מפיגים את המתח

ערימה של גופות מנוקבות, שוטרים בסייברספייס, אינטריגות ב"מוסד", מתכון למוח אנושי מבושל, המון שלג ומזימה של מנוולים שמרעילים את אפריקה בתרופות קטלניות: את כל אלה ועוד תוכלו למצוא ברשימת המומלצים הבאה. כולם יעשו לכם צמרמורת, ובעיקר יעזרו להפיג קצת את המתח שבחיי המציאות שלנו. לא כולם חדשים, אבל גוויות טריות בספרים נשארות טריות לנצח.

הגנן המתמיד, ג'ון לה קארה. הוצאת כנרת, 429 עמ'

כשנגמרה המלחמה הקרה, כשמאבקים עם קרטל הסמים הבינלאומי כבר לא מעניינים, מוצא ג'ון לה קארה, גדול כותבי המותחנים, עניין לגמרי חדש לענות בו. זה מתחיל בגופה של צעירה יפהפיה, חכמה ומרדנית שלא מוכנה לציית לכללי ההתנהגות הנכפים על רעייתו של דיפלומט בריטי זוטר בניירובי, קניה. זה ממשיך במסע צלב של ג'אסין, דיפלומט וגנן חובב, לגילוי זהות רוצחיה של אשתו. זה נגמר בגילוי מחריד של נוכלים ורוצחים בחסות החוק, כאלה שדוחפים לאפריקנים תרופות שהורגות אותם, במקום להציל חיים. ספרו ה–18 של לה קארה מרתק לא פחות מקודמיו.

חניבעל, תומאס האריס, הוצאת מודן, 273 עמ'.

זהו ספר ההמשך ל"שתיקת הכבשים", ולמרות שיש גם סרט המשך, הספר עדיף בעיני על מה שיצא מהוליווד. חניבעל לקטר, אוכל-אדם וגאון, מצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולהתחמק שוב מן הכלא הכי שמור בעולם. מחפשים אותו ברחבי אירופה, ומדי פעם, לשם השעשוע האינטלקטואלי, הוא רוצח קצת. האם אפשר להתאהב ברוע המוחלט, להתמסר לו ולזנוח את ערכי החוק המהוגנים? תשובות בספר, ואולי גם בסיוטים. לא מומלץ לחולי אולקוס ובעלי קיבות ולבבות רגישים.

יהודים קשוחים, ריץ' כהן. מודן.

אם השמות באגסי סיגל, מאיר לנסקי, לואי לפקה, ארנולד רוטשטיין ואחרים לא אומרים לכם דבר, סימן שבשיעורי ההיסטוריה של עם ישראל לא יצא לכם להיתקל במאפיה היהודית-אמריקנית שפעלה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בשיתוף פעולה מלא עם הסיציליאנים והאיטלקים, ולפעמים גם באכזריות שלא נפלה מזו של הגויים. זוהי היסטוריה מתועדת אבל גם קצת מחוייכת של שלל טיפוסים מבני עמנו שאיכלסו את סמטאות שיקגו האפלות בימי הזוהר של הפשע המאורגן.

הדון האחרון, מאריו פוזו. מעריב –הד ארצי.

אתה יכול להוציא את המשפחה מחיי הפשע, אבל אי אפשר להוציא את המאפיה מן המשפחה. כשדון קלריקוזיו מחליט שנכדו האהוב זכאי לחיים מהוגנים בחסות החוק, העניינים מתחילים להסתבך, מפני שמשפחות של מאפיוזי אינן מתאיידות סתם כך ועוברות לגור בפרברים. יש המון דם בספרו האחרון של מאריו פוזו המנוח, מחבר "הסנדק", אבל יש בו גם כמיהה לנורמליות שלא תבוא על סיפוקה, בספר או מחוצה לו.

מפרץ הוואנה, מרטין קרוז סמית'. מודן.

מחברו של "פארק גורקי" האלוהי שולח את הסוכן הנצחי והמצפוני שלו, ארקדי רנקו, מתוך חומות הקרמלין המתמוטטות אל הבתים המתקלפים על חוף הים בקובה המתמוטטת, שם מתרחשת מזימה תלת-ראשית שמתחילה בהיעלמות של דיפלומט רוסי ונגמרת, כמו תמיד אצל רנקו, בעגמומיות של פענוח התעלומה והשיבה הקודרת הביתה. בדרך הוא מתאהב בשוטרת קובנית קשוחה, צינית לא פחות ממנו אבל סקסית קצת יותר.

משוואה עם נעלם, אורי אדלמן, כתר.

היש אי בזה, לגמרי במקרה, מי שלא מכיר את הספר המצוין? כל מה שרציתם ממותחן ומצאתם רק בחלומות: קצב מסחרר, צרות בשרותים החשאיים, מין זמין, סחרורי עלילה שמאיצים את קצב הלמות הלב וממלאים את הקורא באדרנלין.

צלב הדרום, פטרישה קורנוול, כתר.

קורנוול בילתה חלק מחייה בתוך מכון פתולוגי, והגיבורה הכי מוצלחת שלה היא דוקטור קיי סקארפטה, (ב"חוות הגופות" למשל) פתולוגית משטרתית שמחלקת גוויות לחלקים קטנים בלי להניד עפעף, אבל כשהיא פושטת את החלוק היא נעה בין סנטימנטליות לבין ציניות מבורכת. גם כשהיא נפרדת מסקארפטה לטובת דמויות חדשות של שוטרות ושוטרים, כמו בספר הזה, עדיין נשמר מתח עלילתי ראוי בצד דקות-הבחנה למשוגותיהם של בני אנוש, לא חשוב מאיזו עידה.

כשהרוח נושבת, ג'יימס פטרסון, כנרת.

זהו מותחן מדעי, באמצע הדרך בין סיפור רצח מקפיא ופרק של "תיקים באפלה", בלי חייזרים. וטרינרית חביבה מבכה את הרצח המזעזע של בעלה הרופא, ועוד לפני שהיא גומרת קופסת טישוז, מתרחש עוד רצח. האף. בי. איי נכנס לתמונה ושולח סוכן לגמרי לא קונוונציונאלי לטפל בפרשה, אבל השניים עתידים לגלות כי הפרשה אינה אלא קונספירציה מתועבת להרוג יותר מדי אנשים בחסות אינטרסים מדעיים טהורים.

מידה של צדק, פי. די. ג'יימס, אורעם.

שיקספיר כתב ב"הנרי הרביעי" כי ראשית עלינו להרוג את כל עורכי הדין. זה קורה בספר האחרון של פי.די. ג'יימס המצויינת, נצר מעולה לשושלת אנגליות אקסצנטריות שמנהלות חיים בורגניים להפליא וכותבות מותחנים מקפיאי דם. את ונשיה אולדריג', פרקליטה בכירה ומעצבנת, תאהבו לשנוא ולא ממש תתאבלו כשהיא תירצח: אבל אז מגיע גיבורנו, סופר-דופר-אינטנדט דלגליש, שמספר לספר עולה בדרגה ומגלה כמה עולמנו לא מושלם. המותחן שובר את חוקי הז'אנר בהכירו בכך שבימינו, תפיסתו של רוצח אינה ערובה לתיקון עולם. לא תמיד אפשר לעשות צדק. הצדק, בדומה לנחש, הוא יצור חמקמק וערמומי.

פילגש בגבעה, שולמית לפיד. כתר.

ליזי בדיחי, העיתונאית עם עגילי הפלסטיק והמסטיק, יקירת באר שבע הבדיונית, מסתבכת שוב. יש רצח, אבל זו רק ההתחלה, כיוון שהפעם ליזי סוף סוף מוצאת חבר יציב שמת עליה, והוא במקרה עורך דין צפוני צעיר ונמרץ, ובמקרה הם פועלים הכי טוב כצוות, וכמו תמיד במותחנים של לפיד יש לא מעט הומור בתוך הזוועה. לאוהביה של ליזי בדיחי מומלץ להמתין גם לפרק הבא בסאגה שלה: התעבור סוף סוף לכתוב בעיתון ארצי? האם תגדל משפחת עיתונאים-בלשים לתפארת? נחכה בסבלנות.