נבחרת ישראל: בוחרים בחיים

בכל תחרות כדורגל, בליגה או בטורניר בינלאומי, יש תמיד משחק אחד שקובע את המומנטום של המתחרות. זה לא חייב להיות תמיד המשחק הכי חשוב בטורניר, אלא ציון דרך שקובע לאיזה כיוון ממשיכים. אם ניקח לדוגמא את ליגת העל שהסתיימה זה עתה, הרי שמשחק המומנטום היה התיקו המאופס בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה בסיבוב השני. מאותו רגע צללה בית"ר וחיפה נסקה עד לאליפות.
משחק המומנטום של נבחרת ישראל במוקדמות הגביע העולמי 2002 התקיים אתמול (ד') באצטדיון רמת גן. ישראל יצאה ממנו גדולה, לא פחות. בניגוד להלך הרוח הפסימי ששרר בין אנשי המקצוע בימים האחרונים, הוכיחו הבחורים של ריצ'רד נילסן כי הם עדיין חיים ובועטים. אם ישראל הייתה חוטפת נוק אאוט מהחבורה הברוטלית של קמאצ'ו, היינו עוסקים היום בסבב מינויים של שחקנים וספקולציות על המאמן הבא. במקום הבחישה הרגילה אנחנו יוצאים לחופשת הקיץ עם קורטוב של שביעות רצון. עם ישראל חי.

הסוד: עבודה שקטה

המשחק נגד ספרד הוכיח, לכל מי שעוד פקפק, כי העבודה השקטה של המאמן הלאומי מתחילה להניב פירות. נתחיל דווקא בצד ההתקפי: השער של רביבו בדקה הרביעית היה השער העשירי של ישראל בטורניר. שבעה מתוך עשרת הכיבושים שלנו באו בעשרים הדקות הראשונות של המשחק. 70 אחוז. נילסן הבין שאחת הבעיות של השחקנים שלנו היא הסיבולת הפיזית, ולכן ישראל פותחת את המשחקים בהסתערות על היעד. אחרי הסערה מגיעות דקות השקט וכאן אולי החידוש הגדול ביותר: ההגנה של ישראל משחקת כדורגל אגרסיבי מאוד מצד אחד, אבל רגוע ומסודר מהצד השני. גם כשספגנו שערים בטורניר הזה לא באה אחריהם התמוטטות. אפילו חילוף בעמדת השוער, מתכון בטוח לבלגן, לא הוציא את ההגנה שלנו מהריכוז.
אל חמשת שחקני ההגנה מצטרפים אורן זיתוני ועידן טל, שני השחקנים שראויים לחלוטין לתואר 'השחקן המשתפר של הנבחרת'. זיתוני עבד השנה עם מאמן ששיחק בדיוק בתפקיד שלו, וזה הוסיף המון ליכולת ולהבנת המשחק שהקנה לו אלי גוטמן (ששלף אותו מצפרירים חולון). בכושרו הנוכחי שווה זיתוני לפחות 20 משחקים בעונה במועדון מהדרג האירופאי השני.
מול ספרד נחשפנו לראשונה לשידורג האדיר שעבר עידן טל העונה בליגה האנגלית. טל איננו שחקן מבריק ולא השיג חוזה בפרמייר-ליג בזכות יכולתו מול השער או מסירותיו הגאוניות. טל הגיע לאנגליה בזכות התכונה הבולטת שלו ככדורגלן: ניידות. האיש פשוט לא נח רגע והוא שחקן מהסוג שהמאמנים הכי אוהבים. השער שלו בליכטנשטיין הוציא מנילסן חיוך גדול, שנה שלמה הוא עובד על כדורי קרן, והנה הגיע הדובדבן. למרות שאם הייתם שואלים את הדני הוא היה מוותר על השער של טל עבור העמידה הנפלאה של הנבחרת מול 9 הקרנות של הספרדים. ספרד היא אלופת העולם בהבקעות מהקרן. אתמול היא נותרה מיובשת מול הגנה שהייתה מוכנה לכל סוגי ההגבהות.

שהילד ילמד קצת

הויכוח היחיד שהיה לנילסן עם הקהל אתמול נסב סביב שיתופו של יוסי בניון. הקהל רצה את הילד על הדשא לפחות רבע שעה לפני הסיום. נילסן נתן לו רק חמש דקות. גם בסוגיה הזו צריך לחלק מחמאות לדני: נילסן מודע לעובדה כי עומדים לרשותו רק ארבעה כשרונות, כאשר לשלושה מתוכם (רביבו, נימני ובניון) תכונות דומות. נילסן מנסה לתמרן בין הארבעה מבלי לפגוע במשחק הנבחרת, תוך ניסיון להפיק את המקסימום מארבעת האסים שבחפיסה.
כולם ראו שכבר אחרי חצי שעה נגמרה לברקוביץ' הבטריה. למרות העייפות, אייל המשיך לרוץ על האדים של הדלק. אייל הראה אתמול לכולם הקרבה מהי. חבל שבניון לא הפנים את המסר של המאסטרו. כל דקה במדי הנבחרת צריך להרוויח בכבוד. בניון, שכעס על הדקות המעטות שקיבל, ירד לחדר ההלבשה מבלי להצטרף לשאר השחקנים שהלכו להיפרד מהקהל. בכך למעשה חיזק בניון את הנחת העבודה של נילסן: באמת יש לו עוד הרבה מה ללמוד.
מחמאות מגיעות לנילסן גם על הניטרול האלגנטי של המוקש שהכינה לו העיתונות: הדני הוכיח כי הנבחרת שלו היא לא איגוד הפינג פונג או התאחדות הקאייקים. יש לו קבוצה מלוכדת ובוגרת שיוצאת לחופש הגדול בראש מורם. בראשון לספטמבר, היום הראשון ללימודים, יוצאת הנבחרת למשחק גורלי בבוסניה. מי היה מאמין שקברניט ויקינגי בעל צליעה קלה יהיה זה שיעזור לישראל למצוא מחדש את רוח הלחימה שנדמה היה כי עזבה אותנו לנצח.
לא. עוד לא צריך שתדליקו לנו נר.