סקס, ברביקיו ורוקנרול

באלבום החדש של מוניקה סקס יש בעיה אחת גדולה, בעיה אחת קטנה, והמון המון דברים טובים. כדרכם של מבקרים אכזריים, רעי לב וקשיי יום, נתחיל בבעיות ונקדיש להן את מרבית תשומת הלב.
הבעיה המשנית של התקליט היא פרוזאית למדי: אין בו אף להיט ענק. אף שיר מתריסר הרצועות לא ניחן ביכולת לכבוש לתקופות ארוכות את גלי האתר ולסחוף אחריו את כל התקליט. החסרון בלהיט נובע מהבעיה השניה של התקליט, המהותית יותר: התקליט קצת נינוח מדי. חסרות בו קצת אגרסיות, קצת יותר חיספוס, קצת יותר אנרגיה. השירה של יהלי סובול נשמעת קצת עצורה. העיבודים, המרהיבים כשלעצמם, עוצרים יותר מדי פעמים בנקודות שהיו יכולים להמריא בהן.
יכול להיות שהסיבה לכך נעוצה ברצון להתרחק מהתקליט הראשון של המוניקות. "פצעים ונשיקות" לא היה תקליט מושלם מוזיקלית. להפך, האלבום הנוכחי הרבה יותר מורכב, בשל ומעניין. אבל בקודמו היו להיטי ענק סוחפים, דוגמת "על הרצפה" ו"מכה אפורה", שהפכו מאז להמנוני חובה בכל חתונה בדור הצעיר. היכולת לכתוב קטעים שנחרטו מיד בזיכרון הקולקטיבי של דור שלם היא נדירה למדי, ובתקליט הזה היא לא משוחזרת.

טקסטים חדים והפקה עשירה

מבחינה מוזיקלית, רוב השירים נוטים יותר לכיוון הפופי ופחות לרוק הגראנג'י שהיה מקובל יותר אי שם בתחילת שנות התשעים, ושניכר ב"פצעים ונשיקות". זה הופך את התקליט למושלם לליווי ברביקיו של יוצאי נח"ל, אבל משאיר את המאזין שמחבב קצת יותר בשר בשירים שלו עם טעם קל של אכזבה בפה. אם כי עדיין, שלא תהיה לכם טעות, בסופו של דבר זה אחד התקליטים הטובים שיצאו בארץ באחרונה. מה גם שלנוכח מצבה של התעשיה הישראלית, התחרות לא היתה ממש גדולה. "כביש מהיר", "מסך זהב" - עם ליין הקלידים הכי יפה ששמעתי כבר הרבה זמן - "גשם חזק", ובעיקר "יחסים פתוחים" הם השירים היותר טובים באלבום וקצת מוזר שאף אחד מהם לא נבחר לשמש כסינגל.
גם הטקסטים של סובול חדים ונוגעים כתמיד (דומה שרק סובול יכול לכתוב שורות כמו: "מאז אותו יום, ברכבת צפון, אני לא מוצא שלווה"). ההפקה עשירה ומעודכנת. רוחם של יוצרים רבים, החל בבריאן וילסון, דרך הסטון רוזז וכלה בבק, מנשבות מעל השירים, אבל התחושה הכללית היא לא של חקיינות, אלא של הטמעה תוך שמירה על המקוריות. וזו בסופו של דבר הבשורה האמיתית של התקליט. כך שהתשובה לחמי רודנר היא: יש רוקנרול בעברית, ובניו יורק, כמו שגילו כבר הרבה אמנים ישראלים, לפעמים הרבה יותר חרא מבשינקין פינת יוחנן הסנדלר.