סיכום NBA: חזרה לעידן הטיטאנים

המיתולוגיה היוונית מספרת כי העולם כפי שאנו מכירים אותו, קם על ברכיהם של ענקים קדמונים רבי עוצמה, מעוררי פלצות ועשויים ללא חת. קראו להם הטיטאנים והם שלטו בעולמנו שליטה אבסולוטית בלתי מעורערת. האיום היחיד על שלטונם היה המאבקים הפנימיים האכזריים והבלתי מתפשרים על הבכורה בעולם הכאוטי שהם עצמם יצרו. קרונוס, אוראנוס, הציקלופים ושאר תאבי השליטה היו עסוקים כל כך בעצמם, שהם לא שמו לב לחונטת האולימפוס שהתגבשה להם מתחת לאף.

כוח המוח

זאוס, פוסידון ושאר הזאטוטים, היו אמנם קטנים וחלשים יותר, אבל זריזים ומתוחכמים יותר ואסתטיים יותר. בכוח המוח הערימו הצעירים על הטיטאנים האנכרוניסטים, מרדו בהם, ירקו להם בפנים ומחקו אותם מעל פני האדמה. מאז אותם ימים נוראים שלטו אלי האולימפוס בעולם, ביד רמה ובזרוע נטויה, יש האומרים עד עצם היום הזה. אולי? אבל לא ב-NBA.

הגרסה האמריקנית

שנות החמישים, השישים והשבעים היו שנות השליטה של הטיטאנים בעולם הכדורסל האמריקני. ג'ורג מיקאן (2.11 מ') ממינאפוליס לייקרס בשנות הארבעים והחמישים, ווילט צ'מברליין (2.16 מ') מפילדלפיה 76' וביל ראסל (2.08 מ') מבוסטון סלטיקס בשנות השישים וקארים עבדול ג'באר (2.17 מ') ממילווקי באקס והלייקרס בגירסה ההוליוודית שלהם בשנות השבעים ותחילת השמונים. ארבעת הפסגות של ה-NBA עמדו שנה אחר שנה במרכז הצבע, במגרש ומעל דפי העיתונים. הרכס ההררי העצום הזה, גבוה וארוך עוד יותר מרכס הרי הרוקי האמריקני, נפסק בתחילת שנות השמונים.

קאמבק של ענקים

מג'יק ג'ונסון (2.06 מ'), לארי בירד (2.07 מ'), אייזיאה תומאס (1.85 מ') וכמובן מייקל ג'ורדן (1.97 מ'), אל יווני בפני עצמו) הגיעו לליגה של הגדולים והפכו אותה על פיה. פתאום מצאו עצמם הסנטרים בדרך למטה, וכידוע, ככל שהם גדולים יותר, הנפילה שלהם קשה עוד יותר. פטריק יואינג, דייויד רובינסון, רוברט פאריש ואפילו האקים אולאג'ואן, ניסו בעשרים השנה האחרונות להחזיר את ימי הזוהר של הענקים, ללא הצלחה רבה. השנה, היה זה שאקיל או'ניל, שחקן ענק בכל מובן המילה, שהחזיר את הסנטר למרכז ואת עולם הכדורסל לימי הטיטאנים של פעם.

עונה סדירה מפוזרת

עונת 01'-00' היתה מהמפתיעות ביותר מזה זמן רב. העונה הסדירה היתה מרתקת ורבת התהפוכות, והציגה כוחות חדשים בדמותם של שחקני חוץ מבטיחים כמו וינס קארטר, קובי בראיינט וכמובן אלן אייברסון. קבוצות התקפה אטרקטיביות כמו סקרמנטו קינגס, מילווקי באקס ואפילו הלייקרס של השנה, מצאו את עצמן בטופ של הליגה. או'ניל, ה-MVP דאשתקד, היה בגדר ענק רדום, אחד כזה שאף אחד לא רוצה להעיר.

להאבק עם השאק

למעשה, כל הקבוצות שבנו את עצמן בקיץ כדי להאבק עם השאק, לא ממש הסתגלו לליגה של אייברסון, קארטר ובראיינט וכידוע גם שאקיל לא. מי שדי הפתיעה כשהגיעה ראשונה לקו הסיום היתה הקבוצה היחידה שהצליחה לדכא את כולם לאורך כל העונה - סאן אנטוניו ספארס ואז הגיע הפלייאוף...

הפלייאוף, סיפור אחר לגמרי

22 באפריל, סיבוב ראשון של הפלייאוף במערב - שאקיל והלייקרס מארחים את חבורת ה'האק דה שאק' מפורטלנד. הבלייזרס, הקבוצה הטובה ביותר על נייר החשבונות של פול אלן, נקרעה לגזרים על ידי הסנטר הטוב בעולם. סקרמנטו, יריבה מרה של הלייקרס בשנה שעברה ולאורך השנה, לא מצאה כל תשובה לשאקיל בהגנה וניסתה לתת אותה בהתקפה, זה הספיק רק לארבע הפסדים צמודים. ואז הגיעה סאן אנטוניו בגמר. טים דאנקן ודייויד רובינסון יכולים לעצור את שאקיל? כמעט, אבל מי נשאר לעצור את בראיינט? אף אחד, והלייקרס בגמר אחרי סוויפ קליל.
במזרח לעומת זאת היה מותח הרבה יותר, הרי שם אין סנטרים דומיננטים וגארדים טובים יש הרבה, אבל הטוב מבינהם הוא כנראה התשובה מפילדלפיה. אייברסון הוביל את הסיקסרס הפצועים והחבולים עד לסדרת הגמר.

סדרת הגמר ונגמר

הפסד הבכורה של הלייקרס בפלייאוף, במשחק הראשון בסדרה, חשף את החולשות של הבק קורט ההוליוודי השחצן של האלופה. אייברסון לקח את המשחק לקו האחורי והדהים את העולם. הדהים גם את הלייקרס? לא ממש. דיקמבה מוטומבו הדהים את שאקיל? לא ממש? אף אחד בעולם לא יכול לעצור את שאקיל מלבד השף במסעדה האהובה עליו. בארבעת המשחקים הבאים בסדרה, שאקיל ביסס מחדש את תפקידו של הסנטר כמוציא לפועל וכשחקן ציר אמיתי, לא רק כהגדרה. התוצאה הברורה של הדומיננטיות שלו - ארבעה ניצחונות רצופים של הלייקרס ותואר אליפות שני בשנתיים.

סיבות לאופטימיות

הלייקרס כבר הצהירו על כוונותיהם לקראת שנה הבאה - אליפות שלישית ברציפות ויותר. האם יש משהו שמישהו יכול לעשות כדי למנוע שושלת חדשה? אולי...
ה-repeat הפך לתופעה נפוצה ב-NBA בשנים האחרונות ובכל פעם שזה קורה מדברים על שושלת חדשה, בדרך כלל התואר השלישי קשה הרבה יותר והרבה תלוי בתיאבון (לתארים) של שאק ובתיאבון המוגבר של בראיינט לפרסום וחשיפה. המשימה של פיל ג'קסון לשמור על מתח תחרותי לאורך שלוש שנים רצופות ולפרק את המתח בין השניים על השליטה בממלכת לוס אנג'לס.

חונטה חדשה

מתחת לפני השטח מתגבשת לה חונטה חדשה, בפילדלפיה, מילווקי, סקרמנטו, פורטלנד ואפילו יוסטון. בנוף החדש של השמירה האיזורית ועם זאטוטים מרדניים ומתוחכמים שאורבים בדרך לכבוש מחדש את האולימפוס, ייאלץ הטיטאן היחיד בליגה לעבוד קשה כדי להמשיך ולשלוט בעולם.