שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "מר גרין" בקאמרי: פיסת חיים מרגשת ואפקטיבית

    "הקאמרי" חוזר לשורשיו הקאמריים ומנפק הצגה קטנה שהיא מארג עדין, רגיש ואינטיליגנטי

    המחזה "מר גרין" של ג'ף ברון יעלה ביום חמישי הקרוב על בימת תיאטרון הקאמרי. טוב, לא ממש על בימת הקאמרי, שכן בתיאטרון התל-אביבי מנסים ומצליחים בינתיים לתת קונטרה לאולם "הבימרתף" של התיאטרון המתחרה, ומה שהחל כקונספט ניסיוני של הפקות בחדר החזרות של התיאטרון, הפך לנקודת חן ראויה, ויש לומר קאמרית במלוא מובן המילה. אחרי "קופנהגן" של מייקל פריין בבימויו שובה הלב של מיכה לבינסון, יארח חלל חדר החזרות את "מר גרין" בבימויו של אלון אופיר, שמביים לראשונה הצגה בתיאטרון רפרטוארי. זהו מחזה קאמרי קטן, שמנענע את הצופה בין בכי, חמלה וצחוק ובין עבר לעתיד. מחזה לשני שחקנים נפלאים (יוסי גרבר ומיכה סלקטר או אביתר לזר) שטווים יחד - ולא מעט בזכותו של הבימאי הטרי - מארג עדין, רגיש ואינטיליגנטי.

    בין יידישקייט להומסקסואליות

    מר גרין, יהודי קשיש, רגזן ונרגן, שאיבד את אשתו לפני מספר חודשים, נקלע לתאונת דרכים ברובע היהודי בניו-יורק. בית המשפט פסק לרוס גרדנר, שכמעט ודרס את הזקן, שישה חודשי עבודות שירות במסגרתן הוא מחויב לבקר את מר גרין אחת לשבוע בדירתו המוזנחת שבעליית הגג של בית דירות טיפוסי. בין גרדנר, איש עסקים צעיר, לבין הזקן, שלכאורה אינם חולקים דבר במשותף מלבד יהדותם, נרקמת מערכת יחסים מורכבת שעוזרת לשניהם לקלף את השכבות הפנימיות, להיפתח ולחשוף את הפחדים, הכאבים והבדידות שבחייהם. נקודת המפנה שמאפשרת דיאלוג בין השניים היא הקשר היהודי, והנקודה שבה כמעט ומסתיימת מערכת היחסים ביניהם היא כשמתגלות למר גרין נטיותיו ההומוסקסואליות של גרדנר.

    פיסת חיים ממוקדת

    הבימוי והמשחק הרגישים מסייעים להפקה הצנועה הזו לשאוב את הצופה כליל לתוך עולמה. "מר גרין" הופכת ליותר מהצגה; היא פיסת חיים קטנה וממוקדת. יוסי גרבר לא מגלם את מר גרין, הוא מר גרין עצמו. הוא כל מה שכולנו סוחבים במזוודת השורשים שלנו: ספרי טלפון שלא נזרקים פשוט מפני שחולקו חינם, אוכל טוב שנאכל על מנת שלא יתבזבז, הפולקעלאך והפייגעלאך וכל ה"לאךים" האחרים שהשתרשו בשפת היומיום גם מחוץ לתחומי העיירה היהודית. גרבר משתעשע בעגה האידית ומאלתר לעצמו טקסט. גרבר הגבוה, החסון והקירח הופך לזקן מקומט ומגובן, שסובל מרעידות בידיים, צעדים מגששים וסקלרוזה קלה. לדבריו מדובר בסגירת מעגל עם שורשיו, "עם סבא שלי, שעלה ארצה בשנות העשרים ועד יום מותו סחב אתו את היהדות המזרח-אירופאית, הדתית-פאנטית-קשת עורף, יחד עם הומור ופילפול", כמו גם סגירת מעגל מקצועית בזכות התפקידים היהודיים ששיחק, בהם שיילוק ב"הסוחר מוונציה", אריה ב"קידוש" הרב שטאט ב"תיקון חצות" ואחרים. זהו גם תפקיד שמהווה "פרידה מאוחרת" כפי שהוא מגדיר אותה, מהשחקנית המנוחה עדנה פלידל, ששיחקה איתו במספר הצגות. "בעבודה על גרין", אומר גרבר, "חיפשתי את כאב הפרידה מאשתי בהצגה, ואז מיד התעוררו הכאב והגעגועים לעדנה. התעורר בי התסכול שלא הספקתי לומר לה תודה על כל מה שנתנה לי בחיי המקצועיים והאישיים".
    גם המשחק של מיכה סלקטר (כטוב בעיניכם, 12 המושבעים, הר לא זז, מילכוד 22, המורדים) נפלא, וסלקטר מצליח להעביר גם את העדינים שברגשות באופן נקי ממאניירות וברגישות שובת-לב. מילים טובות מגיעות גם לעבודת התרגום של עידו ריקליס, שלא מפילה לרגע את המקור, ולעיצוב התפאורה והתלבושות המוצלח של אריק סמית. כדאי להגיע.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גרבר. סוגר מעגל
    גרבר וסלקטר. שני עולמות מתנגשים
    לאתר ההטבות
    מומלצים