צל המטכ"ל על הממשלה

ב-9 בנובמבר 77' הדהים הנשיא המצרי סאדאת את בני עמו, את ישראל ואת העולם כולו. הוא הודיע בפרלמנט המצרי על נכונותו ללכת אל "סוף העולם, אל הכנסת" ולדון על שלום. ב- 15 בנובמבר 77' הדהים הרמטכ"ל הישראלי מוטה גור את בני עמו, את המצרים ואת העולם כולו. הוא הצהיר בראיון לישראל הראל (שפורסם ב"ידיעות אחרונות") כי הנשיא המצרי "מתכנן הונאה נוספת, נוסח מלחמת יום הכיפורים", וכי "צבא מצרים נתון בעיצומן של הכנות לפתוח במלחמה נגד ישראל".
מאז חלפו כמעט 24 שנה, כמעט מחצית חייה של מדינת ישראל. השלום עם מצרים אמנם איננו כפי שנחלם ע"י הישראלים מבקשי האהבה, אך מספר הישראלים שנהרגו מאז באש מצרית הוא 24, כמספר הישראלים שנהרגו כאן בתאונות דרכים ב-10 הימים האחרונים. השלום הקר והמנוכר עם מצרים איפשר לישראל מספר צעדים אסטרטגיים, שלא היו עולים על הדעת בלעדיו.
אילו שמעו מנחם בגין ושריו לעצתו של הרמטכ"ל מוטה גור, ואילו הלכו שבי אחרי הערכת המצב של אגף המודיעין באותם ימים, אולי היה חצי צה"ל יושב היום בסיני ונלחם בתעלת סואץ. תודות לאנואר סאדאת ולמנחם בגין אפשר, למשל, היום להגן בנקל על המתיישבים בשטחים.
אין להסיק מהדברים האמורים עד כאן, כי הרמטכ"ל הנוכחי טועה וכי הערכת אמ"ן שגויה. ההפך הוא הנכון: ככל שחולפות השעות ונוקפים הימים מתברר יותר ויותר, כי כמעט כל ההערכות והתחזיות שלהם מתאמתות לנגד עינינו בשטחים הבוערים. צה"ל, וכן גם השב"כ, יודעים מה שהם אומרים.
אלא שיותר ויותר מתחוור שהערכת המצב והחומר המודיעיני של צה"ל הם האורים והתומים של הדרג המדיני, ועל פיהם תישק כמעט כל החלטה של הקברניטים האזרחיים. המטכ"ל כמו השתלט על הממשלה, ונציגיו מתדרכים את התקשורת, ומופיעים כמעט מדי ערב בטלוויזיה, כאילו נבחרו ע"י עם ישראל. שרים, לאו דווקא ממפלגת העבודה, אומרים (בינתיים רק באוזני חברים) כי "הדף היומי" של אגף המודיעין הוא גם צינור המידע לנתונים וגם הבסיס להחלטות.
אנו משתבחים בקהילת מודיעין יוצאת מן הכלל, ואוי היה לנו אילולא היתה כזאת. לאריק שרון היו בוודאי לא מעט הפתעות כאשר למד בימיו הראשונים כראש ממשלה את היקף עבודת המודיעין ואת היכולות של זרועותיה הרבות. אבל כמי שכמעט כל חייו ועולמו הם צבא וביטחון, עליו להיות מעט מודאג מהמונוליטיות של הדעות השוררות היום במטכ"ל, ולנסות ולמצוא קול חריג במקהלת האלופים. יותר מכל, כראש ממשלה, כקברניט אזרחי, עליו לחשוש מן המכונה הצה"לית הדורסת אותו. כראש ממשלה הוא ראש וראשון לקבלת ההחלטות, וכראש ממשלה הוא יודע שאם יש לו מדיניות ברורה, לשלום ולמלחמה, הוא רשאי ואולי אפילו חייב לומר לרמטכ"ל ולאלופיו: שמעתי אתכם ואני מחליט אחרת. או: קראתי את החומר, תודה על העבודה היוצאת מן הכלל ואני מחליט ללכת בדרך שונה מהצעתכם. הוא יכול להחליט על מדיניות הפוכה ב-180 מעלות, כמובן, בלבד שיש לו מדיניות כזאת. בעבר כבר קרה שראשי ממשלה זרקו רמטכ"לים מחדר העבודה שלהם. "שמעתי אותך", הם אמרו לנושא המשרה הבכירה בצבא, "ואני חושב אחרת".
יש לצה"ל רמטכ"ל מעולה ואלופים מצוינים, וחשוב שראש הממשלה והשרים ישמעו אותם בפרטי פרטים בדיונים הפנימיים. לא יותר. עובדה: היכן היינו היום אילו שמע מנחם בגין לעצה ההיא של מוטה גור?