלום בהם תוך שימוש במכשירים חברתיים כוללים ובראשם - החינוך וההשכלה. המדינה גם חייבת לסייע לנזקקים, לאלה שרוצים לעבוד או ללמוד אבל שאינם יכולים בין מחמת מום או נכות, העדר השכלה מתאימה, מצב משפחתי קשה וכיו"ב.
בשום מקרה מדינה אינה מעניקה צדקה או נדבה - היא מקימה מנגנוני רווחה שוויוניים.
לפיכך, כדאי לכם לדעת כי כמעט שלשה מליון ש"ח שילמה מדינת ישראל בשנת 2000 עבור "קמחא דפסחא". את הסכום הזה שילמה המדינה באמצעות כשלושים עמותות חרדיות דתיות, מכספי משלם המסים הישראלי. עיוות על עיוות יש כאן.
ראשית, המדינה לא צריכה להעניק צדקה. כיוון שבכל זאת החליטה לעשות כן, הלכה המדינה וקבעה קריטריונים לזכאות לקבלת צדקה זו. בדין קבעה המדינה מבחני חלוקת קמחא דפסחא, כי היא לא יכולה לחלק כספים אלא על פי חוק יסודות התקציב, לפי מבחנים שווים ואחידים. אלא שבעשותה כן נפגע העקרון הבסיסי של הצדקה - שאין שואלים לנזקק על שום מה ולמה הוא מבקש צדקה ואין מפשפשים בהכנסותיו או בממונו.
שנית, צריך לברר מדוע נזקק חייב לקבל את מצרכיו מעמותה חרדית שעה שמצרכים אלה נרכשים מכספי המדינה? מה לעמותות פרטיות ופוליטיות ולחלוקת כספי מדינה? מן העיתונות החרדית אני למד שהגב' יפה דרעי - העומדת בראש עמותת "יהודה יעלה" תחלק השנה עשרות אלפי מנות קמחא דפסחא וכמוה תעשה גם הגב' ציפורה ישי, רעיית שר הפנים, העומדת בראש ארגון הצדקה והחסד "תפארת חן". מדוע הגב' ישי, או הגב' דרעי או נשים חסודות אחרות מש"ס צריכות לחלק את כספי משלם המסים הישראלי? והאם המדינה צריכה לממן את מפעלות הצדקה והחסד של ש"ס?
ושלישית - מבדיקה שערכתי מתברר שקריטריונים לחוד, ומציאות לחוד. אין איש מפקח למי ניתנו המצרכים המחולקים במסגרת "קמחא דפסחא" ואיש אינו בודק גם ממי נקנו מצרכים אלה. אין לי ספק שעמותות הצדקה האלה, שמימונן בא להן מן המדינה, רוכשות את מצרכי החג מספקים שלא על פי מכרז אלא על פי קרבה לרב עובדיה יוסף ולקהל חסידיו, או לרב אחר שונא ציונות, ממלכה ומדינת ישראל. אין מי שיבדוק בציציות מקבלי הצדקה ואלה, העלובים, הבאים לקבל את המצרכים סוברים בלבם שנדיבותו של הרב עובדיה יוסף, שדיוקנו מתנוסס בכל מרכז חלוקה של ש"ס, היא זו המאפשרת להם ליהנות מסעודת החג. אין הם יודעים את האמת, וגם הציבור הישראלי אינו יודע.
הכסף הוא של משלם המיסים הישראלי החילוני העמל למחייתו, המשרת במילואים והנאנק תחת נטל המס. ממון זה עובר לידיהם של אנשים שבזים לכל מה שמשלם מסים זה מייצג, תוך שימוש ציני ונקלה בעקרון החברתי היהודי הנעלה של צדקה, והכל על מנת לעשות נפשות למפלגת ש"ס, כדי שבבחירות הבאות יתעצם כוחה עוד יותר עד שלבסוף, בגלל בורותו ואדישותו של הציבור החילוני, תשקע המדינה ביוון המצולה של תיאוקרטיה ואנטי דמוקרטית.