עוג'ה תחילה

מאז הסכם אוסלו משגרות ממשלות ישראל המתחלפות לעתים מזומנות, מיני "מסרים" או "איתותים" לערפאת. הואיל והאיש אינו קולט את המסרים, אלה חוזרים ונישנים כריטואל קבוע. כאשר עולה לחץ דעת הקהל בישראל, המערכת הפוליטית פולטת "מסרים". אותם מסרים עצמם. שגרה של מסרים. האם ערפאת הוא שוטה הכפר שקולט את מושג הגרביטציה דרך הלבנה הנושרת מגג הבית על ראשו, או אולי משגרי המסרים עצמם לא קשובים למסרים שהראיס משגר אליהם?
מה בעצם משדר ערפאת, פעם אחר פעם, כאשר הוא מנהל איתנו משא ומתן אלים? המסר פשוט בתכלית: מה שאני, ערפאת, השגתי מכם בהסכמים – בחסות האלימות – הוא כבר נחלתי. יש לי שטח ויש לי ריבונות. עכשיו אני מגדיר את הגבולות (הזמניים, כמובן, עד להחלת זכות השיבה) של שליטתי כגבולות '67. תקבלו את תכתיבי – ננהל משא ומתן ליד שולחן הדיונים. לא תקבלו – האלימות תחגוג עד שתסכימו.
לחכם הקשוב גם לצד השני המסקנה פשוטה: כל עוד ערפאת סבור שאין לו מה להפסיד ממשא ומתן אלים, אלא רק להרוויח – תימשך האלימות עוד ועוד. מי שסבור כי הציבור הפלסטיני יתרשם מעוד כמה מאות הרוגים שלו וילחץ על מנהיגיו להוציא את האלימות מחוץ לכללי המשחק, טועה ובגדול. האפשרות היחידה לעקור את האלימות מן המשא ומתן היא, הבנה של ערפאת שהתהליך גם הפיך. כלומר: גם מה שהשיג עד כה הוא עלול לאבד אם האלימות תימשך.
הואיל ומטרת הפלסטינים היא לקבוע באמצעות אלימות את שטח ריבונותם ומיקום גבולם, המענה האסטרטגי ההגיוני היחיד הוא ליצור שינוי מגמה מחשבתי. אם עד כה התרחב שטח A שבשליטה מלאה של הפלסטינים, ישראל צריכה לנגוס משטח זה לא כתגובה טקטית מול היורים דווקא, אלא במקומות בהם נכון מבחינה אסטרטגית לעצב גבול עתידי מתאים יותר לישראל.
כזה המצב בבקעת הירדן, שם האוכלוסיה הפלסטינית מעטה והתמקמות צבא פלסטיני על גבול ממלכת ירדן עלול ליצור בעייה קשה הן לירדנים והן לנו. העובדה שערפאת התעקש לקבל כפר זעיר ששמו עוג'ה, השוכן על ציר הבקעה, כבר בהסכם אוסלו המקורי, היתה מבחינתו אך סמל להמשך תהליך ההשתלטות על כל השטח. כך יהיה גם אם יאבד את עוג'ה: הדבר יאותת לו כי התהליך הפיך. מי שכבר רואה בעיני רוחו את צה"ל רודף אחרי נערים בחוצות העיר עזה, טועה: לא דין עזה כדין יריחו מבחינה אסטרטגית. עזה החסומה מהווה עקה אסטרטגית בעיקר לפלסטינים, בעוד שבקעת הירדן ובכללה עוג'ה ויריחו, מסמלות עבור ערפאת את החלום הפלסטיני להתרחב מזרחה. אם חשב מי שחשב באוסלו כי הלשום בפתח וכי הפלסטינים יניחו את נשקם לטובת משא ומתן מדיני על פי מגילת האו"ם, באה המציאות ומלמדת כי הדרך לעמאן ובעקיפין גם לחיפה עוברת ביריחו דווקא. עוג'ה תחילה. זה המסר הנכון לשיטתו של ערפאת.