עטיפה קטלנית, חלק ב'

גילה קפלן, מעצבת הבית של הוצאת "בבל", מלמדת ב"ויטל" וב"קאמרה אובסקורה"

"יש הרבה בעיות בתחום העיצוב של כריכות ספרים בארץ. אין עבודה כל-כך יפה או מעניינת, למרות שיש המון אנשים נורא מוכשרים. הסיבה לדעתי היא שרמת התרבות והאסתטיקה של השוק מאוד נמוכים ואת הערכים הוויזואלים מתאימים לכך. כמעט ואין עומק בבחירה הוויזואלית, הרוב שטוח וחד-ממדי. אני באופן אישי לא בוחרת ספרים על-פי עטיפות כקונה, אבל אם הייתי מגיבה רק למראה, לא הייתי קונה ספרים. יש בהם משהו מאוד שרירותי, מאוד לא מסביר פנים ובטח בהשוואה לעבודות שנעשות באירופה, שם עטיפות ספרים לרוב מעניינות אותך לגעת בספר.
"אני מאוד אוהבת את הסדרה של פרוזה אחרת בהוצאת 'עם עובד'. הטיפוגרפיה על נייר חום. יש בסדרה הזו החלטה אמיצה, פשטות שלא מפחדת מעצמה. בדרך כלל אנשים פוחדים משקט ומעמיסים. זהו פורמט קטן, מעניין ואינטימי. בחירת הפונט הולכת עם ההחלטה עד הסוף ויש בזה ערך מוסף לאובייקט".
בין הספרים שעיצבה גילה קפלן: ""המין השני", "החלקיקים האלמנטריים", "ילדה שחורה".

יעל בר-דיין, מעצבת גראפית

"'ארבעה גברים ואישה' של שולמית גלבוע מכר בזכות העטיפה שעיצבתי. הביקורות קטלו את הספר, ולמרות זאת הוא ישב ברשימת רבי-המכר. לדעתי הוא מכר בגלל שעל העטיפה מצולמת אישה ערומה. הצילום עצמו מאוד יפה, מאוד מסתורי, אבל אני אישית שנאתי את העטיפה. ספר נוסף שעיצבתי ואני מאוד אוהבת הוא 'זוכר כמעט הכל' של אהוד בנאי. אהוד רצה להבהיר שהוא לא סופר אלא יוצר מוזיקה. הוא הביא לי תמונות שחשב שיתאימו לעטיפה ובמקביל את המחברת הישנה בה כתב את הזיכרונות. החלטנו להפוך את המחברת לעטיפה, שזה סוג של אמירה שאומרת שמדובר בספר לא סטנדרטי, אבל עם זאת יש בו משהו מצטנע. הוא לא בולט לעין, אין בו התרחשות, הוא כמעט אנונימי, אבל הוא נשאר בזיכרון בזכות הצבעים הפסיכדליים. אני אוהבת אותו כי הוא פשוט.
"אני מאוד אוהבת את העבודה של גילה קפלן מהוצאת 'בבל'. אני אוהבת את 'איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום' של ז'ורז' פרק, בזכות התמונה שמעבירה למתבונן תחושה לגבי מי הבן-אדם שמספר את הסיפור. היא מושכת את העין, למרות הטיפוגרפיה הנקיה ועדינה. לדעתי 'בבל' יצרו שפה עיצובית מקסימה, שבאה לידי ביטוי גם בעטיפה הזו. הטקסט מאוד נקי, העבודה שקטה ולא מתחכמת ומאוד אלגנטית. היא נותנת שקט בתוך חנויות הספרים שהפכו למעין קרקס ויזואלי בשנים האחרונות. גם 'המין השני' של סימון דה-בובואר שייך לאותה הסדרה.
"עטיפת הספר השלישית שבחרתי היא 'ולנטינו' של נטליה גינצבורג. הספר יצא ב'הספריה החדשה', שמאוד מזוהה מבחינה ויזואלית. אני לא אוהבת את הסדרה כי היא סוגרת ומגבילה מבחינה יצירתית, ועם זאת, יש משהו באימג' הנבחר שעושה את העטיפה למצוינת. מצד שני, יש עטיפה אחרת מאותה סדרה, 'שתיקה' מאת יהושע סובול, שלכאורה עונה על אותם קריטריונים. התמונה יושבת באותו המקום והפונט יושב במיקום זהה לזה של 'ולנטינו', אבל העטיפה פשוט מחורבנת. יש בה משהו שלא אומר כלום, בחירת הצבעים לא נכונה, היא תקועה ולא מושכת. זה חבל, כי הספר מצוין. מה שמביא אותי למסקנה שהעטיפה מוכרת כשהקהל לא יודע מה הוא רוצה לקנות. אני חושבת שריבוי ההוצאות הקטנות האיכותיות העלה את הסטנדרט מדרגה. זו הסיבה, לדעתי, שעם עובד החליטו לשנות את פורמט עטיפות הספרים וגם הוצאת כתר הושפעה".

ירמי פינקוס, מאייר בעיתון "העיר", חבר ב"אקטוס" וראש המסלול ב"ויטל"

"יש סיפור מצחיק על איזה מו"ל אחד, לא חשוב מאיזו הוצאה, שאמר שהוא מאוד אוהב לעבוד עם המעצב רענן אליזוב, כי לדבריו הוא מביא מזל לספרים. הוא פשוט לא הפנים את זה שמה שמוכר זה לא המזל, אלא העובדה שמדובר במעצב מוכשר, ושהעטיפה שלו היא זו שמוכרת. עטיפה לא צריכה לספר לנו משהו על הספר, אלא לבנות לו תדמית. העטיפה היא מצומצמת, לכן ניסיון לתת רמיזה על התוכן היא לא לב העניין. עטיפה יוצרת אפיל תרבותי לספר ואתה כקורא מחליט, אם אתה רוצה את המוצר הזה על המדף שלך או לא. לדוגמה, העטיפות של רם אורן נועדו להעביר מסר סנסציוני, צעקני, וולגרי, ומהצד השני העטיפה של 'מיתולוגיות' מאת רולאן בארת' היא ההפך המוחלט. זו עטיפה יפהפיה, אנינה, מסתורית ומסקרנת.
"אני שונא ספרים שיש עליהם ציור של צייר מוכר כמו ב'ספריה החדשה', שעושה את זה שנים. זה לצאת ידי חובה, לעשות את החיים פשוטים, זה עצל ובעיקר זה מוזיל את יצירת האמנות. בארץ כמעט ואין התייחסות לחומריות של הספר ולשאלה מה יקרה כשהקורא יגע בספר, וזה חבל. אני מאוד אוהב את העטיפה של "A Certain Justice" מאת פ.ד ג'יימס. האותיות בולטות והחרב בולטת, וזה מעביר תחושה שמדובר בספר קליל, לא צריך להתאמץ כדי לקרוא אותו. טיול האצבעות על ההבלטות הוא ילדותי וזה מתאים לרוח הספר שהוא ספר בלשי, כלומר חיפוש ילדותי אחרי הרע. אני מאוד אוהב גם את סדרת 'פרוזה אחרת'. הגודל של הספרים נורא חשוב, הוא אינטימי ונינוח, יש בו משהו מדויק וטהור שנותן כבוד לטקסט. זה ספר כיס, נקי, רציני, עמוק ולא מצטעצע. גם 'אנה קרנינה' בהוצאה החדשה של עם עובד זכה לעטיפה מצוינת. רואים את אנה קרנינה לבושה בשמלה עם הגב אלינו, ויש בזה משהו מאוד מסקרן".