הייאוש נעשה יותר נוח

זה נשמע מעט כמו הספד, אבל האמת היא, כי במאה הימים שחלפו מהקמת הממשלה החדשה, הכנסת מתפקדת בין ייאוש לשעמום. נקודת האור של האופוזיציה הקטנה, היא אותן פעמים שבהן היא מצליחה לנצל את עצלנותה של הקואליציה השבעה והרחבה שהקים שרון.
בכל יום מאשרת הכנסת לפחות 2 חוקים שהממשלה התנגדה להם. התרגילים הפרלמנטריים לא מסובכים ומסתמכים על העדרם של מרבית הח"כים ובמיוחד השרים מהמליאה. "אני דואגת למקם את הצעת החוק שלי בתחילת הרשימה או בסופה", מספרת חברת כנסת, "כשמגיעים לתור שלי הח"כים עוד לא הגיעו או כבר הלכו הביתה אבל החברים שלי ליד הזמזמים".
ח"כ אחר מספר על ספירה זריזה של הנוכחים באולם, "ואם יש יותר ח"כים מהקואליציה אני מושך את התור. אם אין אני מתפלל שהם יישארו במזנון ומשתדל לעשות כמה שפחות רעש. שלא יבואו חלילה".
יו"ר הקואליציה ח"כ זאב בוים אמור להיות השומר שמונע פעולות כאלה. לדבריו הוא מצליח, אבל עם הרבה זיעה. "אני מרגיש כמו גננת, השרים של העבודה לא טורחים בכלל לבוא לכנסת וכבר שלחתי מכתב תלונה לרה"מ". שרון עצמו נאלץ השבוע לבוא למליאה כדי לבלום את העברת חוק הגליל, הצעת חוק פרטית של ישראל כץ, דווקא ח"כ מהקואליציה, ודווקא חוק שרה"מ תמך בו בעבר.
כן, גם להצעות החוק של ח"כים מהקואליציה מרבה הממשלה להתנגד. ראש הממשלה הבהיר שהצעות חוק פרטיות שיש להן עלות כספית גבוהה או השלכה מדינית ימצאו את מקומן במכונת הגריסה. לשם כך פועל מנגנון סבוך: ועדת השרים לענייני חקיקה דנה בכל יום שני ברשימת הצעות החוק שאמורות לעלות להצבעה באותו שבוע. "דנה", זו הגזמה לתיאור פעולת הוועדה: "60 שניות לוקח לנו לאשר או לדחות את תמיכת הממשלה בחוק", מספר אחד השרים החבר בוועדה. הנהלת הקואליציה מקבלת מידי הוועדה את החוקים ופותחת דיון מקיף מעט יותר שלעיתים תוצאותיו סותרות את החלטות ועדת השרים.
במקביל, מתנהלת מערכת חיזורים של מציעי החוקים אחר השרים שהחוק עוסק בתחומם בניסיון לזכות באישור. "השרים קיבלו כוח עצום לעומת מה שהיה להם", קובל ח"כ איתן כבל, "ביכולתם למנוע או לקדם את החוקים שלנו", האם אין בכך פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות? "בוודאי", אומר יו"ר ועדת החוקה ח"כ אופיר פינס. "אבל כך זה היה תמיד, עכשיו זה פשוט יותר בולט".
ההשוואה לתקופת ברק בלתי נמנעת. הכנסת היא אותה כנסת אבל האנרגיה, או יותר נכון היעדרה של האנרגיה, עושה את הבדל. הצלחות אופוזיציוניות קטנות נעלמות בבליל התקשורת העוסק בביטחון. ח"כ זהבה גלאון ממרצ, למשל, הצליחה השבוע להעביר בניגוד לעמדת הממשלה הצעת חוק העוסקת בהבטחת הכנסה לנשים מוכות השוהות במקלטים. הידעתם? סביר להניח שלא. ח"כ אילן גילאון העביר חוק העוסק בחובת המשטרה לדווח לאזרח שעבר עבירה כי עליו לשלם קנס. מישהו שמע על זה? ספק.
ח"כ שרוצה לבלוט חייב לתקוף את הח"כים הערבים או להיות ח"כ ערבי שתוקף יהודים על אדמה זרה או קורא לרמטכ"ל "אחראי לרצח|. כך זכו אחמד טיבי, אליעזר (צ'יטה) כהן, ישראל כץ, מיכאל קליינר, וצבי הנדל ב-15 דקות התהילה שנגנזו מהם בתקופת ממשלת ברק. וכך הצעות החוק היחידות שזוכות להדים תקשורתיים או פרלמנטריים היו אלה העוסקות במעמדם של אש"פ, השב"כ, כך, ערביי ישראל ופעילים פלסטינים.
חוק ביילין, לעומתם, חוק חשוב ומהפכני שחולל סערה רבתי בתקופת הממשלה הקודמת, זכה רק לשורות בודדות בסוף העמודים הפנימיים של העיתונים היומיים כשצלח את הקריאה השלישית. ספק אם היה זוכה כלל לאזכור לולא אחד האסירים בו עוסק החוק הוא אריה דרעי. התקשורת גם נוטה שלא להבליט הצלחות אופוזיציוניות מצטברות. "בתקופת ממשלת ברק כשהאופוזיציה הצליחה להעביר חוק אחד, למחרת היתה כותרת 'מפלה לקואליציה', מתלונן אחד מבכירי הקואליציה הקודמת, "היום גם כשהאופוזיציה מצליחה להעביר 3 חוקים ליום זה לא מעניין. ביום שבו תתפרסם סוף סוף מפלה לקואליציה שרון ישים סוף להברזות של הח"כים והשרים שלו מהמליאה". נו, אז יש תקווה.