האיש שלא ידע לנצח עוזב

אחרי 15 שנה בניו יורק, עוזב הסמל של הניקס את העיר. פטריק יואינג, השחקן המזוהה ביותר עם הניקס בדורו, ילבש בעונה הבאה את המדים המוזרים של סיאטל, ויפתח שם את הפרק השני, כנראה האחרון, בקריירה שלו. תהיה זאת זריקת התעוררות עבור יואינג והניקס, התעוררות לקבוצה חדשה, לדם חדש, וגם התעוררות למציאות חדשה.
יואינג נבחר כאחד מחמישים השחקנים הטובים ביותר בתולדות האנ.בי.איי, ולבטח אחד הטובים ביותר בתולדות הניקס.
יואינג (38, 2.13), יליד ג'מאייקה, היה כוכב עוד בליגת המכללות. בשנת 81 הצטרף לפרוייקט הכדורסל של ג'ון תומפסון באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בארבעת שנותיו באוניברסיטה השיג 15.3 נקודות ב-62% ו-9.2 ריבאונדים למשחק, כשהוא מנהיג את קבוצתו לשלושה גמרים (82, 84 ו-85). ב-84 הוביל את ג'ורג'טאון לאליפות ה-NCAA, לאחר ניצחון על מכללת יוסטון של האקים אולאג'ואן. בסוף אותה עונה זכה עם נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת לוס-אנג'לס. בשנתו האחרונה בג'ורג'טאון נבחר לשחקן המצטיין במכללות.
עם רזומה שכזה, בחירתו של יואינג במקום הראשון בדראפט של 85, לא הפתיע אף אחד. הניקס, שהייתה מוכה וחבולה בתקופה ההיא, ידעה שזה ישתלם לה, ועם בחירתה בו, נפתחה אחת הסאגות הארוכות והמרתקות בין קבוצת nba לשחקן.
למרות שנפצע ונעדר מ-36 משחקים בעונתו הראשונה 86-85, הוכיח הסנטר הצעיר את עצמו כשחקן דומיננטי גם ב-NBA. את עונת הרוקי שלו סיים עם 20 נקודות ו-9 ריבאונדים. יואינג שנבחר לרוקי השנה, סומן על-ידי ראשי הניקס ככוכב העתיד של הקבוצה.
העתיד נראה ורוד, אבל ההווה המשיך להיות בעייתי. למרות הצלחתו האישית של יואינג, הניקס נשארו בתחתית הליגה. הם החלו בבנייה מחדש של הקבוצה רק אחרי ששחררו את ברנארד קינג וביל קרטרייט, והביאו את המאמן ריק פיטינו לניו יורק.
ללא קינג וקרטרייט, הפך פטריק למנהיג הבלעדי של הקבוצה. בעונת 99-98 קלע 22.7 נקודות לקח 9.3 ריבאונד והשיג 3.5 חסימות למשחק, והוביל את ניו-יורק, ביחד עם מארק ג'קסון, לאליפות הבית האטלנטי.
בעונת 89-90 התעלה על עצמו, עם ממוצעים מדהימים של 28.6 נקודות, 10.9 ריבאונדים ו-4 חסימות למשחק שזיכו אותו בבחירה לחמישיית העונה. הניקס המשתפרים הגיעו עד לגמר המזרח והפסידו לדטרויט.
יואינג לבדו הפך את הניקס לקבוצת צמרת ומתמודדת על האליפות. בעונת 1991-1992 מונה פאט ריילי למאמן ותחת שרביטו הגיעו הניקס במשך 4 עונות רצופות ל-50 נצחונות ומעלה בעונה, כשיואינג שומר על יכולתו המצויינת. היד הרכה שלו, המשלבת כח אימתני מתחת לסל, חכמת משחק וקבוצתיות שלא תמיד אופיינית לסנטרים, הביאה אותו להיבחר לסגל ה"דרים-טים" המקורית. באולימפיאדת ברצלונה רשם יואינג את אחד התארים היחידים בקריירה, כשזכה במדליית זהב.
בעונת 93-94 הגיעה הניקס אל סדרת הגמר של האנ.בי.איי. יואינג, שכמו קללה הרובצת עליו לא הצליח לזכות באליפות מעולם, גילה יכולת טובה בסדרה, אבל ראה בסופה את יריבו מהקולג', אולאג'ואן, נוקם בו על ההפסד ההוא וזוכה בטבעת האליפות. יואינג נאלץ להתנחם בתואר אישי, כשבמהלך העונה עבר את וולט פרייזר כקלע המוביל של הניקס בכל הזמנים.
ב-1995 עזב ריילי למיאמי והניקס שוב שקעו בבינוניות. ב-96 הובאו לקבוצה אלן יוסטון ולארי ג'ונסון, והניקס, ששוב נבנו מחדש סביב יואינג, חזרו לבלוט בליגה. בסוף עונת98-99 שוב עלתה הניקס לגמר הפלייאוף, הפעם נגד סאן-אנטוניו. הפעם יואינג היה פצוע, ושוב הפסידה הניקס את האליפות. בעונה שעברה היה יואינג פצוע במשך זמן רב, ובכל זאת הצליחה ניו יורק להגיע לגמר המזרח, שם נעצרה על ידי אינדיאנה פייסרס.
אחרי 15 שנה עוזב יואינג את ניו יורק, ועובר לצד השני של היבשת, לסיאטל. יואינג כבר לא ילד, בן 38, אולם הוא מעוניין לשחק עוד שנתיים-שלוש, לפני שיפרוש. סיאטל היא קבוצה צעירה, שמנסה לבנות את עצמה מחדש אחרי מספר עונות יפות בשנות התשעים, ויואינג יהיה שם כדי להוביל, יחד עם גארי פייטון, חבורה צעירה של אתלטים מוכשרים. ביחד הם עוד יעשו הרבה צרות בעונה הבאה. דבר אחד בטוח. יואינג כבר סימן את התאריך 27.2.01. היום בו תגיע סיאטל למדיסון סקוור גארדן, לשחק נגד הניקס.